חיים יהודיים בגרמניה

היהדות היא מעשה מרכבה עדין המשלב תרבות ודת, היסטוריה ומסורת. ברחבי העולם, למעט בישראל, חי העם היהודי כמיעוט. עמוד התווך השני של העם המונה כ-15 מיליון נפש היא יהדות ארה"ב, והקהילה היהודית האירופאית הולכת ומבססת את עצמה כעמוד תווך שלישי. מאמר מאת שרלוטה קנובלוך.

יהדות אין פירושה היות בעל הדת היהודית בלבד, היהדות היא גם פילוסופיה, גם תרבות. תרבות יהודית היא בעצמה תערובת של שפה, חינוך, מוזיקה, אסתטיקה ודת, המלווים את האדם היהודי מלידתו ועד מותו. יהדות הגולה מקיימת אינטראקציה אינטנסיבית עם התרבויות המקיפות אותה. החברה הסובבת אותה, בעלת הצביון הנוצרי למשל, או המוסלמי, משפיעה עליה השפעה ניכרת יותר או ניכרת פחות, לפי עוצמת מובהקותה ומפותחותה בחיי היומיום.

חיי הדת של היהודים חגורים כבמחוך עדין בהלכה ובמצוות. ההלכה על כל פניה מלווה את החיים מתחילתם ועד סופם. מצוות היהדות הן רבגוניות, וכוללות מנהגי כשרות, דינים, מילה, הלכות חג ושמחה והלכות קבורה ואבל. אבל בראש ובראשונה פוסקת ההלכה מיהו יהודי ומי אינו יהודי. על פי ההלכה על מנת להיות מוגדר כיהודי עליך להיוולד לאם יהודיה או לעבור גיור רבני. הנולד כיהודי קשור לקהילה היהודית קשר שמשכו כמשך חייו. בכך נבדלת היהדות באופן מהותי מהנצרות – מי שנולד כיהודי מת כיהודי.

אבני יסוד בתרבות היהודית הם הצדקה, המעורבות החברתית והלימוד הבלתי פוסק, ולפיכך הקריאה בכתבים היהודיים. לערכי המוסר משמעות רבה בחיים היהודיים. הרגישות לצדק חברתי מעוגנת בתורה, בספר ויקרא (י"ט, י"ח) בפסוק "ואהבת לרעך כמוך". רגישות זו באה לידי ביטוי בארגוני עזרה יהודיים עולמיים כגון: ויצ"ו (ארגון נשים ציוני בינלאומי), הג'וינט ואליאנס (כל ישראל חברים). במרכז מעייניה של התרבות היהודית ניצבים הדאגה לאחר, צדק, כבוד לזולת והסיוע לחולים ולחסרי האמצעים.

המושג חיים יהודיים בגרמניה אינו מתייחס רק אל מספר היהודים החיים בגרמניה, אלא גם לאופן שבו מעוגנים היהודים ועניינים יהודיים במודעותו של הציבור ובחיים הציבוריים בגרמניה. השואה מטילה כיום עדיין את צלה הכבד על החיים היהודיים בגרמניה. עד 1933 היו החייםה יהודיים חלק בלתי נפרד מחיי התרבות, המדע, הפוליטיקה והכלכלה הגרמניים. לא חיי הקהילה הממוסדים בקהילות היהודיות היו המייחד והמאפיין את החיים היהודיים, אלא דווקא עומק מושרשותם של אלה בחברה ובתרבות הגרמניות. הנסיון היהודי-גרמני לפני עלייתו של היטלר לשלטון התאפיין (על אף האניטשמיות הרדומה) בהשפעה ובהשראה הדדיות.

