אוליבר גדן, מומחה למדיניות אקלים "כל המדינות צריכות לחתור לפליטת גזי חממה בשיעור 0"

"כל המדינות צריכות לחתור לפליטת גזי חממה בשיעור 0"
"כל המדינות צריכות לחתור לפליטת גזי חממה בשיעור 0" | Foto: colourbox.de

ראיון של שפיגל אונליין - אקסל בויאנובסקי עם אוליבר גדן, מומחה למדיניות אקלים. 

שפיגל אונליין: מר גדן, גם האיחוד האירופי נתן את הסכמתו לאמנת האקלים שהתקבלה בדצמבר 2015. עכשיו מבקשת בריטניה לפרושמן האיחוד. האם עלול הברקזיט לטרפד את ההסכם?

אוליבר גדן: הברקזיט עלול לעכב את האישור הבינלאומי המחייב, כלומר את אשרור הסכם האקלים העולמי על ידי האיחוד האירופי. סביר להניח שהסכם האקלים ייכנס לתוקפו עוד לפני שיזכה לאשרור האיחוד האירופי, זה עשוי להיות צעד מביש ולא נוח לאיחוד האירופי שמבקש למקם את עצמו כחלוץ בנושא הגנת האקלים.

מדוע אתה צופה את העיכוב?

: ההצבעה באיחוד נתקלה בקשיים עוד לפני הברקזיט. שכן לפני החלת הסכם האקלים, המדינות החברות באיחוד צריכות להסכים על חקיקה שתאפשר לאיחוד האירופי לעמוד במחויבויות הגלובליות שיחולו עליו, למשל הסחר באישורי פליטת גזי חממה, או המחויבויות בנושא התעבורה והחקלאות.

ואם לא די בכך, עכשיו מבקשת בריטניה, שחקנית מפתח במאבק להפחתת הפליטה, לפרוש מן האיחוד. האם כתוצאה מכך יש לתקן את היעדים שהציבו מדינות האיחוד?

כן, צריך יהיה לחשב מחדש את יעדי האקלים. מדינות כמו פולין או צ'כיה המרבות להשתמש באנרגיית פחם מזהמת, ינצלו את הספקות שיתעוררו על מנת להמשיך לעכב את החתימה. 

ולמרות הכול, השבוע יתקיים בברלין דיאלוג פטרסברג בנושאי האקלים כשעל סדר היום מימוש הסכם האקלים העולמי. האם לנוכח הקשיים והבעיות באיחוד האירופי זוהי הפגנת בורות או אולי פרגמטיזם?

הקהילה העולמית ממשיכה לקיים בעקביות את מדיניות האקלים במטרה להתגבר על קשיים עקרוניים – בתקווה שהתקדמות תקבע עובדות בשטח, ובסופו של דבר כל המדינות ירתמו ביתר עוצמה למאבק למען הגנת האקלים.

האם לנוכח המורכבות והקשיים הרבים בדיוני האקלים, יש הגיון בתכניות שנתוו?

ייתכן שמבחינה פוליטית זוהי התנהלות נכונה, אבל הקהילה העולמית מטפחת אשליות. אך השיח הגלובלי וגם דיאלוג פטרסברג מתעלמים מן השאלה המכרעת.  

והיא?

על פי המחקר העדכני, כבר לא ניתן להשיג את גבולות ההתחממות הגלובלית שנקבעו באמנת האקלים העולמית, רק באמצעות הגנת האקלים הרגילה.

ולמה לא?

במצב שבו לא יחול שינוי בשיעורי פליטת גזי החממה, כבר בעוד חמש שנים אי אפשר יהיה לעמוד ביעד שנקבע, להלן התחממות של מעלה וחצי ( 1.5 C) . כדי להגיע לכל הפחות ליעד של 2 מעלות צלסיוס , נדרשת הפסקה מוחלטת של פליטת גזי חממה תוך 25 שנים – וגם זה לא מציאותי.    

למועצת האקלים יש פתרון: יניקת גזי החממה מן האוויר באמצעים טכנולוגיים ועל ידי כך מזעור ההתחממות.

התהליך המכונה פליטה שלילית, הוא האפשרות היחידה לעמוד ביעדי האקלים שנקבעו. הבעיה: אין ולו פוליטיקאי אחד העוסק בנושא האקלים המוכן לדבר על פליטות שליליות. 

אבל באמנת האקלים העולמית כתוב, שתפקיד חשוב נועד ליערות או לשיקום אזורי ביצות.

נכון אבל החישובים מצביעים על כך, שבמהלך המאה הנוכחית ייאלצו לינוק מן האוויר גזי פליטה בשיעור הגדול פי 20 משיעור הפליטה השנתי הנוכחי. 

