בעקבות היהודים בקאיפנג רבנות במחוז חנאן בסין?

"היום אפילו זיכרון מוצאם אינו קיים עוד. הם סינים לכל דבר." כך נפתח הרומן ההיסטורי שכתבה כלת פרס נובל לספרות, פרל בק. את הרומן הקדישה לשקיעת החיים היהודיים-סיניים במאה ה-19. פיאוני, גיבורת הרומן הקרוי על שמה, מספרת כיצד גוברת ההתבוללות על הזהות. כיום מחפשים צאצאי הקהילה היהודית את שורשיהם.

כאן, בסמטה קטנה ומוסתרת במרכז קאיפנג, נראה דגל ישראל כאילו לא שייך. מאז עזבו חברי הקהילה היהודית הפעילים של קאיפנג את העיר במחוז הסיני חנאן, הדגל לא זז. הוא עוטף את התורן כמעט בעקשנות, כאילו רוצה לומר: "היינו פה."

החצר האחורית הקטנה עם דגל ישראל שוכנת ברחוב צדדי בעורק הראשי של דונג דה ג'י. עד לפני כמה שנים התגוררה משפחת זאו בבית, שלפנים שימש כבית הספר של הקהילה היהודית. רק דגל ישראל והשער שנראים בו מגני דויד מעידים על משמעותו ההיסטורית של הבית. בת המשפחה הקשישה ביותר במשפחת זאו היא מעל גיל 90 ואינה מתגוררת עוד בקאיפנג. בִתה גואו יאן, שאימצה את השם העברי אסתר, נוסעת מדי פעם בפעם לעיר מולדתה כדי להראות לתיירים ולחוקרים את בית הוריה הישן. עם זאת ביקוריה של אסתר הולכים ומתמעטים. כשאנו משוחחות בטלפון היא מצרה על כך שאין לה פנאי להיפגש איתנו.

עקבות הקהילה היהודית הקטנה, שהטביעה את חותמה על שדרת נאג'יאג'ינג בקאיפנג במשך מאות בשנים, כמעט ואינם קיימים כיום. כפי שחיי היהודים בקאיפנג הולכים ונעלמים, כך הולך ודועך גם זיכרונם של תושבי קאיפנג בכל הנוגע לשכניהם היהודים. ניסיון לשחזר את החיים היהודיים כאן מוביל לשברי מידע שנאסף בידי מספר קטן של חוקרים.

בקאיפנג אנו פוגשים את לין גאו, מתרגמת צעירה המתגוררת פה מזה חמש שנים. זו לה הפעם הראשונה שהיא מבקרת בשדרת נאג'יאג'ינג איתנו. היא שמעה על קיומה של הקהילה היהודית כשעוד עבדה במרכז המידע לתיירים בעיר. זוג מאוסטרליה התעניין לדעת היכן שכן בית הכנסת בעבר. במרכז המידע לא ידעו מה להשיב. לי החלה להתעניין בנושא. ביזמתה החלה לחפש מידע באינטרנט. לדבריה "רוב תושבי קאיפנג אינם יודעים כלל שפעם חיו פה יהודים".

בדוגדה ג'י היא מצביעה על בית החולים העירוני. עד אמצע המאה ה-19 עמד במקום זה בית הכנסת. במבט ראשון אי אפשר להבחין בהבדל בארכיטקטורה בינו לבין מקדש בודהיסטי. הדבר מעיד על מידה רבה של היטמעות של יהודי קאיפנג וכיצד הם הפכו לקהילה יהודית ייחודית בהיסטוריה. ראשוני הסוחרים היהודים מפרס ומעיראק באו במאה השמינית בדרך המשי בתקופת שושלת טאנג. כמה מהם נשבעו אמונים לקיסר הסיני וכך קיבלו את הזכות להישאר.

הקהילה היהודית בקאיפנג הגיעה לשיא פריחתה בתקופת שושלת מינג. מהמאה ה-14 עד המאה ה-17 מנתה הקהילה 5,000 חברים. עם תחילתה של שושלת קינג בשנת 1644 חל שינוי מהותי בתולדות יהודי קאיפנג, שינוי שזכה לכינוי "מטמורפוזה". עד שלהי המאה ה-17 הצליחה הקהילה היהודית לשמור על צביונה הדתי הייחודי. כעת החלה תקופה של היטמעות, שהובילה לגוון יהדות דתי ייחודי.

