גישה מהירה:
עבור ישירות לתוכן (Alt 1)עבור ישירות לניווט משני (Alt 3)עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

ארצות הברית והונגריה
אגנס הלר

אגנס הלר Foto: Arild Vågen אגנס הלר נולדה בשנת 1929 למשפחה יהודית. אביה וקרובים רבים נוספים נפלו קורבן לרדיפות הנאצים. היא עצמה ואמה הצליחו פעם אחר פעם לחמוק ברגע האחרון מגירוש ורצח.

לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים, היא החלה בשנת 1947 ללמוד פיזיקה וכימיה באוניברסיטת בודפשט, אך בהשפעת הרצאה מאת גיאורג לוקאץ' היא שינתה את מסלול לימודיה והחלה בלימודי פילוסופיה. בשנת 1955 היא סיימה את לימודי הדוקטורט שלה בחוג שבו לימד לוקאץ' והפכה לבסוף לעוזרת המחקר שלו. בשנים הבאות היא השתייכה ל"אסכולה של בודפשט", חוג אופוזיציוני שהורכב מאינטלקטואלים ופילוסופים שהסתופפו בצילו של לוקאץ'.

כבר בשלב מוקדם השתמשה אגנס בכתיבתה כדי למחות נגד המערכות הטוטליטריות, דבר שהוביל אותה לעימות עם המפלגה הקומוניסטית השלטת. היא הואשמה בחוסר נאמנות למדיניות המפלגה, וכתוצאה מכך נאסר עליה לעסוק בעבודתה והייתה נתונה לפיקוח ומעקבים, עד שלבסוף היגרה למערב: בשנת 1977 עקרה הלר לאוסטרליה יחד עם בעלה השני פרנק פהר (Ferenc Fehér), שם שימשה כמרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת לה טרובה במלבורן בשנים 1983-1978. בשנת 1988 הפכה הלר לממשיכת דרכה של חנה ארנדט בקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת ה"ניו סקול למחקר חברתי" בניו יורק, שם לימדה עד לפרישתה לגמלאות בשנת 2009.

הלר נחשבת לאחת הפילוסופיות החשובות ביותר של המאה ה-20. בכתביה הרבים תיארה תלמידתו המועדפת של גיאורג לוקאץ', שאף הפכה כאמור לעוזרת המחקר שלו, את תרבותה של אירופה. במסגרת זו, היא חתרה ללא הרף לדיאלוג עם ענקי הפילוסופיה קאנט, ניטשה, אריסטו, שייקספיר וקירקגור. כל אלה הפכו את הגותה ליצירת מופת מרשימה ורבת שפות.

אגנס הלר זכתה בפרסים רבים על כתביה, בהם פרס לסינג של העיר המבורג (1981), פרס חנה ארנדט של העיר ברמן (1996), צלב מסדר המצוינות של הרפובליקה ההונגרית (2004), ופרס סונינג לתרבות,  (2006), שהינו העיטור הגבוה ביותר בדנמרק להישגים בתחום התרבות. בשנת 2008 הוענקה לה אזרחות כבוד של העיר בודפשט. מאז יציאתה לגמלאות היא מחלקת את זמנה בין בודפשט לניו יורק.
 
 אגנס הלר נפטרה ב-19 ביולי 2019.