ואיך זה אמור להצליח?

ברור שרק ייעור מחדש לא יהיה יעיל. אי לכך דבק ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לענייני אקלים) בראש ובראשונה בנטיעת עצים המאופיינים בגידול מהיר וגידול צמחי אנרגיה, המסננים באופן טבעי את גזי החממה מן האטמוספירה. בהמשך שורפים אותם בתחנות כוח המשתמשות בטכנולוגיית CCS (לכידת ואחסון פחמן), המפרידה את גזי החממה וטומנת אותם במאגרים תת קרקעיים.

כמה קרקע צריך בשביל עצי אקלים כאלה?

כ- 5 מיליון קמ"ר – פי אחד וחצי משטחה של הודו. אבל דווקא ארצות מתפתחות יתנגדו בתוקף אם ידרשו מהן לוותר על שטחי תבואה ומטעי פרי לטובת אחסון של גזי חממה. יש כאן סכנה של מעין מאבקי חלוקה.

למה אתה מתכוון?

מדינות מתפתחות ומדינות של שווקים מתעוררים עשויות לומר שהן אינן צריכות לרדת לשיעור פליטת גזי חממה 0, בגלל האחריות ההיסטורית של המדינות המתועשות לשינויי האקלים. על מנת לאזן את הנתונים, גרמניה ומדינות עשירות אחרות תוכלנה למשל לדאוג לפליטה שלילית בגבולותיהן: כלומר לרדת לשיעור פליטה 0 ובנוסף לשאוב את גזי החממה מן האוויר בשעה שמדינות עניות ימשיכו לשרוף פחם.

אבל במסגרת תכניות השינוי באנרגיה גרמניה אינה מתכוונת לעסוק בפליטה שלילית.

גרמניה לא תוכל להימלט מזה, שכן על פי התפישה של ה-IPCC בשלב זה או אחר מדינות מתועשות יצטרכו להציב לעצמן יעדי אקלים בשיעור 100%. ואז לא יהיה כל עניין בטחנות רוח ובמערכות סולאריות, שכן אלה אמנם אינן פולטות גזי חממה אבל גם לא מנקזות אותם.

לאור הדברים האלה, הפוליטיקאים שמתכנסים היום בדיאלוג האקלים פטרסברג אמורים לדון בפליטה שלילית. אבל מחאות התושבים בגרמניה הכשילו כל ניסיון בדיקה של טכנולוגיות כגון אלה.

כן, למעשה אסרה גרמניה על שימוש ב-CCS (Carbon Capture and storage). ואם לא די בכך, גם לגידולי אנרגיה אין כל סיכוי. כבר עכשיו יש מחאות עקב הגדלת שטחי גידול תירס להפקת ביו-גז.

יש בכלל מוצא?

כצעד ראשון כל המדינות צריכות מהר ככל האפשר להגיע לשיעור פליטה 0. בשלב שני צריכה הקהילה העולמית לבדוק איך אפשר באמצעות פליטה שלילית להפחית מהר יותר את ריכוזי גזי החממה, כדי לשמור על הטמפרטורה בגבולות שנקבעו באמנת פריז. אם מדובר קודם כל בשאיפה להגיע לרמת ה-0, קיימת שקיפות מלאה לגבי המהלכים שבהן נוקטות המדינות, האם הן הולכות בכיוון הנכון, או לא. כל מדינה יודעת מה עליה לעשות ואינה יכולה להטיל את האחריות שחלה עליה על מדינה אחרת.

אבל אפילו בטיוטה של תכנית האקלים החדשה שהכינה ממשלת גרמניה, זו המונחת לפנינו, בגרמניה אין מדובר על הורדת שיעור הפליטה ל-0 עד לאמצע המאה הנוכחית.

ולמרות הכול, בהשוואה עולמית התכנית הגרמנית היא מאוד שאפתנית. אבל היא מתמקדת יותר מדי במגזר האנרגיה. בתחומים הנושקים לחיי היומיום כמו למשל תחבורה, חקלאות או מבנים, מדיניות האקלים הגרמנית מגלה איפוק רב. מוטב שלא להפחיד את התושבים.
 

אוליבר גדן הוא מומחה למדיניות אקלים, עומד בראש קבוצת המחקר של האיחוד האירופי בקרן מדע ופוליטיקה (SWP) בברלין. בין השאר הוא מתמקד בתפקיד המיוחד של האיחוד האירופי בדיוני האקלים, מדיניות הפנים של האיחוד האירופי בנושאי אנרגיה, מדיניות אקלים וגיאו-הנדסה.