כבוד מאוחר ארנסט גרובה מקבל את פרס גאורג אלזר

Ernst Gruber
Bayerischer Rundfunk

ארנסט גרובה סבל כילד לאם יהודייה מרדיפה וגירוש על ידי המשטר הנאצי. גם לאחר המלחמה הוא נאסר ותויג כקומוניסט. כעת העיר מינכן חולקת לו כבוד.
מאת טיס מרסן 

ב-8 בנובמבר 1939 ביצע גאורג אלזר את ניסיון ההתנקשות שלו באדולף היטלר, במרתף הבירה "בִּירגֶרבּרוֹיקֶלֶר" שברובע היידהאוזן במינכן. ההתנקשות נכשלה משום שהיטלר עזב את המקום דקות ספורות לפני שהפצצה שאלזר בנה במו ידיו התפוצצה. באותו זמן, ארנסט גרובה היה במרחק של פחות מחמישה קילומטר משם ברובע שוואבינג – במעון לילדים יהודים ברחוב אנטוניין. הוא היה בן שש והגיע למעון בדיוק שנה לפני כן. הוריו נאלצו להעבירו לשם לאחר שהנאצים כפו עליהם לעזוב את דירתם, לא לפני שניתקו להם את החשמל, המים והגז. 

ילדות מלאת פחד במעון הילדים היהודים

"התחושה שאני יהודי הכתה בי לראשונה במעון הילדים היהודים שברחוב אנטוניין. לפני כן חשתי אולי בדברים שקרו בסביבתי. למשל, כאשר אמי התפללה או הדליקה נרות בדירה".
ארנסט גרובה 

ארנסט גרובה גדל בלב ליבם של החיים היהודיים במינכן - בבתי הקהילה היהודית ברחוב הרצוג מקס, ממש בקרבת בית הכנסת. הוריו היו קומוניסטים, ואמו הייתה גם יהודייה. ארנסט גרובה ראה במו עיניו כיצד בית הכנסת נהרס בשנת 1938 לפי פקודתו הישירה של היטלר, וחווה את האפליה על בשרו שלו.

"ואז נאלצנו ללבוש את הטלאי הצהוב. זו הייתה סיטואציה שהובילה אותנו שוב ושוב להתנגשויות עם ילדי השכנים ועם עוברי אורח. סבלנו מהצקות והטרדות וקראו לנו חזירים יהודים, או שהרגשנו כיצד עוברי אורח פשוט עוברים לצד השני של הרחוב, וכיוצא בזה".
ארנסט גרובה 

גירוש ורצח ילדים

בסופו של דבר נאלץ ארנסט גרובה לראות כיצד חבריו במעון הילדים היהודים ברחוב אנטוניין נעלמים אחד אחרי השני. 

"ב-20 בנובמבר 1941 יצא הטרנספורט הראשון ממינכן. באותו טרנספורט היו 23 ילדים מהמעון. כלומר, מחצית מהילדים במעון גורשו. אנו לא ידענו לאן. לאחר השחרור נודע לנו שהטרנספורט הראשון הזה שכלל 1,000 אזרחים יהודים, שכל האנשים הללו נורו למוות ב-25 בנובמבר בקובנה. לא היה להם שום סיכוי, איש מהם לא ניצל."
ארנסט גרובה 

שחרור מחנה הריכוז טרזיינשטט על ידי הצבא האדום

ארנסט גרובה ניצל בראש ובראשונה הודות לאביו הלא יהודי, אשר סירב להתגרש מרעייתו היהודייה. כך גורשו האם והילד רק בשלב מאוחר יותר, בשנת 1945, למחנה הריכוז טרזיינשטט, אשר שוחרר מספר שבועות לאחר מכן על ידי הצבא האדום.
"ולפתע נודע שהרוסים הגיעו, ואז יצאתי החוצה. אני עדיין זוכר היטב כיצד קפצתי על אחד הרכבים, והנה ניצב מולי חייל סובייטי של הצבא האדום עם כומתה שעליה הכוכב האדום. מטבע הדברים, זה השפיע ועיצב את כל ההתפתחות שלי מאוחר יותר..."
ארנסט גרובה

מאסר מחודש ב-1955 במהלך הפגנה של האיגודים המקצועיים

משפחתו של גרובה חזרה למינכן. בהמשך, גרובה הפך להיות מעורב בפעילותם של איגודים מקצועיים ותנועות שלום. הוא הצטרף כחבר למפלגה הקומוניסטית אשר עד מהרה חל איסור על פעילותה, ונקלע שוב ושוב להתנגשויות עם המשטרה ורשויות אכיפת החוק, שבהן היו מעורבים כבעבר נאצים רבים מול אויביהם הוותיקים. כך היה גם בהפגנה של האיגודים המקצועיים בתחילת 1955:  
  
"באחת מההפגנות האלה נעצרתי והוכיתי. ניסיתי להתגונן, אך הם כינו זאת 'הפרה של הסדר הציבורי'. הם טענו שצעקתי 'הכו את החזירים הכחולים'... ונגזר עליי עונש של 7 חודשי מאסר, שאותם העברתי בכלא שטאדלהיים..."
ארנסט גרובה

שלוש שנים מאוחר יותר, גרובה הועמד לדין פעם נוספת בשל חלוקת עלונים והורשע בבית המשפט הפדרלי לאחר שנמצא אשם בבגידה. על ספסל הנאשמים ישבו קומוניסטים ואסירי מחנות ריכוז לשעבר, בעוד שסביב שולחן השופטים ישבו מי שהיו משפטנים נאצים בתקופת הרייך השלישי. בסופו של דבר התחשב בית המשפט העליון בגרמניה בנסיבות המקלות של גרובה – לאור היותו "חצי יהודי", כפי שנכתב בפסק הדין לפי מיטב הז'רגון הנאצי.

ארנסט גרובה נרדף בתקופת הרייך השלישי בשל מוצאו היהודי, בעוד שברפובליקה הפדרלית של גרמניה הוא נרדף בתור קומוניסט: בתחילת שנות ה-70 נאסר עליו לעסוק במקצועו, אך הוא הלך לבית העירייה של מינכן, והטיח על שולחנו של הפקיד הממונה את הטלאי הצהוב שהנאצים אילצו אותו בזמנו לעטות על בגדיו. בעקבות זאת, האיסור בוטל. ועדיין בשנות ה-2000, כמעט 40 שנה לאחר מכן, גרובה הושמץ על ידי הממשלה המקומית של בוואריה בדו"ח שעסק בהגנה על החוקה.

כבוד מאוחר לפעיל שהיה עד לזוועות השואה

כיום ארנסט גרובה זוכה להערכה והוקרה רבה. הוא משמש כנשיא חבר הנאמנים של אתרי הזיכרון בבוואריה, מבקר ומרצה בקביעות כעד לתקופת השואה באירועי הנצחה ובבתי ספר. בגיל 84 הוא עדיין פעיל ללא הפסקה, ולאחרונה מונה ליושב הראש של עמותת מחנה דכאו – הארגון שהוקם על ידי אסירים לשעבר במחנה הריכוז דכאו – לאחר פטירתו של יו"ר הארגון הקודם, מקס מנהיימר. זהו גם המחנה שבו הנאצים רצחו ב-9 באפריל 1945 את גאורג אלזר, אשר ניסה להתנקש בחייו של היטלר.