על הפרק... ברלין
פמיניזם של תרבות הפופ: דרישת שלום מהצד השני של ההעצמה האישית

האם הפמיניזם של תרבות הפופ והלייף סטייל באמת משחרר אותנו? ואם כן, מי זה בעצם ה"אנחנו" הזה? הכתבת הברלינאית שלנו מרגריטה טסומו (Margarita Tsomou) כתבה מניפסט פמיניסטי בעיצומו של הסגר. ובגלל שבחוץ הכל סגור, היום היא לוקחת אותנו אל עולם המחשבות שלה.
 

לאחרונה נשאלתי מה אני חושבת על שחרור האישה לעומת מצבה בשנות ה-70. מחשבותיי בנושא הזה מתחלפות בין שמחה גדולה לאיפוק זהיר.

שכן, בשנת 2021 נראה כי האישה – או הטיפוס האנושי המכונה אישה – משוחררת כפי שלא הייתה מעולם: נשים מכהנות במועצות מנהלים מתוקף החוק, זוכות לעידוד ותמיכה כשהן מחליטות להיכנס לפוליטיקה או ללמוד מקצועות טכניים, והן ממש מציפות את שוק העבודה. הן רשאיות להשתמש באמצעי מניעה, כמעט בכל מקום פונים אליהן עם הסיומת "וֹת", וכעת הן אפילו יכולות להתלונן על אלימות מינית באמצעות ההאשטג #metoo. 

מבט על תרבות הפופ מאשר זאת: כוכבות כמו ג'אנל מונה וביונסה מתחרות ביניהן על המנון הפופ הפמיניסטי הבא, נטפליקס גדושה בגיבורות חזקות, והצמד יוקו וקלאס מותחים ביקורת בפריים טיים על שליחת "דיק פיקס" (תמונות בלתי רצויות של אבר מין גברי).

גם החשיבה על סובייקט האישה הלך והתפתח: סוף סוף לא רק אנשים שנולדו עם ואגינה מוגדרים כנשים, אלא גם אנשים שנולדו עם פין יכולים להיחשב לכאלו. המגדר "אחר" מוכר בחוק, המיניות הקווירית הצליחה לפלס את דרכה מהפינות האפלות אל החופה, והילדים הנבונים ביותר מזדהים בתור א-בינאריים.

מציאויות חיים קשות

אך במקביל לכל זיקוקי הדי-נור הפמיניסטיים, יש להודות כי גם בעידן הניאו-ליברלי הנוכחי, רפרטואר המגדרים של "נשים" עדיין מביא עמו שורה של מציאויות חיים קשות ומוחשיות.

פער השכר בין המינים מסרב בעקשנות להיסגר, בראש ובראשונה משום שברוב המקרים נשים עובדות בסקטורים בעלי שכר נמוך, כמו חינוך, טיפול וסיעוד. בחיים הפרטיים, כשני שליש מעבודות הטיפול ומשק הבית שנעשות ללא שכר מבוצעות גם כיום על ידי נשים, מצב שהחריף באופן דרסטי בתקופת הקורונה, שבה הלימודים התקיימו מהבית.   

סכנת הפמיניזם של הלייף סטייל

התדרדרות נרשמה גם בהיקף האלימות במשפחה ובמערכת היחסים הזוגית. אלימות נגד נשים הפכה במיוחד למוחשית יותר ומהווה מקור לזעזוע ציבורי. אך גם כשבגרמניה כל שלושה ימים נרצחת אישה על ידי בן זוגה, מספרי הקורבנות לא מתועדים רשמית באופן סטטיסטי, והמונח "Femizid" עדיין לא נכנס לאוצר המילים המשפטי בתור מילה המציינת "רצח נשים" בשפה הגרמנית. בנוסף, ישנן אינספור זכויות להגדרה עצמית הקשורות למיניות וילודה שעדיין לא זוכות למימוש. הפלה אמנם פטורה מעונש בגרמניה במסגרת התקנות הרשמיות, אך היא עדיין נחשבת כיום לבלתי חוקית.

הסכנה בגרסאות הנפוצות הללו של הפמיניזם של הלייף סטייל טמונה בכך שפמיניזם זה מכסה על מצבים בלתי שוויוניים ואלימים, על ידי כך שהוא מריע להצלחות הקשורות לשחרור האישה שהושגו באופן אינדיבידואלי.

פמיניזם מסוג זה מכסה על עובדה נוספת, והיא שמרבית הנשים בעולם לא יושבות בחדרי הישיבות, אלא מנקות אותם עם עלות השחר, שעות לפני שהמנהלים והמנהלות נכנסים אליהם כדי לקיים את פגישותיהם. רוב הנשים שוטפות רצפות ומנקות את ישבניהם של תינוקות וזקנים. ורוב הנשים הללו הן לא-לבנות, מהגרות או מתגוררות בחלקו הדרומי של העולם. ובנוסף, נותר לתהות עד כמה תורמת לשחרור האישה הפרסומת שהשיקה לאחרונה חברת Zalando, שבה מוצגות לראווה אינספור נשים שחורות.

מנופים שונים בדרך שחרור

במסגרת הקבוצה "אישה" לא מדובר רק על זהויות מגדריות וסיפורים שונים, אלא גם על כך שנשים שונות זקוקות למנופים שונים בדרך לשחרור. לכן, הפמיניזם הוא הרבה יותר מאשר להצביע על אפליה נגד האישה. הוא פרויקט פוליטי רחב שחייב לחדד את המבט על אי-השוויון המבני: על מבנים אשר משפיעים בצורה שונה על נשים ממוצא אתני או חברתי שונה, אך שביסודו של דבר מקבעים את מצבן של הנשים בתור קבוצה אנושית מקופחת.   

מנקודת מבטן של התנועות הקוויר-פמיניסטיות הרדיקליות, הקצאת המשאבים הקפיטליסטית, הרס הסביבה והיחס לטבע, הגזענות והחלוקה הקולוניאלית של העולם לא רק לוקחים חלק בדיכוי הנשים, אלא גם גורמים לו באופן מובהק. מבחינה היסטורית, כל יחסי הכוח הא-סימטריים הללו לא רק נוצרו בידי גברים והתהוו בעת ובעונה אחת, תוך שהם קשורים אחד לשני, אלא גם מרכיבים כיום את ה"מטריקס" שהופך את הנשים אפילו ליותר פגיעות במצבים מסוכנים ממילא.

אקטיביסטים ואקטיביסטיות טוענים כי אלימות נגד נשים, אלימות נגד הטבע, אלימות קפיטליסטית וגזענית – כל אלה נובעים מאותו די.אן.איי רעיל של החברות שבהן אנו חיים.

ואני סבורה כי הנשים לא יצליחו להשיג שחרור מלא לפני שימציאו לא רק דימוי מגדרי חדש, אלא גם דימוי חדש של האדם והטבע, דימוי אנושי חדש או עולם חדש.
 
החל מתאריך 08.03.2021 ניתן לצפות במניפסט המלא של מרגריטה טסומו בערוץ Arte, במסגרת רצועת השידור "Kurzschluss"!