רעיונות עכשוויים לתכנון אתרי הנצחה בגרמניה

לחומת ברלין יש, כאתר הנצחה, משמעות בכמה מישורים. מחד, מספר רב של אנדרטאות נפרדות מזכירות את הקרבנות שגבתה חלוקתה של גרמניה. מאידך, מסלול קו-הגבול מהווה, כשלעצמו, אתר הנצחה ייחודי של ההיסטוריה הגרמנית.

לאור משמעותה של החומה, הן שימושה כמתקן הפרדה והן כסמל שלא ניתן להתעלם ממנו של העימות בין מערכות חברתיות מנוגדות, תמוהה העובדה שכיום ניתן למצוא על פני השטח בעקבות מעטים כל כך של החלוקה. כאשר שמים בצד את ההבדלים החברתיים והתרבותיים בין מזרח למערב, נראה שהפצע בתחום בינוי העיר, שבין מזרח למערב, הגליד. הזיכרון הנראה לעין של החומה הוא נדיר.

מחיקת עקבותיה של החומה

מייד עם פתיחת המעברים בנובמבר 1989 החל פירוק החומה, שהתנהל בחלקו בהשתתפות הציבור והפך לחגיגה פוליטית. אחת המטרות הפוליטיות המוצהרות עם איחוד גרמניה היתה איחוי מהיר ככל האפשר של המטווה העירוני של ברלין, לצד יצירת איחוד פוליטי וכלכלי. הדבר נכון במיוחד לגבי מקומות בולטים כגון פריזר פלאץ ("כיכר פריז") בקדמת שער ברנדנבורג, האיזור שמול פיתול נהר השְׁפְּרֶה מול הרייכסטג, או פוטסדמר פלאץ ("כיכר פוטסדם"). הבנייה החדשה, הצפופה, מבקשת להחזיר למקומות אלו את החשיבות שהיתה להם לפני המלחמה, אך גם להביא לידי ביטוי את ההתגברות על החלוקה. תחילה היו אלה רק פוליטקאים ואינטלקטואלים מעטים אשר חשבו על ערכו של מסלול החומה כאתר הנצחה. קו הגבול, להוציא מספר קטן של שרידים, נעלם לחלוטין מחזות העיר כבר לאחר שנים אחדות. בתחום מרכז העיר נשמרו רק שלושה אזורים גדולים: קטעי חומה לאורך רחוב ברנאואר, ליד מה שנקרא "איסט סייד גלרי", ובתחום "טופוגרפיית האימה" לאורך רחוב קתה נידרקירכנר.

אתרי ההנצחה של החומה

עוד לפני שנת 1989, שנת האיחוד, הוקמו בצד המערבי של החומה מספר גדול של אתרי הנצחה אשר מציינים את גורלם של אנשים שניסו לחצות את החומה. שורת צלבי זיכרון בקרבת הרייכסטג, לדוגמה, מציינת עד היום את שמותיהם של אזרחי מזרח גרמניה אשר איבדו את חייהם בנסיונם לברוח מן המזרח למערב. לפני 1989 נוסד, ביוזמה פרטית, "מוזיאון החומה" בקרבת מעבר הגבול לשעבר של בנות הברית, צ'קפוינט צ'רלי, ברחוב פרידריך. לאחר האיחוד הוקם באזור רחוב ברנאואר "מרכז תיעוד חומת ברלין", המציג תערוכה היסטורית ומאפשר גם עליה למגדל-תצפית, ממנו ניתן לראות בברור יחסי קטע ממסלול החומה. מול מרכז תיעוד זה נמצא, מאז 1998, אתר ההנצחה "חומת ברלין", אשר עוצב על ידי משרד האדריכלים קולהוף את קולהוף משטוטגרט. באתר זה שוחזר קטע קצר של קו הגבול, כולל החומה המערבית, החומה האחורית, ו"רצועת המוות" שהייתה ביניהם. המדינה יזמה את שני אתרי ההנצחה. בסמוך לאתר הנצחה זה הוקדשה בשנת 2000 "קפלת הפיוס" על פי תוכנית של האדריכלים הברלינאים רייטרמן/זדדנרות. היוזמה להקמת הקפלה הייתה של אחת מקהילות הכנסייה והיא ניצבת על מקומה של "כנסיית הפיוס" ההיסטורית, אשר נהרסה בשנות ה-80 של המאה הקודמת במהלך פיתוח אזור הגבול. חלל המבנה הקטן, העשוי חומר, מכוסה בפסי עץ, ומעלה זיכרונות - הן של הכנסייה ההרוסה והן של קו הגבול. בשנת 1998 הוקם בצ'קפוינט צ'רלי מייצג על פי תוכניתו של פרנק תיל, הנושא את דיוקנם המצולם של חייל סובייטי ושל חייל אמריקאי בצידו הקדמי והאחורי של לוח גדול, זכר לעימות בין מעצמות-העל בתקופת המלחמה הקרה.

