תרבות הזיכרון לשמר את הזיכרון ללא פאתוס

Holocaust-Mahnmal | Berlin
Foto (Ausschnitt): Marko Priske

ערי גרמניה גדושות באתרי זיכרון. עם זאת, תרבות הזיכרון השתנתה מהקצה אל הקצה עם תום מלחמת העולם השנייה ולאחר איחוד גרמניה בשנת 1989.

האנדרטאות שנבנו בגרמניה במאות הקודמות כללו בעיקר פסלים, כמו למשל מונומנטים בדמותו של הגיבור האגדי רולנד, שנועדו לסמל את החוק העירוני בין המאה ה-14 למאה ה-17, או פסלי פרשים בדמותם של מצביאים או נסיכים ששאבו השראה ממודלים של התקופה הרומית.

אחריהם באו פסלים של גתה ושילר בעידן הקלאסיקה הגרמנית. לאחר מלחמת צרפת-גרמניה והקמת הקיסרות הגרמנית בשנת 1871, האומה חגגה את הניצחון באמצעות אינספור אנדרטאות ניצחון פטריוטיות. פולחן הערצתו של הקנצלר הגרמני ביסמרק מצא במיוחד את ביטויו ב-146 עמודי ניצחון שהוקדשו לביסמרק וב-500 אנדרטאות נוספות.  

ערי גרמניה גדושות באתרי זיכרון, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה השתנה אופיים בצורה ניכרת. במקום אנדרטאות ניצחון שהקרינו עוצמה הוקמו במקומות רבים אתרים שנועדו לכבד את זכרם של "החיילים שנפלו בגבורה", כפי שאלה כונו. לאחר תום מלחמת העולם השנייה עתירת הזוועות וההרס, הצורך בהערצת גיבורים נעלם כמעט לחלוטין, ובמקומות רבים האזרחים פשוט הוסיפו לאנדרטאות הקיימות לוחיות עם שמותיהם של תושבי העיר שנהרגו במלחמה.

יד זיכרון במקום אנדרטה

אנדרטאות שחוגגות את הגאווה הלאומית או שמוקדשות לאישים בולטים מתחומי הפוליטיקה התרבות והמדע כבר אינן תואמות כיום לרוח התקופה. במקום אנדרטאות אלה מוקמים אתרי זיכרון נגד המלחמה, גירושים ורצח עם. באמצע שנות ה-70 החל בגרמניה תהליך המבקש להתמודד עם רדיפתם ורציחתם של יהודי אירופה. על רקע זה, הוקמו עוד ועוד אתרי זיכרון המוקדשים לנושא זה, כמו למשל אנדרטת השואה בברלין שהוקמה לאחרונה. במקורות רבים ניתן להיתקל ב"אבני הנגף": אלה הן לוחיות קטנות מצופות פליז שעליהן חרוטים שמות של אנשים שנרצחו בשואה. הן מותקנות במדרכות, ממש מול הבתים שבהם התגוררו הנרצחים ששמם מופיע על גבי הלוחיות, לפני שנרדפו על ידי המשטר הנאצי. בהיקף שכמעט ולא ניתן למצוא כמותו במדינות אחרות, הגרמנים מתמודדים עם הכשל הפוליטי והמוסרי שלהם בזמן הדיקטטורה הנאצית באמצעות אתרי זיכרון והנצחה.

  • אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו, ברלין צילום: מרקו פריסקה
    • האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו, ברלין 2005. האנדרטה, שתוכננה על ידי האדריכל האמריקאי פטר אייזנמן, הפכה למוקד משיכה ציבורי בשל היותה אתר זיכרון מרכזי השוכן ממש בסמוך לשער ברנדנבורג. היא מורכבת מ-2,711 קוביות בטון בגבהים שונים, שחלקן אף ניצבות בשיפוע, וממרכז מידע תת-קרקעי שבו מוצגת ההיסטוריה של רדיפת היהודים.
  • אנדרטה לזכר בני הסינטי והרומה האירופיים שנרצחו צילום: מרקו פריסקה
    • אנדרטה לזכר בני הסינטי והרומה האירופיים שנרצחו, ברלין 2012. האמן הישראלי דני קרוון עיצב את אתר הזיכרון השוכן ברובע טירגארטן כבריכת מים עגולה, שחורה ועמוקה שבמרכזה אבן משולשת, עליה ניצב פרח המוחלף מדי יום. את האתר מקיפות לוחיות זכוכית שעליהן חרוטה הכרונולוגיה של רצח העם.
  • אתר זיכרון ומידע לזכר קורבנות פעולות הרצח של תכנית ה צילום: מרקו פריסקה
    • אתר זיכרון ומידע לזכר קורבנות פעולות הרצח של תכנית ה"אותנסיה" הנאצית, ברלין 2014. בתחילה כלל האתר אנדרטה, שהוצבה בקרבת מבנה התזמורת הפילהרמונית והורכבה משתי לוחות פלדה ענקיות שיצר האמן האמריקאי ריצ'רד סרה בשנת 1986. בשנת 2014 התווסף לאנדרטה קיר זכוכית בצבע כחול בהיר, ולמרגלותיו משטח בטון הכולל כתוביות הסבר ועמדות לצפייה בסרטונים בנושא, פרי תכנונם של אורסולה וילמס והיינץ ו. הלמן.
  • אבני הנגף צילום: קארין ריכרט
    • אבני הנגף. מול הבתים שבהם התגוררו פעם קורבנות המשטר הנאצי ניתן למצוא בתוך המדרכה את "אבני הנגף", שבאמצעותן משמר האמן גינטר דמניג את זכרם של בעלי הבית הקודמים שנרדפו ונרצחו על ידי הנאצים. מאז שנת 1992 הוצבו בגרמניה וב-20 מדינות נוספות באירופה כ-60,000 אבנים מסוג זה, העשויות מלוחיות פליז מרובעות שעליהן נחרטים ביד פרטיו האישיים של הנרצח.
  • •	אנדרטה לזכר הנרדפים על רקע פוליטי באזור הכיבוש הסובייטי (SBZ) ובמזרח גרמניה בין השנים 1989-1945 צילום: קריסטיאן פילר
    • אנדרטה לזכר הנרדפים על רקע פוליטי באזור הכיבוש הסובייטי (SBZ) ובמזרח גרמניה בין השנים 1989-1945, יינה 2010. האנדרטה ניצבת מול המבנה שבו שכן המשרד לביטחון המדינה ביינה בתקופת השלטון המזרח גרמני. בהתאם לתכנון של האמנים סיבילה מאניה ומרטין נויברט, נערמו על גבי משטח פלדה 285 קופסאות לאחסון תיקיות, העשויות מבטון צבוע, אשר ממחישות את הפרפקציוניזם הבירוקרטי חסר הרחמים שבו נרדפו אויבי המשטר.
  • •	אנדרטה למען החירות והאחדות © מילה&פרטנר
    • אנדרטה למען החירות והאחדות, ברלין. לפי העיצוב שהגו סוכנות תכנון האירועים Milla & Partner והכוריאוגרפית סאשה ולץ, האנדרטה שזכתה לשם "אזרחים בתנועה" צפויה לקום במקום שבו שכנה האנדרטה הלאומית לזכרו של הקייזר וילהלם מול ארמון העיר ברלין.
  • •	אנדרטת מריאנבורן לזכר פיצולה של גרמניה צילום: אנדרטת מריאנבורן לזכר פיצולה של גרמניה
    • אנדרטת מריאנבורן לזכר פיצולה של גרמניה. באתר זיכרון זה, המשתרע על פני שטח של 7.5 הקטר סמוך לאוטוסטרדה מס' 2 (A2), במקום שבו שכן מעבר הגבול החשוב ביותר בין מזרח ומערב גרמניה, יכולים הנוסעים לשעבר להביט היום אל מאחורי הקלעים ולהתרשם ממסלולי המעבר, נקודות הבידוק של כלי הרכב וחדרי השירות הפנימיים. במבנה ששימש את הנהלת המקום מוצגת כיום תערוכה המספרת על ההיסטוריה של מעבר הגבול.
  • אנדרטת ברלין הוהנשונהאוזן © אנדרטת ברלין הוהנשונהאוזן /Gvoon
    • אנדרטת ברלין הוהנשונהאוזן, ברלין 1994, 2013. מתקן הכליאה והחקירות המרכזי של שירות ביטחון המדינה – השטאזי – היה המקום הידוע ביותר לשמצה בדיקטטורה המזרח גרמנית. חדרי החקירות והתאים שבהם שברו את נפשם ורוחם של האסירים, באמצעות "עינויים לבנים" שלא הותירו עקבות פיזיים, נשמרו בשלמותם באופן הממחיש למבקרים את האווירה המסויטת והקודרת ששררה במקום. האדריכל האנס גינטר מרץ הפך ברגישות את המבנים והתערוכה במקום לאתר זיכרון מרשים.
  • אנדרטת הבונדסווהר צילום: הבונדסווהר/בינרט
    • אנדרטת הבונדסווהר, ברלין 2009. האדריכל אנדראס מק הקים ברחבת משרד ההגנה הגרמני את האנדרטה, הנגישה למבקרים מצידה החיצוני. האנדרטה בנויה בצורה של קוביות בטון שבצדן קירות ברונזה בעלי פתחים. בצידה הפנימי מוקרנים על גבי הקיר של "חדר הדממה" שמותיהם של 3,100 חיילי הבונדסווהר אשר נפלו בעת מילוי תפקידם, בפעימות מתחלפות כל חמש שניות.
  • יער הזיכרון צילום: בונדסווהר/ האננמן
    • יער הזיכרון, פוטסדאם 2016. האתר, שתוכנן על ידי משרד האדריכלים "רוטניק", מוקדש לזכרם של חיילי הבונדסווהר שנהרגו במהלך פעולות ומבצעים במדינות זרות, ושוכן באזור מכוסה עצים השייך לבסיס של מפקדת הכוחות המיוחדים. באתר ישנו מסלול באורך 150 מטר, שבתחילתו בניין המציג תערוכה ובסופו "חדר דממה". לאורך המסלול ניצבות שבע מצבות אבן הנושאות לוחות זיכרון, וחורשת זיכרון שבה נטועים עצים ממדינות שאליהן נשלחו כוחות הבונדסווהר.
האנדרטאות הצעירות מנסות, באמצעות המבנה ואופני הביטוי האמנותיים שלהן, להביע רגשות של אימה, עקירה וייאוש, ולהזכיר את פעולות הגירוש וההשמדה. לעתים הן עושות זאת בצורה סימבולית ולעתים בצורה קונקרטית – באמצעות הצגתם של קרונות רכבת, מזוודות וכדומה.

