פסגת האקלים בפריז 2015 "חשוב לקבוע יעד הפחתה גלובלי"

Signs of climate change;
Signs of climate change; | © fotolia

יוכן הרניש (Jochen Harnisch) מרכז את נושא האקלים בבנק הפיתוח KfW ומשתתף בפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים ככותב דוחות מוביל. במשך יותר משני עשורים הוא עוקב אחר המשאים ומתנים בנושא האקלים.  

מר הרניש, בדיוני ההכנה לפסגת האקלים בפריז הביעו המשתתפים אופטימיות זהירה. האם גם אתה שותף להשקפה הזו?

קיימים פערים גדולים בין העמדות של קבוצות המדינות, אך אני מקווה שלמרות זאת תושג ביניהן הסכמה על יעד הפחתה גלובלי. 

למה בדיוק אתה מתכוון?

מאז פסגת קופנהגן בשנת 2009, אנו יודעים שלא ניתן יהיה להגיע להסכם אשר יהווה המשך לפרוטוקול קיוטו, מה שמכונה "קיוטו פלוס". במסגרת אותו פרוטוקול, הקהילה הבינלאומית קבעה יעדי הפחתה קונקרטיים ברמות הפחמן הדו-חמצני עבור המדינות המתועשות, באופן פרטני לגבי כל מדינה ומדינה. הסכם כזה, שיש לו תוקף מחייב מבחינת החוק הבינלאומי, לא יחזור על עצמו כל כך מהר. למרות זאת, יעד הפחתה גלובלי הוא דבר שנמצא בהישג יד ויהווה איתות חשוב למשקיעים על המגמה המסתמנת.  

מה חייב להופיע במסמך המסכם של הפסגה, על מנת שתוכל להגדיר אותה כהצלחה?

שהקהילה הבינלאומית מתחייבת לצמצם את פליטת גזי החממה עד אמצע המאה הנוכחית ב-40 אחוזים לעומת שנת 2010. התחייבות כזו תתרגם את "יעד שתי המעלות" הבינלאומי ליעד גלובלי של צמצום ברמות הפחמן הדו-חמצני. בעיניי, דבר זה יהווה הצלחה, גם אם עדיין לא יחסל את הסכנות הטמונות בשינוי האקלים. לדעתו של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, הפחתה של 40 אחוזים היא המינימום ההכרחי. הפחתה של 70 אחוזים תהיה בטוחה יותר, אך היא מצריכה חלוקה מחדש בין מדינות ומגזרים, ולכן אינה מציאותית.   

"אף אחד אינו חייב לעשות משהו נגד רצונו"

נניח שתושג הסכמה על היעד הגלובלי הזה. כיצד ניתן יהיה להשיגו אם המדינות אינן נוטלות על עצמן התחייבויות פרטניות קונקרטיות?

כחלק מתהליך ההכנה לפסגת פריז, המדינות היו צריכות לקבוע יעדים לאומיים לצמצום רמות הפחמן הדו-חמצני ולהודיע על כך לאו"ם. מדינות רבות קבעו בחודשים האחרונים "תרומות לאומיות מתוכננות" (INDCs). אמנם אין לכך תוקף מחייב מבחינת החוק הבינלאומי, אך למרות זאת אני סבור שיש בכך היגיון רב. היעדים כבר לא נקבעים בתהליך משא ומתן רב-צדדי אשר מכתיב אותם מלמעלה. הם נובעים מהמדינות עצמן, מה שמגדיל את הסבירות שהם אכן יושגו בסופו של דבר. אף אחד אינו חייב לעשות משהו נגד רצונו.  

האם ההתחייבויות העצמיות הללו מספיקות כדי לבלום את שינוי האקלים?

לפי הערכות של צוותי חשיבה הפועלים בתחום זה, התרומות הלאומיות המתוכננות שנקבעו עד כה יגבילו את עליית הטמפרטורות לכ-2.7 מעלות. במילים אחרות: זוהי התחלה טובה אשר מונעת את הרע מכל. אמנם הן לא מביאות להשגת היעד של שתי מעלות, אך כבר לא מדובר על ארבע או חמש מעלות – שיעור העלייה שממנו חששו עד לא מזמן. בהמשך ניתן יהיה לקבוע יעדים שאפתניים יותר. החלופות לכך הן כישלון מוחלט של המשא ומתן או ניסוחים מעורפלים המביעים תקוות שווא.  

האם ניתן להוציא מכלל אפשרות כישלון בפסגת פריז?

לא, אך לדעתי הסבירות לכישלון נמוכה מאוד. בנוסף לתרומות הלאומיות המתוכננות, צפויה להיחתם גם אמנה. השאלה היא עד כמה משמעותית היא תהיה. אם היא תכלול את הניסוח "הפחתה של 40 אחוזים עד לשנת 2050", לצד אמירות ברורות על הקצאת משאבים כספיים למדינות מתפתחות, יהיה זה צעד גדול קדימה. 

"להסתכל על מה שבר-ביצוע" 

אם כן, שנת 2015 לא תהיה שנת המפנה הגדול בהגנה על האקלים, כפי שחזו כמה אנשים אופטימיים?

לא, אינני סבור כך. בראייתי, נוכל להשיג הרבה אם נלך בדרך הארוכה והקשה של הפחתת השימוש בפחמן, תוך הסתכלות על מה שבר-ביצוע, ואם לא יצוצו מכשולים בפסגת פריז.  

מחלוקות גדולות מתעוררות באופן קבוע גם לגבי מימון. מי משלם עבור הגנת האקלים, במיוחד במדינות העניות?

כבר כיום המדינות המתועשות מקצות יותר כסף ממה שנהוג לחשוב לטובת הגנת האקלים והסתגלות לשינוי האקלים במדינות מתפתחות. לפי נתוני ארגון ה-OECD, בשנת 2014 לבדה הוקצו יותר מ-50 מיליארד אירו באמצעות מגוון ערוצים שונים, ביניהם ה-KfW. בנוסף, קיימת גם "קרן האקלים הירוקה" שהחלה לפעול זה לא מכבר. היקף הכספים שיוקצו בסופו של דבר לקרן תלוי באופן ניכר ביעילות הביצוע שלה. נכון ליום, מדובר על סכום של כ-10 מיליארד דולר. יחד עם זאת, כל זה רחוק מלהספיק.  

נניח שהקהילה הבינלאומית תגיע בפריז להסכם "חצי אפוי". כיצד ימשיכו השיחות לאחר מכן?

קיים הכרח לקבוע חובות דיווח ומנגנוני בדיקה. בנוסף, הקצאת כספים עדיין מהווה נושא חשוב. אך יותר מכל אני מקווה שבפריז תגובש מסגרת מהימנה שתאפשר את היישום הקונקרטי לאחר שתחלוף ההתלהבות מהפסגה.