תיאטרון נתן החכם

בחזרות: יוטה הופמן ויארה אלהאם-ג׳ראר
בחזרות: יוטה הופמן ויארה אלהאם-ג׳ראר | Foto: Cedric Dorin © Goethe-Institut

לאחר שבועות של חזרות, הם מוכנים כעת לעלות על הבמה. הבמאית אופירה הניג קיבצה יחדיו שחקנים גרמנים וישראלים אשר יבצעו קריאה תיאטרלית בשלוש שפות של המחזה "נתן החכם" מאת גוטהולד אפרים לסינג בארבעה תיאטראות בישראל. מה גורם להם לראות בקלאסיקה הזו של הספרות הגרמנית יצירה בעלת רלבנטיות רבה גם בעת הנוכחית? וכיצד הם חוו את החזרות שהתקיימו בגרמנית, עברית וערבית? שלושה מהמשתתפים בהפקה מספרים על כך.  

יוטה הופמן, שחקנית 

"מה אני אוהבת בעבודה על קלאסיקות כמו 'נתן החכם'? הן גורמות לנו להסתכל בצורה מפוכחת על המציאות שמקיפה אותנו. קלאסיקות משמשות כמעין אלמנט השוואתי שהופך את החיים בהווה לברורים. הן גורמות לנו לשאול את עצמנו: מה בעצם השתנה? האם התפתחנו להיות אנשים המכבדים את הזולת וחיים לצדו בשלום? למרבה הצער, יש להודות שבכל הנוגע לדתות ולסובלנות לא הרבה השתנה. עד היום, בדיוק כמו בעידן מסעות הצלב שבו מתרחש המחזה, דתות מנוצלות לצרכים פוליטיים, ואף גרוע מכך: הן משמשות כדי להצדיק מעשי כיבוש וביזה וכדי לבצע מעשי רצח המוניים. בעבודה על הפרויקט הזה, אני אוהבת במיוחד את העובדה שאני עובדת עם חברים רבים. את חלק מהשותפים לפרויקט אני מכירה מזה שנים. כל חזרה כרוכה באתגר, שנובע מתהליך של ניסוי וטעייה בקבוצה שבה רוב האנשים אינם שולטים בכל שלוש השפות שבסופו של דבר יישמעו על הבמה. אבל זה אתגר שגורם לי לאושר גדול". 

פלוריאן אינראבנר, שחקן 

"כשאני צופה מדי יום בחדשות, אני מבין עד כמה אני משתוקק לאוטופיה שמוצגת במחזה הזה. משום שהמחזה מעלה על נס את ההומניות, האנושיות והנפש האנושית מעל לדת של כל אדם, 'נתן החכם' מהווה עבורי מחזה על-זמני, יצירה ספרותית כבירה על סובלנות דתית. לסינג מתחשבן ללא רחמים עם קנאות ופנאטיות דתית ומהלל את הרציונליות, אשר שואפת תמיד לדו-קיום בשלום. העובדה שההפקה מורכבת מצוות שחקנים בינלאומי משמחת אותי מאוד. יש לי הערכה רבה לשאר השותפים בפרויקט. כשקראתי בפעם הראשונה סצנה עם דורון, ה'נתן' שלנו, חשבתי מיד: זה יהיה טוב. הוא יבטא את דמותו של נתן החכם באופן יוצא מן הכלל ובצורה מדויקת. דבר נוסף שמלהיב אותי בהפקה הזו זו העובדה שאני חווה שפה בממד שאני לא רגיל אליו. אמנם אני לא מבין באופן ישיר את שאר השחקנים כשהם מדברים בעברית או בערבית, אבל זה לא גורם לי להפסיק לקרוא את הסצנות יחד איתם. מדהים איך שזה עובד. בשלב מסוים הבנתי שאני מקשיב לדברים באופן שונה לחלוטין מאשר בכל סיטואציה אחרת". 

אופירה הניג, במאית 

"מה שמלהיב אותי במחזה זו האוטופיה שלו. האוטופיה, שכל אחד רואה עצמו קודם כל כאדם, ורק לאחר מכן כנוצרי, מוסלמי או יהודי. האוטופיה של עולם שעוצב ברוח הרציונליות והסולידריות. בשבועות שבהם עבדנו יחד, גם חדר החזרות שלנו הפך עבורי למקום כזה, לאוטופיה. אנחנו עובדים כאן יחד - גרמנים, ישראלים יהודים וערבים, חלקם דתיים וחלקם לא – על טקסט. אנחנו, שמגיעים משלוש תרבויות שונות, מנסים יחד בחלל אחד להעמיק יותר ויותר אל תוך הטקסט הזה, ובכל פעם אנו מגלים משהו אחר. זהו דיאלוג מתמשך – בינינו, ועם הטקסט עצמו. אנו מרגישים שתרבות אחרת ושפה אחרת מעשירות אותנו, מבלי שנצטרך להבין אותן לחלוטין". 

ארבעת המופעים התקיימו בתל אביב, באר שבע, עכו וירושלים.