חיים יהודיים בגרמניה הישראלים נוהרים לברלין, לא לגרמניה

פרופסור ענת פינברג, חוקרת ספרות עברית ויהודית.
פרופסור ענת פינברג, חוקרת ספרות עברית ויהודית. | © פרטי

ענת פינברג, פרופסור לספרות עברית ויהודית בבית הספר ללימודי יהדות באוניברסיטת היידלברג, מדברת על העניין שמגלים סופרים וסופרות ישראלים צעירים בגרמנייה. 

הגברת פינברג, צעירים ישראלים רבים מגיעים היום לגרמניה, רק בברלין מתגוררים היום אלפי ישראלים – ביניהם יוצרים רבים. מה מקור העניין בגרמניה?

לצד הצורך של רבים מן הישראלים לחיות תקופה מסוימת מחוץ לישראל אחרי תקופת השירות הצבאי הארוכה שמורה חשיבות רבה לסקרנות לגלות דבר מה אחר. לזה מתווספים המוניטין שקנתה לעצמה ברלין כעיר מרתקת ורבת השראה. שנים רבות הוקסמו הישראלים מהודו ומן המזרח הרחוק, אבל מזה כעשור הייתה ברלין ליעד החדש. 

ומה תפקידה של ההיסטוריה הגרמנית?

בישראל במשך שנים רבות השפה והתרבות הגרמנית היו מוקצים מחמת מיאוס. עד היום אין בישראל מחלקה לגרמניסטיקה. האנשים המבקשים ללמוד גרמנית, בהם גם צעירים רבים צובאים על פתחיהם של מכוני גיתה שבקושי רב מתמודדים עם הביקוש הרב. אני לא יודעת האם זו תגובה לחרם שלו היינו עדים במשך שנים ארוכות.

ברלין כמרחב מחוץ לטריטוריה

למה דווקא ברלין ולא עיר אחרת בגרמניה?

לפרק זמן מסוים ברלין הייתה זולה בשביל הישראלים. ובנוסף לברלין יש קסם ומשיכה מיוחדים בשל היותה עיר קוסמופוליטית ובגלל הרב תרבותיות. בדומה לתל אביב היא אינה מזוהה עם המדינה, וישראלים רבים רואים בה עיר מחוץ למרחב הגרמני. הם אולי לא יאמרו במפורש שהם עושים דרכם לגרמניה אלא: הם יוצאים לברלין. זוהי כמובן סתירה, שכן אין עוד עיר בגרמניה ש"מוכתמת" היסטורית כמו ברלין. 

האם הישראלים הצעירים מתמודדים עם העבר?

ההתמודדות היא בלתי נמנעת – וטוב שכך. כך נוצרות גם יצירות אמנות חשובות. בסרטה התיעודי היה שלום פטר שווארץ שהוצג בבתי הקולנוע בגרמניה באביב 2014, חשפה יעל ראובני את הסיפור האישי של משפחתה, שעליה ידעה רק מעט מאוד. והיו גם בני משפחה שלא התלהבו ממסע השורשים הזה. זוהי תגובה המוכרת בעיקר בקרב הישראלים המבוגרים, הם אינם יכולים להבין שילדיהם ונכדיהם מבקשים לנסוע לגרמניה. כבר ב-2001 פרסמה פניה עוז זלצברגר ספר עיון על הישראלים בברלין. ויורם קניוק מספר בספרו הברלינאי האחרון על המפגשים שקיים בברלין ובגרמניה. אם מסתכלים ברשימת הספרים שראו אור בשנתיים או בשלוש השנים האחרונות ניווכח שגרמניה היא נושא בוער בספרות העברית העכשווית. וכאן מן הראוי להזכיר את הרומן "אנשים טובים" של ניר ברעם שבמרכזו לכאורה גרמני מן השורה שחי ופעל בתקופת הנאצים. בספרה מחול העקרבים, מספרת שפרה הורן על ישראלי ההולך בעקבות אהובתו לברלין.

מהו היחס הרגשי של הישראלים לברלין?

זוהי מעין אהבה-שנאה. הם נמצאים בין הפטיש לבין הסדן. הם מתחילים להתמודד באופן רציני עם העבר, אבל השואה כבר אינה זוכה לתפקיד מרכזי. רבים מעריכים את הפתיחות שמגלה ברלין כלפי קבוצות שוליים כמו למשל הקהילה הגאה. אחרים, בייחוד אמנים מעריכים את האפשרויות והגירויים שברלין ככל הנראה מציעה להם. ובדרך אגב, בברלין כבר מופיע כתב עת בעברית בשם שפיץ. רבים מתכוננים לשהות קבע בעיר. 

ספרות כתרומה לפיוס?

האם אפשר לזהות השפעה סגנונית של הספרות הגרמנית?

הספרות האמריקנית היא עדיין הגורם המשפיע ביותר על הספרות הישראלית. רק בשנות השבעים החלו לתרגם פרוזה גרמנית לעברית – בעיקר את גינתר גראס, היינריך בל וזיגפריד לנץ. בשנות התשעים זכינו לראות תנופה ממשית בנושא זה.  

האם יכולה הספרות לתרום לתהליך הפיוס?

היא לכל הפחות זירה מעניינת. והיא מאפשרת לקורא הסקרן ללמוד משהו על המנטליות של האחר. אבל בספרות נשמר תפקיד לקריטריון אחר והוא, האם הספר טוב או רע.