גישה מהירה:
עבור ישירות לתוכן (Alt 1)עבור ישירות לניווט משני (Alt 3)עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

מיכאל זיכי ויונאס לושר נפרדים מאגנס הלר
היא הייתה דוגמה ומופת לאליטה תרבותית

אגנס הלר
אגנס הלר | Foto: Robert Newald; © picture alliance/APA/picturedesk.com

הפילוסופית והסוציולוגית ההונגריה אגנס הלר, שהשתתפה בפרויקט הדיאלוג העל-לאומי, הלכה לעולמה ב-19 ביולי 2019 בגיל 90. מנחי הפרויקט, יונאס לושר ומיכאל זיכי, חולקים כבוד אחרון לקול שהיווה דוגמה ומופת לשכל הישר ולדוברת אמיצה של חופש המצפון והדעה.

"אין דמוקרטיה ללא אליטה תרבותית שמתקיימת בנפרד מהאליטה הפוליטית ומהאליטה הכלכלית. במונח 'אליטה תרבותית' כוונתי לאנשים שרוחשים להם כבוד ושנתפסים כמודל לחיקוי, בין אם בשל ההישגים הרוחניים שלהם ובין אם בשל חוש האחריות שלהם... אדם כלשהו אינו הופך לחלק מהאליטה התרבותית בשל מספר התארים האקדמיים שבהם הוא מחזיק או היקף הפרסומים שלו, אלא בשל רמה רוחנית, ובשל פעילות למען כבוד האדם וההבנה האנושית". את המילים הללו כתבה אגנס הלר רק לפני שבועות ספורים, במאמר שחיברה עבור פרויקט הדיאלוג העל-לאומי, שאותו יזמנו לנוכח התגברות הפופוליזם ברחבי העולם.

צניעותה של הלר לעולם לא הייתה מאפשרת לה לקשור את עצמה למשפטים אלה, אך כעת, לאחר שהלכה מאיתנו, ברור לחלוטין שהיא עצמה, בחייה ובהגותה, הייתה דוגמה מובהקת לאדם שנמנה עם אליטה תרבותית שכזו, שאת קיומה היא החשיבה לחיונית עבור שרידותן של חברות דמוקרטיות.

פעילות בלתי פוסקת למען השיח הפוליטי 

הרמה הרוחנית שלה, שעליה איש אינו חולק, וסיפור החיים המרגש שלה שהפך אותה לא רק לפילוסופית חשובה, אלא גם למי שהייתה עדה בזמן אמת לזוועות ולתהפוכות של המאה ה-20, תוארו בימים האחרונים באינספור הספדים. עם זאת, עבורנו היה זה המפגש האישי איתה שגרם לנו להשתאות פעם אחר פעם על הנכונות הרבה שלה לפעול למען השיח הפוליטי עד גיל מבוגר, ועל האופן שבו נענתה ברצון להזמנות להשתתף באסיפות, במעגלי שיח ובצעדים של מעורבות פוליטית.

כאשר חיפשנו בקיץ האחרון אישים בולטים שיסכימו להיות הראשונים שיחתמו על עצומה למען יום מחאה אירופי נגד הלאומנות ולמען סולידריות של אירופה, אגנס הייתה מהראשונים שנרתמו לכך. בצורה שאופיינית שלה, היא לא הסתפקה בחתימה בלבד, אלא פעלה באופן אישי למען קיום הפגנה בבודפשט. וכאשר ביקשנו ממנה להשתתף באותו שיח שהזכרנו, בנושא הפופוליזם, היא הסכימה ללא היסוס, כתבה את המאמר הראשון, מתוך מה שנראה כמעט כמו התלהבות נעורים, והפגינה סקרנות עצומה בנוגע לשותפיה לפרויקט, לטיעונים ולחוויות שלהם.
פעילותה הבלתי פוסקת למען זכויות האדם – ובמקרה שלה היה מדובר בראש ובראשונה במאבק המתמשך למען חירותה שלה וחירותם של האחרים – והרצון להבין, בין אם באמצעות הקשבה מעמיקה לחוויות של עמיתיה לשיח, ובין אם באמצעות ניתוח חריף וגלוי לב, הם אלה שיצרו רושם כביר כל-כך בשיח ובמפגש עמה.

אגנס הלר תחסר לנו. כאדם, כהוגה, כשותפה לדיאלוג, כלוחמת למען זכויות פוליטיות, כתומכת נאמנה של אליטה תרבותית, שבלעדיה נשקפת סכנה לקיומה של הדמוקרטיה. שכן, אם לומר זאת שוב במילותיה של אגנס הלר עצמה: "דמוקרטיה יציבה זקוקה לאליטה תרבותית יותר מאשר לממסד פוליטי, שכן האחרון נוטה לרוב להעדיף כמות על פני איכות. עם זאת, כאשר אידיאלים ומודלים לחיקוי נמדדים אך ורק באמצעות כמות, החברה מתנוונת, ודמגוגים ועריצים לוקחים לידיהם את השליטה."