המטרופולין המשגשג כלכלית משך אליו לא רק יהודים. כוח המשיכה שהיה למרכז התרבותי של העיר קאיפנג בעבר למהגרים מן המערב בא לידי ביטוי עד ימינו אנו במגוון הדתי הייחודי של האזור. בסמטאות קאיפנג שבהן הלכו יהודים בעבר בדרכם לבית הכנסת מתקיים כיום באופן קבוע שוק הלאל. בעיר ניתן למצוא מסגדים רבים לצד כנסיות של נוצרים.

"הקשר ההיסטורי בין קיומן של שלוש הדתות המונותיאיסטיות הוא ששלוש הדתות הגיעו לסין החל בתקופת שושלת טאנג בדרך המשי" כך מסבירה קתרינה ונצל-טויבר, סינולוגית במרכז סין בסנט אגוסטין בבון. מעניין גם לציין שבמחוז הסיני חנאן מימי קדם ועד העת החדשה נוסדו שוב ושוב אגודות סתרים וכתות.

התעניינות יוצאת דופן זו בדת במחוז חנאן נותנת את אותותיה גם בהווה. נוסף על כך ישנה גם האופנה הקיימת אף במחוזות אחרים: חוקרי דת מבחינים זה שנים בעניין הולך וגובר בדת בקרב החברה הסינית. גם אנו נתקלים בחצר הפנימית של בית הספר היהודי לשעבר בקבוצת צעירים המתחקים אחר עדויות לעברו היהודי של המקום. ארבעת הצעירים הגיעו לקאיפנג מהעיר השכנה צנגצו. כמו לין גם הם קראו על יהודי קאיפנג באינטרנט וכעת הם מבקשים לדעת יותר במקום עצמו.

רק בשנת 1954 איבדה קאיפנג את מעמדה כעיר הבירה של מחוז חנאן. את מקומה תפסה צנגצו, עיר תעשייתית השוכנת בסמוך אליה. סין מעוניינת לפתח את העיר קאיפנג, שהייתה כה חשובה בעבר, ולהפוך אותה למרכז תיירותי. בשל כך מוקצים משאבים לשיקום מוזיאונים ומבנים קיסריים לשעבר. בעיר הקטנה במונחים סיניים – אוכלוסייתה מונה חמישה מיליון תושבים – יש מספר רב של מלונות, הפונים גם לתיירות חוץ. תיירים רבים מן המערב המבקרים בקאיפנג הם בעצמם יהודים. בארה"ב ובישראל יש טיולים מאורגנים לסין. במסגרת טיולים אלה מוקדש יום אחד לקאיפנג. דווקא בשל כך נראה למיכאל פרוינד מוזר שהעיר אינה משקיעה בטיפוח המורשת היהודית ובשיווק תיירותי של העיר. פרוינד הוא מנהל הארגון הישראלי שבי ישראל. הארגון מבקש לחזק את הקשרים בין ישראל לקהילות יהודיות ברחבי העולם. הספר האהוב על פרוינד הוא "פיאוני", הרומן הלא מוכר שכתבה פרל בק. משימת חייו של פרוינד היא להחזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע למציאות המתוארת ברומן.

"נראה כי הרשויות עושות מאמץ ניכר לא לתת מקום לזיכרון של החיים היהודיים בקאיפנג. אין אפילו מצבת זיכרון במקום שבו היה בית הכנסת. על מי שמחפש עקבות לחיים יהודיים בקאיפנג לעבוד קשה." פרוינד סבור כי יש די מוצגים כדי להציג תערוכה על ההיסטוריה היהודית-סינית. אוצר המוזיאון העירוני בקאיפנג הראה לו לפני כמה שנים חפצים ותמונות מן העבר היהודי, המגיעים עד המאה ה-19. "הם היו מונחים בחדרים סגורים במוזאון העירוני ובמבנה הדרקון, שריד מארמון הקיסר, שאינו פתוח לקהל הרחב."

