פרויקטים בהשתתפות אוהדים למאבק באלימות וגזענות בכדורגל

Fußballfans

גרמנים רבים רואים בכדורגל חלק מזהותם האישית. עם זאת, לעתים קרובות ישנם צעירים אשר מגיעים אל האצטדיונים כשהם מלווים בתחושות תסכול. על מנת למנוע מעשי אלימות, המדינה תומכת בעבודה סוציאלית ייעודית המוקדשת לתחום זה.

כמעט 130 שנה חלפו מאז שהוקם בברלין מועדון הכדורגל הגרמני הראשון B.F.C. Germania 1888. כיום, התאחדות הכדורגל הגרמנית (DFB) היא אגודת הספורט הגדולה ביותר בעולם אשר כוללת כ-25,000 אגודות ויותר מ-6.8 מיליון חברים. הכדורגל נפוץ כמעט בכל מקום בגרמניה, בין אם במינכן, ביתה של מחזיקת השיאים FC Bayern, או בקבוצת TSV Schilksee משלזוויג-הולשטיין המשחקת בליגה החמישית.

מספר רב של אוהדי כדורגל אדוקים (וגם יותר ויותר אוהדות), רואים בצבעי מועדוני הכדורגל שלהם את צבעי המולדת: כחול ולבן עבור שאלקה 04, שחור וצהוב עבור בורוסיה דורטמונד, ואדום ולבן עבור Hamburger SV. השאלה, איזה המועדון אוהד אדם מסוים, שקולה כמעט לשאלה לגבי אמונתו הדתית שלו. הערים אופנבך ופרנקפורט, למשל, שוכנות במדינה הפדרלית הסן ומרוחקות רק עשרה קילומטרים זו מזו, אך אין בעולם דבר שיגרום לאוהד של קבוצת קיקרס אופנבך לעודד את איינטרכט פרנקפורט, ולהפך. 

כאשר התלהבות הופכת לאלימות 

אך לאהבת הכדורגל במדינה שזכתה שלוש פעמים באליפות העולם יש גם צדדים אפלים, שכן שוב ושוב ניתן לראות מקרים שבהם האהדה למועדון מסוים הופכת לאלימות. אמנם רוב צופי הכדורגל מתנהגים בצורה שוחרת שלום, אך מספר מקרי האלימות נמצא במגמת עלייה. על פי נתונים של מרכז המידע לאירועי ספורט, בעונת 2012/13 נפתחו כ-1,700 הליכים פליליים בגין מקרים של פגיעה גופנית, בעוד שחמש שנים לפני כן נפתחו רק כ-1,200 תיקים. יותר מ-10,000 איש מכל רחבי המדינה נעצרו בעקבות מעשי אלימות שביצעו או תכננו לבצע.

עם זאת, כאשר בוחנים את הנתונים הללו ביחס למספר הצופים הכולל, ברור לחלוטין שהאלימות בקרב אוהדי הכדורגל בגרמניה היא החריג ולא הכלל. מתוך כ-18.2 מיליון הצופים אשר גדשו את האצטדיונים במשחקי הליגה הראשונה והשנייה בעונת 2012/13, שיעור האוהדים האלימים עמד על 0.0009% בלבד. סוציולוג הספורט גונתר פילץ מגדיר זאת כ"מצב כמעט חלומי". אוהדים רבים מחשיבים עצמם כיום ל"אולטראס", אשר מזדהים עם מנטליות הכדורגל האדוקה של דרום אירופה, אך לא ניתן להשוות את האלימות בקרבם לזו של שנות ה-80 וה-90, כאשר חוליגנים תוקפניים שברו שיאי אלימות בכל רחבי אירופה.  