בעשור האחרון הלך וגדל רוחב היריעה של אתרי ההנצחה. בעקבות האתרים הרבים שהוקמו לזכרם של יהודי גרמניה, הוקמו בשנים האחרונות אתרים דומים המבקשים להנציח את זכרן של קבוצות נוספות שנרדפו על ידי המשטר הנאצי, דוגמת בני הרומה והסינטי, הומוסקסואלים וקורבנות של "המתות החסד" ("תכנית האותנסיה").

לשמר את הזיכרון

איחודה של גרמניה נתן סיבה חדשה לפעולות ההנצחה. עם זאת, עד היום לא שוררת תמימות דעים בנוגע לאופני ההנצחה של האיחוד – לא בלייפציג, העיר שבה התקיימו "הפגנות יום שני" ההמוניות לפני קריסת מזרח גרמניה, ולא בבירה ברלין. עושה רושם שפשוט יותר לשמר את הזיכרון בנוגע לעוולות של המשטר הרודני במזרח גרמניה. מוזיאון החומה בברלין שואף לתאר ולהציג את המחסום הדרקוני שהוקם על ידי המשטר, למרות שלאחר איחוד גרמניה החומה פורקה כמעט לחלוטין. מעבר הגבול ששכן באוטוסטרדה מס' 2 (A2) בין בראונשווייג ומגדבורג, אשר מאז 1996 נקרא "אנדרטת מריאנבורן לזכר פיצולה של גרמניה", הפך לאתר זיכרון ולמרכז לחינוך היסטורי-פוליטי. מתקני כליאה ובתי סוהר לשעבר של השירות לביטחון המדינה במזרח גרמניה (ה"שטאזי"), מהעיר רוסטוק ועד ארפורט, נפתחו מחדש בתור מרכזים לתיעוד ואתרי זיכרון. הבולטים מביניהם הם מתקן הכליאה והחקירות הידוע לשמצה של השטאזי בשכונת הוהנשונהאוזן בברלין, ומוזיאון השטאזי השוכן במבנה שאכלס את המשרד הממשלתי לביטחון המדינה במזרח גרמניה. 

ההתמודדות עם פשעי הנאציזם והדיקטטורה של מזרח גרמניה מהווה את אחד היעדים שממשלת גרמניה שואפת לקדם. נושאים פוליטיים אחרים וההיסטוריה הפוליטית העכשווית, דוגמת איחודה של אירופה, זוכים לנוכחות פחות בולטת ורק לעתים רחוקות מוזכרים במסגרת אנדרטאות זיכרון.

שתי אנדרטאות מהשנים האחרונות, הקשורות לצבא, לובשות צורה חדשה: ברחבת משרד ההגנה בברלין ניצבת מאז שנת 2009 האנדרטה המרכזית של צבא גרמניה (הבונדסווהר) לזכרם של חיילי הבונדסווהר אשר נפלו בעת מילוי תפקידם. "יער הזיכרון" הוא שמו של אתר זיכרון בקרבת פוטסדאם, אשר מוקדש לחיילי הבונדסווהר שנהרגו במהלך פעולות ומבצעים במדינות זרות.

המשותף לאנדרטאות אלה היא העובדה שהארכיטקטורה שלהן מבקשת להימנע מפאתוס כלשהו – מטרה המושגת באמצעות איפוק ועיצוב חף מקישוטים. הן אינן מייצגות כבוד לאומי ושאיפות לשליטה או כוח, וגם אינן מכוונות נגד עמים אחרים. תחת זאת, יש להן משימה מוסרית וחינוכית. הן אמורות לשדר התבוננות פנימית וענווה, ולעודד ערכים של סובלנות ואנושיות.