זהות דיגיטלית זהות דיגיטלית - מהפכה עבור העצמי?

Avatare
Avatare | Foto (Ausschnitt): © rtguest, fotolia.com

האינטרנט פותח מרחבים חדשים לעיצוב הזהות העצמית, אשר מלווים באותה מידה בהזדמנויות וסכנות. מבקרים, בגרמניה בפרט, מזהירים מפני הוויתור על הפרטיות. 

בתחילת שנת 2014 ערך המרכז הפדרלי לחינוך פוליטי כנס בנושא זהות דיגיטלית. נציגות ונציגים של תרבות הרשת הגרמנית והבינלאומית התכנסו בברלין כדי לדון בשאלות כגון: אילו נתונים אישיים ניתן למצוא ברשת על אנשים ובאיזה אופן יש לשפוט אותם? באיזו מידה מרכיבים הנתונים "עצמי אמיתי?" ומהי המשמעות של האפשרות לבימוי עצמי וירטואלי עבור האדם עצמו?

על אף שבכנס התקיימו דיונים סביב מספר רב של עמדות, הייתה זו בעיקר הרצאתה של חוקרת התקשורת מרים מקל (Miriam Meckel), פרופסורית לתקשורת תאגידית באוניברסיטת סנט גאלן, אשר תפסה מרב תשומת הלב של כלי התקשורת בגרמניה. לשיטתה של מקל, הזהות באינטרנט משקפת תמונה מעוותת, שכן היא נתפסת בדרך כלל בתור מוצר. כפי שנטען בהרצאה, אנשים מבצעים בקביעות "עדכוני אגו" כדי לשרוד בתחרות על הרעיונות הטובים ביותר. על פי נקודת השקפה זו, באינטרנט אין יותר מקום לזהויות משתנות, לחולשות אנושיות, לאינדיבידואליות ולרצון עצמי.

הזהות נתונה לתהליכי שינוי 

בעוד שהמושג הקלאסי של "זהות" מתייחס למאפיינים חיצוניים, דוגמת שם, תאריך לידה, מקום מגורים, חתימה וסימני היכר ביומטריים בלתי משתנים כגון צבע עיניים וטביעות אצבע, הרי שהזהות באינטרנט דינמית יותר ונתונה יותר לתהליכי שינוי. היא נובעת בראש ובראשונה מהעקבות הדיגיטליים שאנו משאירים אחרינו: עקבות תקשורת, נתוני מיקום, פרטים אישיים המשמשים לצריכת מוצרים ברשת, אך היא נובעת גם מהאופן שבו אנחנו מביימים את עצמנו. "בזמנים שלפני העידן הדיגיטלי, הזהות הייתה דבר שנחשף בדרך כלל בחדרי חדרים. בספירה הציבורית האדם היה משחק תפקיד, ובחיים הפרטיים היה חי את 'העצמי האמיתי'. והעצמי הזה הוא בדיוק מה שהופך כעת לנחלת הכלל", כך אומרת הסוציולוגית שרה מונקברג (Sarah Mönkeberg ) מאוניברסיטת קסל.  

"אנו עומדים בפני אפשרויות חדשות של עיצוב זהות", מוסיפה מונקברג. "תהליכי משוב ברשתות החברתיות, כמו למשל האפשרות לסמן 'לייק' לתמונות סלפי באינסטגרם, יכולים לסייע בבניית הזהות העצמית ושימורה. באופן זה ניתן להתנסות ב'טיוטות' שונות של זהות ולהשוות ביניהן".    

אפשרויות הבימוי העצמי 

עבור מתבגרים, למשל, הדחף לבימוי עצמי בפני קהל מדומיין שייך לתהליך הטבעי של עיצוב הזהות, כך כותרת החוקרת האוסטרלית קארן אן דונאצ'י (Karen Ann Donnachie) במאמרה "סלפיז, #אני: רגעים חטופים של אותנטיות". במובן הזה, הסלפי הוא המדיום האידיאלי להתנסויות עם העצמי. אם כן, האם הזהות הדיגיטלית שלנו איננה כה בלתי חופשיה ומשועבדת לתהליך הבימוי, כפי שטוענים המבקרים? "אני מאמין שזו בעיקר שאלה של מיומנות", אומר סוציולוג האינטרנט סטפן הומר (Stephan Humer). "הטענה שהדיגיטליות מכבידה עלינו יותר מדי ומצמצמת את מרחבי הפעולה שלנו היא לרוב רק תירוץ זול. מי שבאמת מקדיש תשומת לב להזדמנויות ולסכנות של העידן הדיגיטלי יכול לבצע ניהול זהות באופן שקול והגיוני".   

