גישה מהירה:
עבור ישירות לתוכן (Alt 1)עבור ישירות לניווט משני (Alt 3)עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

יוסף רקה נפרד מאגנס הלר
אגנס הלר תמשיך לשמש כמקור השראה

אגנס הלר
אגנס הלר | Foto: Robert Newald; © picture alliance/APA/picturedesk.com

 
למרות ששמה של אגנס הלר לא היה מוכר לו לפני שהחל פרויקט הדיאלוג העל-לאומי בנושא הפופוליזם, הסופר והמשורר המצרי יוסוף רקה חש מיד קשר עמוק עם הפילוסופית ההונגריה, שמאמריה הנוקבים וההגותיים הרשימו אותו מאוד. עם לכתה של אגנס הלר, הוא נפרד ממנה במילים אישיות.  
 

אני מתבייש להודות בכך, אך לא הכרתי את השם "אגנס הלר" לפני שיונאס לושר סיפר לי עליה, כאשר הזמין אותי לפני כשנה להשתתף בפרויקט השיח בנושא הפופוליזם. עם זאת, דרך אבי, שרעיונות מרקסיסטיים לא היו זרים לו כלל וכלל, התוודעתי לגיאורג לוקאץ' (שאת שמו עדיין אינני מצליח לבטא נכון!). מסיבה זו, 19 שנה לאחר מותו של אבי התמלאתי גאווה, מהולה בתחושת כאב, כאשר מצאתי עצמי בקבוצה אחת עם תלמידתו של לוקאץ'. יותר מפעם אחת חלפה בראשי המחשבה, שמפגש עם אגנס – פריבילגיה שלצערי לא הוענקה שלי – שקול לפגישה אישית עם המאה העשרים כולה. יתרה מכך, זוהי המאה העשרים במחלצותיה היפות ביותר.
 
מאוחר יותר, לפני שקראתי את חיבורה התכליתי, הנוקב וגם (כפי שיונאס ומיכאל מתארים בדברי הפרידה שלהם מאגנס) הגדוש ברוח נעורים, שאותו כתבה במסגרת פרויקט השיח, מצאתי בוויקיפדיה את הציטוט הבא, שבו התייחסה אגנס לעובדה שעל חייה העיב בתחילה צילם של הנאצים, ולאחר מכן צילו של המשטר הקומוניסטי הטוטליטרי: "הייתי חייבת להבין מה משמעותו של המוסר, מהי המהות של טוב ורע, מה אני יכולה לעשות נגד עוולות, כיצד אני יכולה לתפוס את הסיבות היסודיות להתנהגות מוסרית ולרוע. זו הייתה שאלתי הראשונה. שאלתי השנייה נגעה להיבט החברתי: איך יכול להיות עולם שמחולל כאלה דברים? איך יכול להיות עולם שבו דברים כאלה אפשריים? מהו לב ליבה של המודרניות? האם אנו יכולים לקוות לישועה?" מלא ענווה אל מול חייה החד-פעמיים ויצירותיה רבות ההשפעה, חשתי מיד קשר נפשי עמוק עם אישה זו, שנראה היה שיש לי רק מעט במשותף עמה, משום שאני מאמין שעבודתי תושפע משתי שאלות אלה לא פחות משאלות אחרות. "מהו לב ליבה של המודרניות? האם אנו יכולים לקוות לישועה?"

תחושה זו שחשתי, של חיבור רוחני והכרת תודה, התחזקה עוד יותר לאחר שקראתי את מאמריה הקצרים, שבמבט ראשון נראים פשוטים וישירים, אך בה בעת מצליחים לזקק את הסוגיות של הפילוסופיה הפוליטית שעומדת במרכז השיח שלנו, באופן שמעולם לא נתקלתי בו לפני כן. שמחתי לראות שליחס הביקורתי שלי כלפי הדמוקרטיה, שהיה כה שונה מההשקפה האקדמית הרווחת, הייתה שותפה מומחית מנוסה כל כך של התיאוריה הפוליטית. וללא שתי ההערות שלה – שהפופוליסטים (או האתנו-לאומיים, כפי שהיא מכנה אותם) נבחרו בצורה דמוקרטית ושקיומה של הדמוקרטיה דורש למיטב הבנתנו "אליטה תרבותית" עם "הישגים רוחניים" – לא הייתי כותב את המאמר שלי על מצרים ולא הייתי יכול לנסח במילים את חששותיי.   

ללא ספק, לכתה של אגנס מעמנו גורם לנו לעצב עמוק. אך את העצב הזה משככת הידיעה שכל אחד ואחת מאיתנו היו משתוקקים לחיות חיים כה מעניינים ומלאים כפי שהיו חייה שלה, ושמילותיה ישמשו גם בעתיד כמקור השראה, לא רק לרפובליקת הרעיונות הגדולה והגלובלית, אלא גם – באופן מיוחד במינו שממלא אותי כמעט בהכרת תודה - לקבוצה הקטנה הזו של חברים וחברות, שעדיין לא פגשו האחד את השני.  
יוסוף רקה