זיכרון "הכינורות מחזירים לנרצחים את קולם"

אמנון ויינשטיין, 75, מתקן כינורות של מוזיקאים יהודים, אשר רבים מהם נרצחו במחנות הריכוז הגרמניים. לרגל יום השנה הגרמני לזכר קורבנות הנאצים, ב-27 בינואר, נערך קונצרט גדול של התזמורת הפילהרמונית של ברלין – עם 16 מהכינורות האלה. ריאיון עם בונה הכינורות בסדנה שלו בתל-אביב.

איזה אוסף, מר ויינשטיין! כמה כלי נגינה ממלאים את החדרים האלה?

אמנון ויינשטיין: אני לא יודע בדיוק. אבי, שהיה גם הוא בונה כינורות, החל בכך. אבל לא בדיוק מרצונו החופשי.

למה אתה מתכוון?

ויינשטיין: לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר מימדי השואה הלכו והתבררו, מוזיקאים רבים כאן בישראל לא רצו לנגן יותר על כלי הנגינה שלהם, אשר לעתים קרובות יוצרו על ידי בוני כינורות גרמניים. מעין חרם אישי, כפי שהיה גם במקרה של מוצרים גרמניים אחרים, כמו מכוניות גרמניות. מוזיקאים אחרים חוו טראומה כה גדולה, לאחר מה שעברו במחנות הריכוז, עד שלא רצו לנגן יותר. בשני המקרים: רבים רצו להיפטר מהכינורות שלהם, ואפילו היו מוכנים להרוס אותם. אבי לא יכול היה לראות זאת וקנה אותם, למרות שידע כי לא יוכל לשוב ולמכור את מרביתם.   

אתה עצמך התחלת לפני כ-25 שנה לאסוף כינורות עם סיפור מיוחד: כלי נגינה שהיו שייכים למוזיקאים יהודים, אשר רבים מהם נספו בשואה. מדוע התחלת בכך?

ויינשטיין: עשיתי זאת כמובן משום שרציתי למנוע מאנשים לשכוח את מה שהתחולל, את המספר העצום של הנרצחים: שישה מיליון יהודים! ובתור בונה כינורות, אני יודע כיצד להחזיר את הכינורות האלה למצב שבו ניתן יהיה לשוב ולנגן עליהם. ואין דבר שנוגע באנשים וגורם להם להיפתח במידה כה רבה כמו מוזיקה. כאשר מנגנים על הכינורות האלה, ההרגשה היא שהנרצחים מקבלים את קולם בחזרה. ואלה אשר מאזינים, רוצים לדעת מה הגורל אשר עומד מאחורי הכלי הזה, ושואלים על כך. במידה שאני מצליח לחקור זאת, אני מספר להם על כך. חוויתי את ההתעניינות הזו של המאזינים גם בקונצרטים שהתקיימו בגרמניה, בין אם בוורמס (Worm) או במיינץ. אך הקונצרט שיתקיים בברלין יהיה מרגש במיוחד עבורי.

הקונצרט בתזמורת הפילהרמונית של ברלין?

ויינשטיין: כן. אני בטוח שכאשר אשב באולם הקונצרטים, ואראה עוד פעם כיצד מנגנים על הכינורות הללו בעיר שבה תוכננה השואה, תהיה זו בוודאי חוויה שתרגש אותי מאוד. בד בבד, מדהימה אותי העובדה שעל הכינורות האלה ינגנו מוזיקאים כה מעולים. התזמורת הפילהרמונית של ברלין היא אחת מהתזמורות הטובות ביותר בעולם.

  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
  • אמנון ויינשטיין Foto: אמנון ויינשטיין
    אמנון ויינשטיין
מה הסיבה לכך שפרויקט האיסוף והתיקון של הכינורות החל דווקא לפני 25 שנה? מדוע לא בשלב מוקדם יותר?

ויינשטיין: עד סוף שנות ה-80 בקושי רציתי לעסוק מקרוב בנושא השואה. מרבית קרובי משפחתי נרצחו במהלכה. הורי לא היו מדברים על כך אצלנו בבית. הכאב היה גדול מדי. באחד הימים, בסוף שנות ה-80, הגיע אדון מבוגר לסדנה שלי. הוא רצה לתקן את הכינור שלו עבור נכדו. מאז ששרד את אושוויץ, הוא לא ניגן עליו יותר בעצמו. כאשר פתחתי את הכלי כדי לתקנו, מצאתי בתוכו שאריות של אפר. המחשבה, שזה יכול להיות אפר מהקרמטוריום של המחנה, הכתה אותי בהלם כה גדול, עד שחששתי לרצות לדעת יותר. אך אז הגיע דניאל שמידט, מומחה צעיר לבניית קשתות מדרזדן, אשר עבד אצלי בסדנה במשך שנתיים. הוא לא ויתר.  לא ויתר?

ויינשטיין: הוא רצה לדעת יותר על כל הכלים שאספנו. הם נבנו בזמנו בסדנאות גרמניות מאוד ידועות. הוא רצה שאתן הרצאה מקצועית בנוגע אליהם, ודחק בי שוב ושוב לעשות זאת. כאשר בסופו של דבר נתתי הרצאה בדרזדן, השתנה לפתע העניין שגיליתי בכינורות שעליהם ניגנו במחנות הריכוז, ובכינורות אשר בעליהם שרדו את השואה. בשעתו התראיינתי ברדיו וביקשתי, שמי שמחזיק ברשותו כינורות כאלה יגיע אליי. כיום מגיעים האנשים מיוזמתם לסדנה שלי, ובני אבשלום מסייע לי בעבודה. הפרויקט הזה הפך לשליחות עבור שנינו.

האם מדי פעם אתה מנגן בעצמך על הכינורות הללו?

ויינשטיין: לא. אדם צריך לבחור: לנגן או לתקן. בשל המאמץ המופעל על הידיים והזרוע במהלך העבודה, אי אפשר לעסוק בשניהם. אני החלטתי: לתקן.