העיקרון הלאומי בנושא ביטחון וצעדי מנע בקרב האוהדים

אחת מנקודות השיא הטראגיות הייתה האסון שהתרחש באצטדיון הייזל בבריסל בשנת 1985, שבו נהרגו 39 אוהדים בעת משחק גמר גביע אירופה לאלופות בין קבוצות הכדורגל ליברפול ויובנטוס, במהלך מנוסת בהלה שפרצה במקום כתוצאה ממהומה שחוללו חוליגנים בריטים. בגרמניה עצמה לקח לפוליטיקאים ולהתאחדות הכדורגל הגרמנית שש שנים נוספות כדי להבין שהם אינם יכולים להמשיך ולהתייחס בביטול לאלימות בקרב האוהדים. לאחר שהתפרעויות של אוהדי קבוצת דינמו דרזדן הביאו להפסקתו של משחק גביע אירופה לאלופות נגד הכוכב האדום בלגרד במרץ 1991 ולהתערבות של כוחות משטרה רבים, שרי הפנים של 16 המדינות הפדרליות בגרמניה גיבשו בשנת 1993 את העיקרון הלאומי בנושא ספורט וביטחון (NKSS), צעד שבמסגרתו נוסחו לראשונה הנחיות לצעדי מנע בקרב האוהדים.

במרכז התכניות הללו נמצאים פרויקטים בהשתתפות אוהדים, אשר זוכים לתמיכת מרכזי הנוער המופעלים על ידי הערים והרשויות המוניציפליות ומתוארים כ"ערוץ סוציו-חינוכי המתבצע ברמת השטח". המימון אינו מגיע ממועדוני הספורט, אלא מהמדינות הפדרליות, הרשויות המוניציפליות וה-DFB. הרשויות המוניציפליות מחויבות להקצות לפרויקטים אלה לפחות 60,000 אירו בשנה, וה- DFBמעניקה את אותו הסכום. כמו כן, המועדונים המקצועיים המשחקים עד הליגה השלישית מחויבים למנות נציג לענייני אוהדים שישמש כאיש קשר מטעמם.  

למנוע חדירת גזענות דרך אוהדים ימנים קיצוניים 

כיום מתקיימים בגרמניה 49 פרויקטים בהשתתפות אוהדים, בין השאר בעיר קוטבוס שבמדינת ברנדנבורג, מקום מושבה של קבוצת הכדורגל FC Energie שירדה לאחרונה לליגה השלישית בגרמניה. מטרת הפרויקט, שתקציבו עומד על כ-200,000 אירו, היא "עבודה סוציאלית יזומה", ובמסגרתו פונים שלושת עובדי הפרויקט לאוהדי כדורגל בגילאי נוער ומציעים להם מגוון אפשרויות לפעילויות פנאי גם מחוץ לכותלי האצטדיון. הפעילות ב-15 השנה האחרונה השתלמה, כך אומר העובד הסוציאלי סוון גראופנר, אשר מצביע על הירידה הניכרת במספר מקרי האלימות הפיזית בסביבת המשחקים. הבעיה העיקרית, לדבריו, היא "גזענות סמויה" אשר מקננת בכל שכבות האוהדים. על מנת למנוע את חלחולה של גזענות זו דרך אוהדים ימנים קיצוניים, נערכות בקוטבוס גם פעילויות למטרת "השכלה פוליטית".

מיכאל גבריאל, אשר משמש מזה שנים רבות כמנהל המרכז לתיאום פרויקטי האוהדים, משבח את "הפעילות האינטנסיבית לטוויית הקשרים" אשר מתבצעת מדי יום במסגרת כל אחד מהפרויקטים. "זהו דבר מבורך, לעבוד יחד עם מספר כה רב של אנשים אשר מקדישים עצמם לקידום הנושא", אומר גבריאל. גם סוציולוג הספורט גונתר פילץ סבור שפרויקטי האוהדים הם דבר הכרחי. עם זאת, הוא סבור שיש להגדיל את התמיכה הכספית שהם מקבלים. "אם 3,000 שוטרים לא יכולים לפתור את הבעיה, כיצד אמור לעשות זאת עובד סוציאלי אחד או שניים?", אומר פילץ. לדברי חוקר האוהדים, הדבר מוטל בראש ובראשונה על המדינה, שכן הסיבות לאלימות אינן נובעות מעולם הכדורגל, אלא מהסביבה החברתית של האוהדים. פילץ סבור שיש לעצב את סביבות החיים של אנשים צעירים באופן "שיאפשר לבני הנוער לחוש רצויים".