עד 1933 חיו בגרמניה 570,000 יהודים לערך. ב-1950 עמד מספרם של היהודים החיים בגרמניה על 20,000. אל הניצולים שנותרו בגרמניה התווספו "המהגרים החוזרים", אלה שחזרו מן הגלות אל מולדתם הישנה, ואל אלה עוד 200,000 יהודים ממזרח אירופה, "עקורים", אשר לא רצו או לא יכלו לשוב אל ארצות מולדתם. כמעט לגבי כל היהודים שנשארו מסיבות אישיות אלו ואחרות בגרמניה נכון לומר שהם חשו את עצמם למשך שארית חייהם כדיירים ארעיים. בהתאם לכך נתפסו גם הקהילות היהודיות שהקימו כסידורים זמניים בלבד. הקהילה היהודית היתה עבור מרבית חבריה, שנטייתם הדתית היתה אל היהדות אורתודוכסית, מקום מפלט שבו יכלו לשוב ולקיים סוף סוף את המסורות והמנהגים שמשך זמן כה רב נאלצו לזנוח בכאב. ובכל זאת, מה שהוקם כפתרון ארעי עד להגירה המתוכננת הפך בהדרגה ליסוד התחדשות החיים היהודיים בגרמניה. לאט לאט נשכחו המזוודות בתחתית הארון. במחוזות השונים (להוציא את גרמניה המזרחית), החלו לשגשג חיי קהילה פחות או יותר נורמליים. בתי כנסת אוכלסו שוב במתפללים, לחברים הוצעו מגוון פעילויות תרבותיות. הוקמו גנים ובתי ספר, נפתחו ספריות, שיעורי יהדות וחוגים למבוגרים, נעשתה עבודה הקהילתית עם נוער ועם קשישים. חיי הקהילה שבו למסלולם. עם זאת, הקהילות היהודיות התקיימו כעת הרחק מעין הציבור הגרמני, ולא שבו מעולם, ועד היום, לתפוס את מקומן הקודם בלב לבה של החברה.

איחוד גרמניה והשינויים הפוליטים במזרח אירופה נשאו בחובם שינויים מהותיים עבור הקהילות ההיהודיות. מאז 1990 קולטת הקהילה היהודית זרם מתמשך של מהגרים שהם ברובם דוברי רוסית.

אם עד 1989 הלכו הקהילות היהודיות ופחתו והצטמצמו – בשל ילודה שלילית והזדקנות הקהילה – ומספרן עמד על כ-50 קהילות ובהן 30,000 חברים, הרי שמספרם מגיע היום ל-104 קהילות ובהן כ-105,000 חברים. מספר החברים בקהילה נע בין 200 ל-12,000. אחוז דוברי הרוסית נע בין תשעים למאה אחוז. בהתאם לכך, החיים היהודיים הפכו מגוונים יותר. שכן לעלייה המתמדת במספר הקהילות החדשות התלוותה התבססותם של ארגונים יהודיים רבים בגרמניה שלאחר האיחוד, ובהם: האיחוד העולמי ליהדות מתקדמת (היהדות הרפורמית), חב"ד של חסידי הרבי מלובביטש, הועידה היהודית האמריקאית (AJC), ואגודת רון לאודר. המוטו לחיים היהודיים בגרמניה כיום הוא "רבגוניות מתוך אחדות". זהו סימן חד משמעי לכך שהחלטת לייצג את האינטרסים הפוליטיים של כל היהודים בגרמניה ללא קשר להשתייכותם הדתית לזרם זה או אחר בקול אחיד ויחיד תחת הגג של המועצה המרכזית היתה הדרך הנכונה ללכת בה.

אף על פי כן, מיד לאחר תחילתו של גל ההגירה הראשון של יהודים מברה"מ לשעבר, הסתמן כי הקהילות וארגוני העל של הקהילות במדינות הפדראליות בגרמניה לא יכלו, חרף נסיונות ניכרים, לפתור לבד את הבעיות השונות שנלוו אליו: אינטגרציה, סיוע במציאת עבודה ודיור והדרכה בנושאים דתיים. זו הסיבה שחתימת החוזה בין מדינת גרמניה והמועצה המרכזית של יהודי גרמניה ב-27 לינואר 2003 היתה בעלת חשיבות עליונה. בחוזה זה מתקיים לראשונה מסמך המביע את עמידתה של המדינה מאחורי היהודים החיים בה, ואת התחייבותה לתמוך בהם בתחומים חברתיים, תרבותיים ובמדיניות האינטגרציה. למרבה השמחה ההתמודדות עם גל ההגירה מברה"מ לשעבר הזרימה דם חדש בעורקי הקהילה. הקהילות, וארגוני העל של הקהילות במדינות הפדראליות, המועצה המרכזית, וארגון הרווחה של יהודי גרמניה עובדים בשיתוף פעולה הדוק. תומכים במלאכה המדינה, המדינות הפדרליות, המועצות המקומיות, ומספר גדול של ארגוני צדקה וארגונים כנסייתיים.

