יאנוש
מן הגיהנום אל הערסל

זה עתה הוא חגג 85 שנה: "יאנוש", אחד מסופרי הילדים והמאיירים הנחשבים ביותר בגרמניה. מכון גתה ישראל מציין את האירוע פעמיים: בתערוכה של איורים שבהם מופיעות דמויותיו האהובות ביותר ובקריאה תיאטרלית של ספרו הידוע ביותר במהלך "ימי גרמנית" בחודש אפריל.  

הם מתנוססים על צלחות, ספלים וחולצות. על ילקוטים, נעלי בית, אופניים, מטריות ובקבוקי מים חמים. על גלויות ואפילו על בולים. כבובות פרווה או דמויות מגולפות מעץ. "ברווזון נמרון", "דובון", "נמרון" או "גינתר קופצרדע" - הדמויות מתוך היקום של יאנוש נוכחות עד מאוד בגרמניה, יותר מכל דמות אחרת מספרות הילדים דוברת הגרמנית. יאנוש – הוא תמיד באיזשהו מקום, כבר מזמן מִשְׁכָּנוֹ אינו רק בין דפי הספרים.

מסחור כזה של יאנוש לא היה מתרחש אילולי היו סיפוריו של יאנוש כה אהובים מזה דורות – הורים מקריאים לילדיהם את הסיפורים והילדים עצמם אינם מניחים את הספרים מידיהם. ספרו המפורסם ביותר של יאנוש, "פנמה יפה פי כמה", הוא לעתים קרובות אחד הספרים הראשונים שילדים קוראים בעצמם בגרמניה. הספר מספר להם כי האושר הגדול יכול להימצא בהישג ידם, בביתם ממש: כאשר יש לך חבר טוב, כפי שדובון ונמרון אוהבים זה את זה ודואגים זה לזה. ועד כמה יכול כל אדם להיות מאושר אם יש לו קורת גג, שבה הוא יכול לחיות חיים שלווים ונעימים ואם אינו רעב.

"אם יש לך חבר" אומר דובון "שיכול למצוא פטריות, אינך צריך לדאוג עוד לְדָבָר. הלוא כן, נמרון?" (מתוך הספר "פנמה יפה פי כמה").

חברות, סולידיות, חום וצניעות מאפיינים את עולמו של יאנוש. סיפוריו מסופרים בהומור ובחיבה. הם ההפך הגמור מסיפור חייו של יאנוש עצמו. יאנוש תיאר את ילדותו בראיונות ובספרים שוב ושוב כ"גיהנום".

יאנוש הוא שם העט של הורסט אקרט שנולד בשנת 1931 במה שנקרא לפנים הינדנבורג שבחבל שלזיה עילית, כיום העיר זבאז'ה בפולין. הוא גדל במשפחה חסרת אמצעים שבה חווה אלימות על בסיס יומיומי. אמו היכתה אותו ואביו האלכוהוליסט הצליף בו בשוט. בבית הספר הוא זכה להצקות הן מצד המורים הן מצד התלמידים. הדברים שלמד מאנשי הכנסייה הקתוליים מילאו אותה בחרדה: פחד מפני הכור המצרף לאחר המוות אם יתנהג שלא לפי דרישות האל. עד היום מסתייג יאנוש בחריפות מהכנסייה הקתולית כמוסד דתי. הוא מכנה את התקופה שבה היה חבר בנוער ההיטלראי "עינוי". חברות שנכפתה עליו. "השנים הראשונות של חיי" הסביר פעם יאנוש בריאיון לעיתון זידדויטשה צייטונג "היו ההרס המוחלט של אישיותי". בשנת 1970 התפרסם הרומן האוטוביוגרפי פרי עטו "חולונק או האלוהים האהוב מטיט". יאנוש מספר כי הזדקק ל 41 בקבוקי ג'ין סה"כ כדי להעלות את החוויות על הכתב. הייתה זו מעין פסיכותרפיה מייסרת עם עצמו. 

"העונה האהובה עליי היא עידן הנצח שלאחר המוות: שמש תמידית וללא נוכחותו של האל בקרבת מקום." (מתוך הביוגרפיה של יאנוש מאת אנגלה באיורק "איזהו עשיר? השמח בחלקו"). 

אנגלה באיורק, הביוגרפית שלו, שאלה אותו אם הוא אופטימיסט. הוא השיב: "מאז שנולדתי אני אדם חסר מזל. אבי היה שתוי כל יום ואמי לא הייתה אינטליגנטית דיה כדי לדעת כיצד לטפל בילדים. הפכתי עם השנים להיות אופטימיסט. עבדתי על כך רבות. על פי ההיגיון הבריא אופטימיות היא דבר בלתי אפשרי. זוהי אשליה. אך בעיניי אשליה טובה עדיפה על פני המציאות. אל טוב לב ורחמן הוא גם אשליה, אך היא מסייעת במהלך החיים." 

