"מיין קאמפף" – מהדורה ביקורתית חדשה מלווה בהערות "היו סימנים לבאות"

המוציאים לאור (משמאל לימין): תומס פורדרמאייר, אותמר פלקינגר, כריסטיאן הרטמן, רומן טפל. זכויות
המוציאים לאור (משמאל לימין): תומס פורדרמאייר, אותמר פלקינגר, כריסטיאן הרטמן, רומן טפל. זכויות | © המכון להיסטוריה בת-זמננו, אלכסנדר מרקוס קלוץ.

בעים שנה לאחר מותו של אדולף היטלר פג תוקף זכויות היוצרים על ספר התעמולה הנחשב ל"ספר המסוכן עלי אדמות". היסטוריונים מהמכון להיסטוריה בת-זמננו במינכן הוציאו לאור מהדורה ביקורתית מיד עם פקיעת זכויות היוצרים בתחילת שנת 2016. ריאיון עם מנהל המיזם כריסטיאן הרטמן. 

מר הרטמן, יוזמתך להוציא לאור מהדורה ביקורתית של "מיין קאמפף" חוללה סערה. נאמר למשל שהספר יעורר שדים רדומים. אף על פי שהטקסט מלווה בהערות רבות, כפי שאתה אומר, הספר הוא אותו הספר.

אם מדובר בביקורת של ניצולי שואה שפשוט אינם מעוניינים עוד לראות את הספר, חייבים להתייחס לכך ברצינות. עם זאת אני יכול רק לומר: הספר קיים. עותקים רבים מהעבר עדיין נמצאים בהישג יד ויש תרגומים באינטרנט. אפשר לרכוש את הספר בכל העולם. הסכנה הייתה שברגע שיפקעו זכויות היוצרים יוצף השוק במהדורות או בגרסאות המצדיקות את דרכו של היטלר. כעת האנשים קוראים את המהדורה שלנו. השאלה היא מה הייתה האלטרנטיבה.

המהדורה עוררה עניין עצום. האם לא נאמר כבר הכול על היטלר?

לא מדובר בעובדות חדשות אלא בסיכום מחקר של שבעים שנה. לדעתי יש שלוש סיבות להתעניינות הרבה. ראשית "מיין קאמפף" הוא טאבו. שנית לספר יש תפוצה רבה. רבים מבקשים לדעת מה יש בו בעצם. ושלישית החומר התיאורטי של האידיאולוגיה הנאצית מוסבר בספר באופן ברור. "מיין קאמפף" נחשב למקור הרשע. הציפייה היא שבספר זה תימצא תמצית האידיאולוגיה והתופעה.

"רואים את ניצני ההשמדה"

באיזו מידה יש התאמה בין הספר למדיניות הנאצית המאוחרת? האם אפשר לקרוא שם על רצח העם?

באמצע שנות ה-20 , עת כתיבת הספר, לא הייתה האידיאולוגיה הנאצית בשלה, אך דברים רבים נרמזים שם. יש ארבעה רכיבים אידיאולוגיים בסיסיים: גזענות, אימפריאליזם, אלימות ודיקטטורה. הם מובהרים היטב. כמו כן משורטטים שם תרחישים למלחמה הבאה. בעניין השואה אנו יודעים כי הדרך לשם לא הייתה ישירה. אמנם נמצא ב"מיין קאמפף" אותו קטע ידוע לשמצה: "צריך היה לחנוק בגז רעיל 12000 מתוך אותו עם עברי ארור". אך ההחלטה להשמדה התקבלה רק בין יוני לדצמבר 1941. ב"מיין קאפף" רואים לפחות את ניצני ההתפתחות הזאת.  

באילו השפעות מבחוץ אפשר להבחין בספר?

היטלר היה תוצר של סצנה מסוימת ומיין קאמפף הוא מעין קולאז' של השפעות אלו. הוא הושפע למשל בין היתר מהאנטישמים הגזענים הקיצונים. בתקופת הקיסרות הם היוו עדיין מיעוט אך בתקופת מלחמת העולם הראשונה הם הפכו למקובלים יותר. שורשיה של האידיאולוגיה הנאצית מצויים במאה ה-19. ישנם סטריאוטיפים אנטישמיים מסוימים שמקורם בימי הביניים.

"לשקר במצח נחושה"

גילית טענות שקריות רבות במיין קאמפף. איזו טענה הפתיעה אותך ביותר?

הייתי מופתע באופן כללי מהאופן שבו האיש הזה שיקר במצח נחושה. כך למשל הוא טוען כי לאחר שנת 1918 לא התעניין איש בגורמים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. לטענתו רק הוא ומפלגתו עסקו בשאלה זו שוב ושוב. האמת היא שהייתה זו סוגיה מרכזית באותם ימים בגרמניה.  

מאז ומתמיד נשאלת השאלה כמה גרמנים אכן קראו את "מיין קאמפף". מהי הערכתך?

אני סבור כי קראו את הספר וגם לא קראו את הספר. לפני שנת 1933 נמכרו 240,000 עותקים מהספר. זה נשמע לא מעט, אך יש לזכור כי היו אז 12 מיליון אנשים בעלי זכות בחירה. רבים בחרו בהיטלר בעקבות נאומיו או מסיבות אחרות. לא נראה לי שקראו את הספר בשלמותו. "מיין קאמפף" כתוב גרוע ולעתים הוא פשוט משעמם ומטומטם. מלבד זאת היטלר קופץ תמיד מעניין אחד לעניין אחר – הקמת המפלגה, רעיונות כלליים, מצבו האישי, מדיניות חוץ. כתיבת מסה הייתה נפוצה מאוד בתקופה זו – השאלה כיצד ייראה העתיד הפוליטי העסיקה את האנשים. ייתכן שגם "מיין קאמפף" הגיע לתפוצה של מיליוני קוראים במשך הזמן, אך לא היה זה "ספרם של הגרמנים" כפי שטענו הנאצים.

"לא מהדורה עבור חוקרים, אלא עבור הקהל הרחב" 

האם המהדורה שלכם יכולה לסייע לצעירים להבין את תקופת הנאצים טוב יותר?

מדובר במיזם המיועד לקהל הרחב. אין זו מהדורה עבור חוקרים אלא עבור כולם. עימוד הספר ידידותי והשפה מובנת וברורה. בוודאי, יש 3,700 הערות שוליים באלפיים עמודים, אך אי אפשר היה לעשות זאת אחרת. נראה לי שהמיזם צלח. אני שמח תמיד לקבל מכתבים מאנשים שקראו את הספר ולא מצאו בו טעויות. מי שגילה שחסר פסיק בעמוד 1,712 אכן קרא את הספר.  

פרסום הספר עורר הדים ברחבי העולם.

בין היתר הגיעו בקשות לתרגום הספר וכעת אנו בודקים את האפשרות לתרגם את הספר לאנגלית. יש התעניינות גדולה בעולם בסוגיית אופן ההתמודדות עם העבר בגרמניה. מדובר בעיקר במדינות שבהן ההתמודדות עם שרידים של משטרים דיקטטוריים הינה עניין קיומי. חשוב בעיניי שהצגנו אפשרות להתמודדות.