עד סוף שנת 2004 התנהלה ההגירה של יהודים מברה"מ לשעבר בהתאם לחוק מכסות ההגירה. החל מ-2005 הוחלף חוק זה בחוק הגירה חדש. מאז 1989 נכנסו לגרמניה כ 190 אלף יהודים המכונים פליטי מִכסַה. שמונים אלף מהם נקלטו בקהילות היהודיות. רבים מתוכם, אם לא רובם המכריע, אינם שומרים מצוות. בברה"מ לשעבר לא היתה תלויה הוכחת יהדותו של אדם בהיותו בן לאם יהודיה. יהדותו של אדם נתפסה כהשתייכות לאומית וככזו נרשמה בדרכון. כתוצאה מכך נתקלו בהגעתם רבים מן המהגרים בספקות שהועלו לגבי עמידתם בקריטריונים להשתייכות לקהילה.

נכון להיום, אחת המטלות העיקריות על סדר היום של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה הינה קליטתם המהירה של המהגרים היהודים מממדינות ברה"מ לשעבר בקהילות היהודיות. הדבר מתאפשר קודם כל תודות למספר רב של קורסי שפה שמוצעים בקהילות היהודיות. במשך עשרות שנים היה זה מן הנמנע לקיים במדינות מוצאם אורח חיים יהודי. המועצה המרכזית של יהודי גרמניה דואגת לקרבם לשורשיהם היהודיים ולאמונה היהודית. מדריכים שהוכשרו לכך ורבנים מלמדים את המהגרים ידע על היהדות בכלל ועל מסורות ומנהגים בפרט. רק באופן זה ניתן לקלוט אל הקהילות את המהגרים, אשר מעוניינים להשתתף בחיי הקהילה ומוכנים לקבל על עצמם מטלות וחובות בהתאם.

לאחר חודשים רבים של התוועדויות בין המועצה המרכזית של יהודי גרמניה ואיחוד היהודים הרפורמיים עם נציגי משרד הפנים של המדינות הפדרליות, התקבלה ב-1 ביולי 2006 פשרה שבישרה תחזית חיובית עבור אינטגרציה עתידית. החל מאותו תאריך, על מנת לקבל היתר הגירה נדרשים המועמדים למלא שאלון על גילם, מקצועם, שליטתם בשפה, וכיוצא בזה. השאלון מוערך בשיטה של צבירת נקודות. רק מועמד הצובר מינימום של חמישים נקודות מתוך מאה וחמש אפשריות רשאי להכנס לגרמניה עם רשיון הגירה רשמי. אזרחים שבעברם נרדפו על ידי הנאצים לא נדרשים למלא את השאלון.

דרך ההגירה נוספו לקהילה חברים חדשים רבים שרוצים לקחת חלק פעיל בקהילה ושימשיכו לעצב את פניה לאורך זמן. אנחנו עומדים יחדיו ולפנינו המשימה לבנות קהילה יהודית חדשה בגרמניה. זהו אתגר עצום ולו בשל העובדה שאין מדובר בקבוצה הומוגנית של אנשים, אלא בקבוצה הטרוגנית הנקלטת בקהילה שגם היא מצידה הטרוגנית. את בן העיר מוסקבה או סנקט פטרבורג אין להשוות לבן העיירה מאוקראינה או מקזחסטן. ואם לא די בקושי שבגישור על פער זה של הבדלים תרבותיים, נוספת על כך העובדה שעל קבוצת המהגרים הגדולה להשתלב בתוך קבוצה קטנה של תושבים ותיקים, שבעצמם לא היכו עדיין במאת האחוזים שורש – משוכה שאין להקל בה ראש.