עם תום מלחמת העולם השנייה עזבו יאנוש ומשפחתו את שלזיה מולדתם. הם עברו לאולדנבוג בסאכסוניה התחתית שבמערב גרמניה. כאן החל יאנוש את הכשרתו כמעצב טקסטיל. שנתיים קודם לכן למד יאנוש את מקצוע הנפחות בנפחייה בשלזיה. בתוך כך הוא למד לקח חשוב לחיים, כפי שהוא מכנה זאת: "אין דבר העומד בפני הרצון".

אולם יאנוש רצה יותר מכך. הוא הגיש את מועמדותו לאקדמיה לאמנויות במינכן, אך כעבור שני סמסטרים בלבד נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר שהפרופסורים קבעו כי הוא "נטול כישרון". תחילה המשיך בעיסוקו כמעצב טקסטיל ולאחר מכן החל בהתנסותו הראשונה בכתיבה עבור מוסף התרבות בעיתון ובספר שכתב. "כשהתחלתי לכתוב ספרים הייתי בן עשרים ובעצם כתבתי בשביל הבחורות, כדי להשיג אותן, אך לא זכיתי להצלחה רבה." 

"מה צריך כדי להעביר ערב נפלא מול הטלוויזיה? צריך עוד מישהו שיצפה איתנו בטלוויזיה. אם מצאנו את האחד הזה, כנראה שלא נזדקק עוד לטלוויזיה." (מתוך הספר "מר וונדרק מציל את העולם, הידד!").  

על כך זכה יאנוש להצלחה מסחרית. בשנת 1960 פרסם יאנוש את ספריו הראשונים. לא הוא בחר בשם העט אלא גיאורג לנץ, המוציא לאור שלו. כאשר הורסט אקרט הציג את עצמו לראשונה במשרדו, חשב המוציא לאור שהוא איש אחר ששמו הוא יאנוש. בשנת 1978 פרץ יאנוש לתודעת הציבור וזכה להצלחה רבה עם פרסום ספרו "פנמה יפה פי כמה". עבור הספר זכה יאנוש באותה שנה בפרס הגרמני לספרות נוער. ספר קלאסי זה הוסרט לקולנוע והפך לאופרה לילדים לפני זמן רב. 

קיימים מעל לשלוש מאות כותרים פרי עטו של יאנוש. הוא תורגם ליותר מארבעים שפות. הוא כתב לילדים ולמבוגרים כאחד: "בלוז פולני" ו"סעודה בָאִי לה גומרה" הם רומנים למבוגרים. פעם העיר יאנוש על הצלחתו בצניעות ובאירוניה כדרכו: "הפכתי לאמן כנראה בטעות משום שחשבתי לעצמי שזו אינה עבודה." כל ילד בגרמניה מכיר לפחות אחד מספריו.

בשנת 2010 הודיע יאנוש כי אינו מעוניין עוד לכתוב ספרים. אולם כוונתו לא הייתה לשבת בחוסר מעש. החל בשנת 2013 יש ליאנוש טור קבוע במגזין של השבועון די צייט.הוא עונה מדי שבוע על שאלות באמצעות איורים. שאלה אחת נגעה לספרו "פנמה יפה פי כמה", שבה הדוב והנמר רצו להגיע ל"פנמה" בכל מחיר. רצון זה עלה בהם מכיוון שמצאו ארגז שעליו היה הכיתוב "פנמה" ולארגז זה היה ריח בננות כה נפלא. זהו ריחו של גן העדן, חשבו לעצמם. בתמימות שובת לב ובחשק רב לחוות הרפתקאות חדשות הם יצאו לדרך. יאנוש נשאל: "מר יאנוש, מה היה קורה אילו היו לדוב ולנמר טלפונים חכמים?" יאנוש משיב: "הם היו מחפשים בגוגל את הערך "פנמה" והיו נשארים לשבת ליד השולחן."

"היין האהוב עליי הוא יין אדום. אם אין יין אדום, איני מתעצב אלא שותה יין לבן. אם אין יין לבן, אני שותה מים. אם אין מים, אני שוכח את הצמא. אלו הם רגעי האמנות מתוך נשמתי." (מתוך הספר "על המזל לשרוד כְּמר יאנוש").

מאז שנת 1980 מתגורר יאנוש באי טנריף בארכיפלג האיים הקנריים, סוג של גן עדן אישי וקטן, מעין "פנמה" עבורו. והיכן אפשר למצוא אותו באי טנריף? אנגלה באיורק, הביוגרפית שלו, משיבה: "בערסל". יאנוש ענה לה בשמחה על אינספור שאלותיה בדוא"ל. היא הייתה זקוקה לתשובותיו כדי לכתוב את הספר. הביוגרפיה שכתבה על יאנוש התפרסמה לפני זמן קצר וכותרתה "איזהו עשיר? השמח בחלקו" – אמירה על פי תפיסתו של יאנוש הבאה לידי ביטוי ביצירתו.