כיצד ניתן להסביר את הריחוק של הרשויות מההיסטוריה של יהודי קאיפנג? הסבר אחד נעוץ בגישה האמביוולנטית של המפלגה הקומוניסטית כלפי דת באופן כללי, אך בעיקר האיסור החל על המיסיון הדתי וקידום המרת דת. היהדות היא הדת המונותיאיסטית היחידה שאינה מיסיונרית. אולם המקרה של יהודי קאיפנג שונה לעניות דעתו של פרוינד. הוא אינו מגדיר את הקשר בין הארגון שהוא עומד בראשו ליהודי קאיפנג כמיסיון אלא כתמיכה ל"חזרתם לציון". אך עד כה הרשויות אינן רואות זאת כך.

היהדות אינה משתייכת לאחת מחמש הדתות שהמדינה מכירה בהן. בסתיו 1996 דרשו המפלגה הקומוניסטית ומשטרת קאיפנג מתושבי העיר הרשומים בניירת הרשמית כמשתייכים ל"יהדות" לשנות את שיוכם האתני ל"איסלאם" או ל"טאואיזם". "בכך לקחו מיהודי קאיפנג את ההכרה הרשמית האחרונה במעמדם הייחודי. זה מכעיס חברים בקהילה עד היום." מסביר הרב אנסון לייטנר, מנהל המכון הסיני-יהודי בקליפורניה. רבים מחברי הקהילה החליטו להשתייך לטאואיזם. אחרים החליטו להיות חלק מהקהילה המוסלמית, גם כדי שמדיניות הילד האחד לא תחול עליהם.

לדברי מיכאל פרוינד "בשל היבט זה וגם היבטים אחרים קשה לדעת מהו מספרם המדויק של צאצאיהם של יהודי קאיפנג החיים היום". שבי ציון, הארגון שהוא עומד בראשו, מעריך כי יש 500 עד 1,000 אנשים שהם צאצאי יהודי קאיפנג. הוא סבור כי "במיוחד בקרב הדור הצעיר ניכר עניין רב במוצאם היהודי."

אך חזרתם למקורות מעוררת גם לא מעט בעיות עבור הצאצאים מכיוון שפרשנותם את הדת אינה תואמת את ההלכה. הרבנות בישראל אינה מכירה ביהדותם של יהודי קאיפנג משום שרק האב יהודי ולא האם. בשל כך אין באפשרותם לעלות לארץ. תושבי קאיפנג המעידים על זהותם היהודית נאלצים להתגייר טרם עלותם ארצה וקבלת אזרחות ישראלית. יחס זה ליהודי קאיפנג קיבל את אישורו גם ממדינת ישראל. בשנת 1992 כוננו ישראל וסין יחסים דיפלומטיים. השגריר דאז זאב סופות ביקר בקאיפנג. כשהסוכנות היהודית שאלה אותו לגבי האפשרות שיהודי קאיפנג יעלו לארץ, הוא ענה במילים ברורות: "הטענה כי הם יהודים אבסורדית. אין בינם ובין היהדות דבר. ברור כי מדובר בניצול של המושג, שיש לו משמעות אובייקטיבית, לא רק הלכתית."

מיכאל פרוינד רואה זאת אחרת. "יהודי אינו נמדד בחיצוניות אלא במה שהוא חש בליבו, במה שנמצא בתוככי נפשו." ולכן ארגון שבי ישראל תומך מזה שנים בחילופין של צעירים מקאיפנג וישראל. בתמיכת הארגון עלו לישראל אחד עשר יהודים סינים מאז שנת 2006. אחד מהם, יעקב וואנג, הודיע כי הוא מעוניין להיות רב ולאחר מכן לשוב לקאיפנג.

לדברי פרוינד "הוא יהיה הרב הסיני הראשון מזה יותר ממאתיים שנה." עם מותו של הרב האחרון בקאיפנג בשנת 1810 החלה שקיעתה של הקהילה, כפי שהדבר מתואר מפיה של הגיבורה פיאוני ברומן של פרל בק. אם יתממש חלומו של וואנג להיות רב יהיה צורך לכתוב מחדש את ההיסטוריה. אז אפשר יהיה לומר כי הזהות גברה על ההתבוללות