יש להדגיש, המהגרים היהודים ניצבים בפני דרישה כפולה בהגיעם לגרמניה. מחד עליהם להתערות בקרב חברת הרוב הגרמני, ומאידך להיקלט בקהילה היהודית בגרמניה. בשני המקרים מהוות התרבות והשפה יסודות חשובים שעליהם יכולה להבנות תחילתם של חיים חדשים בסביבה זרה.

תרבות אמנות ושפה יוצרות זהות, ויכולות לסייע לבנייתם של גשרים תרבותיים ורוחניים. רבגוניות תרבותית פירושה עיסוקו של האדם בתרבות שלו עצמו ובתרבויות זרות, מתוך היכרות של התרבות שלו עצמו כמו גם של זו הזרה, או לפחות התעניינות שווה בזו ובזו. היום יותר מתמיד עומדות הקהילות היהודיות בפני האתגר להכשיר את הדרך לשיתוף בין יהודים. אט אט מצליחות הקהילות למצוא את הדרך אל לבם החברים החדשים, וזאת באמצעות תוכניות תרבות מגוונות, פסטיבלים, קנצרטים,קורסי שפה ועוד ועוד.

גם המועצה המרכזית של יהודי גרמניה עברה שינויים מהותיים. תכנית התרבות שהיא מנצחת עליה מאז 2004 אמורה לשנות את דימויה המועצה, כך שתתפס לא רק כאינסטנציה פוליטית אלא גם כמוסד תרבותי, ומהווה מודל אינטגרציה חדש מסוגו, שאמור להוות השלמה לפרוייקטים אחרים של אינטגרציה, כגון השיעורים בשפה הגרמנית וההרצאות בנושא היהדות.

תכנית התרבות מנסה לקרב את חברי הקהילה היהודית כמו גם את קהל המתעניינים מחוצה לה אל פניה המגוונים של התרבות היהודית. בו בזמן מעודדת התכנית שיתוף פעולה יצירתי בין הקהילות השונות עצמן. האמנים אוחזים בעצמם באמונה היהודית, ועל פי רוב הם חברים בעצמם בקהילה כלשהי, והופעותיהם מציגות תכניים יהודיים. בקונצרטים של מוסיקה קלאסית, למשל, הדגש הוא על יצירותיהם של מלחינים יהודים, הצגות התיאטרון עוסקות בבעיות של יהודים, והתערוכות עוסקות בגורלות יהודיים, מבנים קדושים לעם היהודי, היסטוריה יהודית, או יהדות. המטרה המוצהרת היא עידוד קליטתם של מהגרים בעלי מקצועות אמנותיים הן בחברה היהודית והן בזו הלא יהודית. פניה הרבים של התרבות הרוסית זוכים כאן לביטוי הולם. התרבות הגרוזינית למשל, היא תרבות עשירה ומעניינת ביותר. אמנים הבאים מקזחסטן ומאזרבייג'ן יוצרים יצירות אחרות לחלוטין מאלה שיוצרים עמיתיהם ממוסקבה ומסנקט פטרבורג, והאמנים זוכים להזדמנות להציג את יכולותיהם לעיני הקהילה היהודית ולעיני חברת הרוב הלא יהודית. נוסף על זאת שמור בתכנית מקום לאמנים ישראלים, שרבים מהם השתקעו בשנים האחרונות בגרמניה.

הקהל היהודי והלא יהודי מקבל בברכה את העשרתה של התרבות הגרמנית בחיים היהודיים הרבגוניים המתפתחים והולכים, מתעבים והולכים, מתרבדים והולכים. בעזרת תכנית התרבות שלה יכולה המועצה המרכזית להציג לגרמניה את הקהילה היהודית החדשה ולהתוות את הדרך לעתיד לבוא. אנחנו עדים ליהדות אירופאית חדשה שמסתמנת; ביד מנחה, תוך הקשבה למאפיין אותה בלבד, אנחנו מלווים את הקהילה התרבותית היהודית החדשה בגרמניה.