סימני תוואי החומה

עם זאת, כל היוזמות האמנותיות הללו אינן אלא נקודתיות, ובתחום העיר את רוב קו הגבול לשעבר לא ניתן כיום לשמר. רעיון שהועלה בתחילת שנות ה-90, להפוך את קו הגבול לאזור ירוק מתמשך, יושם רק במקומות מעטים. אחד מהם הוא "גן החומה" בין הרבעים פרנצלאואר-ברג ווודינג. על קו הגבול שבין הרבעים קרויצברג ורובע המרכז ממוקם מתחם ירוק בולט נוסף, בו שוחזר גן היסטורי על שטח תעלת לואיזנשטדט לשעבר. סימונים שונים אשר שובצו ברצפת רחובות רבים בברלין הם חלק מהניסיון העקבי לשמר את תוואי החומה. פס נחושת או שורה כפולה של אבני מעידה הם המסמנים למטייל העירני את הגבול שהיה שם, ומנסים, באופן עדין, לגרום לו להרהר באתר הנצחה אשר הפך עם הזמן לבלתי-נראה.

הדיון באופן ההתייחסות לתוואי החומה בברלין התחדש, יחד עם הנצחת קרבנות חלוקת גרמניה, לכל המאוחר בשנת 2004 ביום השנה ה-15 לנפילת החומה, וכתוצאה מכמה יוזמות חדשות. אלכסנדרה הילדברנדט, מנהלת המוזיאון הפרטי "הבית ליד צ'קפוינט צ'רלי" יזמה בשנת 2004 את הקמתו מחדש של קטע החומה שבקרבת קו הגבול לשעבר, אף שלא בדיוק במקום המקורי, והשלימה את המיצג על ידי הוספת צלבים לזכר קרבנות חלוקת העיר. הסנאט של ברלין אישר את הצבת מייצגה של הילדברנדט עד סוף שנת 2004 כמיצב אמנותי זמני, אך המייצב עורר פרשנויות מנוגדות מאוד. מבקרים רבים העלו טענות נגד חוסר האותנטיות שלו ונגד אופיו של המייצג, המותיר תחושה של השתדלות לעורר רגשות.

תכנית כללית לאתרי הנצחה

המייצג, שפורק בינתיים, חשף, מאידך, את חסרונה של תפישה כוללת להנצחת חלוקת גרמניה. הדבר הביא את סנאט התרבות של ברלין לפתח תכנית עקרונות, במטרה לחבר בין העקבות ההיסטוריים השונים ובימויי ההנצחה הקיימים לחומת ברלין, ולשלבם בתכנית כוללת לאתרי הנצחה. התכנית הכללית של אתר ההנצחה של חומת ברלין, שהתקבלה לבסוף בשנת 2006, קובעת את המשך הפיתוח של האתר, במיוחד באזור רחוב ברנאואר. שאריות החומה, אשר נותרו בקטעים ספורים לצד מצבת ההנצחה לחומה, והשטחים הפתוחים שהיוו את קו הגבול, יישמרו לאורך זמן ולא יפותחו על ידי בנייה, כך שהשבר שחצה את העיר במקום בו עבר קו הגבול לשעבר, יישאר וייראה. עם זאת, התכנית כוללת גם את אתרי ההנצחה הלא מרכזיים, למשל אלו שבסגנון מיצגי הנצחה ולוחות מידע שבתחום שער ברנדנבורג, פוטסדמר פלאץ, "טופוגרפיית האימה", ובמקומות רבים אחרים. גם בצ'קפוינט צ'רלי, שם מוצגת כיום ללא הגבלת זמן תערוכת תיעוד מקיפה, אמור להישאר אתר הנצחה. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד ייפתר עניין זה במסגרת בניה עתידית במקום.

לחזק את הנצחת החומה לטווח ארוך

יש להציג את הנצחת החומה גם מחוץ למרכז העיר. שבילי הליכה וושבילי אופניים משולטים לאורך תוואי הגבול יאפשרו מעקב אחר תוואי החומה לשעבר, שבחלקים נרחבים של העיר כבר לא ניתן להבחין בו. ישנה גם כוונה להרחיב את הסימון בעזרת אבני מרצפת וסרט נחושת. קרן אשר נוסדה בקיץ 2008 תטפל באתר ההנצחה של חומת ברלין יחד עם אתר ההנצחה מריאנפלדֶה, מחנה החירום לשעבר, לקליטת פליטי גרמניה המזרחית, ומהגרים. עם זאת יחוזקו לטווח ארוך גם היוזמות הפרטיות הרבות לשימור זכר החומה.