ניהול זהות חדש 

על פי הומר, ניהול זהות פירושו בעיקר להתמודד עם התפקידים החדשים הנובעים מהפעילות ברשת. "הזהות הדיגיטלית הפכה כבר לפני זמן רב להיות חלק מהזהות שלנו. היא כבר לא דבר שיש להתגונן מפניו. אך אנו חייבים ללמוד אותה, בדיוק באותו האופן שבו אנו חייבים להפנים דפוסי התנהגות אנלוגיים". גם אם מדובר במשימה מורכבת, אין מנוס מכך. "הדיגיטליות היא מהפכה, גם עבור העצמי שלנו". 

אך האם ההחלפה הבלתי מוגבלת של זהויות ברשת מובילה בסופו של דבר לכך שגם הזהות מחוץ לכותלי האינטרנט נתפסת כלא יותר מאשר אפשרות נוספת בארסנל של "טיוטות" העצמי? למעשה, אנו פועלים מזה זמן רב לפי דפוס פעולה של מצבים מתחלפים, כך כתב חוקר התרבות קלאוס טוולייט (Klaus Theweleit) במאי 2015 במאמר שפורסם בעיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". הזהויות הדיגיטליות החדשות רק יעמיקו את המגמה הזו. על פי המאמר, הרעיון של עצמי אמיתי ועקבי הוא בסך הכל המצאה של הרומן המודרני, אשר החל משלהי המאה ה-19 יצר זהויות "עצמי" בורגניות, ששימשו בתורן כמודל לאגו הפסיכואנליטי של זיגמונד פרויד.

עד כמה אנו באמת חופשיים ברשת?

ללא קשר לשאלה, האם הזהות הדיגיטלית נתפסת כיום בתור חשיפה כפויה או בתור הזדמנות להשתנות יצירתית, תלויה ועומדת שאלה נוספת: באיזו מידה ניתן, אם בכלל, לעצב בחופשיות את הזהות העצמית ברשת? "האופן שבו אנו רוצים להציג את ה'עצמי' שלנו ברשת עדיין יכול להישאר בשליטתנו. אך בכל הנוגע לזהות הקשורה למעשים שלנו, כלומר לאופן שבו אנו פועלים עם הסביבה שלנו בתור 'עצמי', מרחב התמרון שלנו הולך ומצטמצם. זאת, משום שיותר ויותר חלקים של הזהות הזו הופכים להיות מתועדים", כלומר נשמרים בתור עקבות דיגיטליים, כך אומרת הסוציולוגית מונקברג. 

העיתונאי והבלוגר הגרמני אנו פארק (Enno Park) רואה את הדברים בפרספקטיבה אחרת. למרות כל הסכנות, הוא רואה בעיקר את ההזדמנויות להבנה חדשה וגמישה יותר של הזהות בעקבות השינויים הדיגיטליים. מזה ארבע שנים, פארק מרכיב "שתל שבלול" רפואי אשר מאפשר לו לשמוע כמעט באופן טבעי. אילולא המכשיר הזה, הוא היה נותר כמעט חרש, כתוצאה ממחלת החצבת שבה חלה בגיל 17 ואשר נטלה ממנו את שמיעתו. לדבריו, "הדיגיטליות מראה קודם כל שהזהות שלנו מלאה בסתירות, ושכלנו סוטים מנורמות מסוימות. הנראות הזו מהווה תנאי לקיומה של חברה סובלנית, שבה אנו יכולים להיות פשוט עצמנו, באופן פתוח וגלוי וללא משחקי מחבואים בספירה הפרטית".