חברה של צרכנות חד-פעמית הלב אינו נאחז בדברים

Bei Handys muss es für viele Nutzer immer das jüngste Modell sein.
Bei Handys muss es für viele Nutzer immer das jüngste Modell sein. | © fotolia

מה שכבר אינו עובד, מוחלף במהירות במקום שיתוקן. אך יש גם דרך אחרת.

לשמר, לשקם, לתקן ולאסוף: כאשר הצרכנים מעדיפים על פני האפשרויות הללו את האפשרות הפשוטה מכולן – כלומר, להיפטר ממשהו – נהוג לדבר על "חברה של צרכנות חד-פעמית". מונח זה מתאר תופעה רבת פנים, אשר בדרך כלל מוזכרת בהקשרים שליליים. כאשר מוצר או שירות מסוים מסיים למלא את תפקידו, מתקלקל או אפילו רק הופך למיושן, בחברות המתועשות והמתקדמות של ימינו הוא בדרך כלל מונח בצד או נזרק, כדי להשיג מיד תחליף חדש תחתיו. לא נעשה שום מאמץ כדי להחזיר אותו לפעילות תקינה או להשתמש בו בדרכים אחרות. הלב אינו נאחז בדברים. אפשר לוותר עליהם ולהחליפם, ואין להם שום ערך משל עצמם.

לעתים קרובות, היצרנים מעודדים את הצרכנים להתנהג כך. כדי להבטיח את המשך המכירות, הם משכנעים את הצרכנים להשליך את המוצרים שבבעלותם, על מנת לקנות מיד מוצרים חדשים, ללא קשר ליכולת התפקוד הממשית שלהם. רק כך ניתן להבטיח את המשך פעולתו של המעגל הכלכלי. אם הביקוש ייפסק, המכונה תחדל מלפעול.    

האחות הקטנה של חברת השפע

מזה זמן רב מקנן החשד, שהיצרנים תורמים באופן פעיל לקיצור חיי המוצרים שלהם באמצעים מלאכותיים, על ידי תכנון נקודות שבהן המוצרים חדלים מלפעול, או באמצעות שימוש מכוון ברכיבים אשר נוטים להתקלקל. לאחר תקופת שימוש מתוכננת נופח המכשיר את נשמתו, על מנת שבעליו ייאלץ להחליף את המכשיר כולו, וזאת משום שתיקון שלו כבר אינו משתלם או אינו אפשרי. אף על פי שקשה למצוא הוכחות חותכות לכך, החשד אינו מרפה.

מבחינה היסטורית, המונח "חברה של צרכנות חד-פעמית" נוצר במהלך התפתחותה של חברת השפע, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה. בעוד שהמחצית הראשונה של המאה ה-20 עדיין התאפיינה בכלכלת מחסור, הרי שהמצב השתנה לחלוטין במחצית השנייה. נראה היה שאספקת השירותים והמוצרים לאוכלוסייה אינה יודעת גבולות. הצמצום הפך לכאורה למשהו שעבר זמנו. כל הדברים היו מצויים בשפע שעלה על הצורך, כך לפחות היה הרושם הרווח, ההבטחה הכללית, האוטופיה. בנסיבות הללו, תכונות כמו שימור, שיקום, תיקון ואיסוף, אשר בכלכלת מחסור נחשבות לחיוניות, הפכו לתכונות שעבר זמנן. מי שבכל זאת התעקש לדבוק בהן, נתפס כמעט כמיושן וכמי שאינו פועל לפי רוח הזמן.

להכיר ב"גבולות לצמיחה" 

כאמור, המונח "חברה של צרכנות חד-פעמית" הינו בעל משמעות ביקורתית ברורה. בהתאם לכך, מזה זמן רב קיימות תנועות נגד, אשר פועלת באופן אקטיבי ונחרץ למען שימור ותיקון. ניתן להבחין בהתפתחות הזו מאז שנות ה-50. לכך תרם גם הדו"ח של "מועדון רומא" משנת 1972, אשר נושא את הכותרת "הגבולות לצמיחה". שיח הקיימוּת הוביל בחלוף הזמן להיווצרותו של זרם רב השפעה, אשר מתבטא בחריפות כנגד צמיחת היתר והעלויות של חברת הצרכנות החד-פעמית, תוך התייחסות למחסור במשאבים ולהרס הנגרם לסביבה.

תנועות הנגד התרבותיות הללו אינן מסתפקות במחאה. תחת זאת, הן מציגות נקודת השקפה רפורמיסטית, אשר מבקשת להביא לשינויים ושיפורים קונקרטיים בחיי היומיום באמצעות ניסויים, יוזמות ופרויקטים. חשוב להראות שישנה גם דרך אחרת, ורבים מהרעיונות הללו זוכים לפופולריות גבוהה ולעניין רב, הן בקרב התקשורת והן בקרב חוגים מסוימים באוכלוסייה. כתוצאה מכך, חל שינוי תרבותי בר קיימא, אשר נראה כי בעקבותיו – באיחור מסוים – מגיע שינוי מבני מתאים. כיום, פלטפורמות אינטרנטיות רבות מאפשרות למשתמשים שלהן להחליף או למסור בגדים, מוצרי מזון או מוצרים אחרים שכבר אין להם צורך בהם. מודלים עסקיים חדשים רבים נוצרים על בסיס רעיון השיתופיות, למשל של מקום מגורים או כלי רכב - כשמילת המפתח היא "כלכלת שיתוף" („Sharing Economy“).

עם זאת, אנו חיים בחברה גלובלית אשר צופה בראש ובראשונה לעבר העתיד. לכך מתלווה אמונה עמוקה בפיתוח, התקדמות, חדשנות ושינוי. הדחף הבלתי נלאה למחקר וחדשנות, שיש לו חלק משמעותי בתופעה של חברת הצרכנות החד-פעמית, צפוי להימשך. בד בבד, לדחף הזה קשורים גם דברים חיוביים: הטלת ספק וביטולן של מסורות מפוקפקות ובלתי צודקות אשר פוגעות בכבוד האדם, הנכונות לעסוק באופן חיובי בדברים חדשים, הסקרנות המוצהרת כלפי האחר, הזר והמוזר. ובקיצור: השיפור של תנאי המחייה ברחבי העולם.