מבט לאחור הקיר הנעלם

  • הקיר הנעלםב באר שבע צילום: נועה נאויקס
  • הקיר הנעלם בירושלים צילום: נועה בן שלום
  • הקיר הנעלם בחיפה - סוג צילום: פליקס רטברג
  • הקיר הנעלם בחיפה - משפחה צילום: פליקס רטברג
  • הקיר הנעלם בתל אביב צילום: פליקס רטברג
  • הקיר הנעלם בתל אביב- כיכר רבין צילום: פליקס רטברג
  • הקיר הנעלם בתל אביב- נוער צילום: פליקס רטברג
  • הקיר הנעלם בתל אביב - לכל הגילאים צילום: פליקס רטברג
82 ציטטות, בשלוש שפות, על גבי 5,664 כפיסי עץ – כל אלה הרכיבו את "הקיר הנעלם", אחד מהפרויקטים הגדולים ביותר בשנת 2015, אשר עמדה בסימן חגיגות 50 השנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה.

במסגרת הפרויקט ביקשנו מאנשים ברשתות החברתיות לשלוח אלינו ציטטות של אנשי רוח והוגים דוברי גרמנית, שנושאות משמעות אישית עבורם. את הציטטות ניתן היה להשאיל מספרים, סרטים, שירים או אפילו ראיונות. בסופו של דבר התקבלו, בין השאר, אמרות שפר של משוררים וזמרי פופ, פילוסופים, סופרים ומדענים. עם הציטטות נמנו אמרות מאת גתה, גרונמאייר, אדורנו, ארנדט ואיינשטיין, לצד ציטטות של להקת "טוקוטרוניק", הזמר אודו לינדנברג ולהקת "טוטן הוזן". 

לאחר מכן, חרטנו כל ציטטה על כפיס עץ בשלוש שפות – גרמנית, עברית וערבית – ובאמצעות כפיסים אלה מילאנו את מדפיו של קיר ברוחב של יותר מארבעה וחצי מטרים ובגובה של שני מטרים. עודד בילסקי, שנמנה עם עובדי מכון גתה, תכנן במשך שבועות ארוכים לפני כן כיצד להקים את הקיר מברזל, עץ וזכוכית אקרילית, ובנה אותו במו ידיו.

אירוע ההשקה של הקיר התקיים בעת פתיחת יריד הספרים הבינלאומי בירושלים. בהמשך, הקיר הוקם מחדש במהלך שבוע הספר בכיכר רבין בתל אביב, ולאחר מכן בחיפה – מול מרכז התרבות הערבי-יהודי "בית הגפן". שנתיים מאוחר יותר הוצג הקיר בפעם הרביעית, בעת פסטיבל הפרינג' בבאר שבע.   

בכל מקום שבו הקיר הוקם, קרה בדיוק מה שקיווינו לו: האנשים שביקרו בו רוקנו אותו מהכפיסים שאכלסו אותו. לאט לאט הוא הלך ונעלם, משום שהמבקרים מצאו ציטטות שריגשו אותם, שרצו לקחת איתם הביתה או להעניק במתנה למישהו אחר. רבים כתבו לנו או שלחו לנו מאוחר יותר תמונה בפייסבוק שבה ניתן היה לראות את הציטטות האהובות עליהם במשכנן החדש: בכוננית הספרים, על שולחן הכתיבה או אפילו בתיק היד.  

“בעיניי, 'הקיר הנעלם' בחיפה היה נראה בהתחלה כמו פסל גדול שכפיסי העץ צצו מתוכו כמו נופים שלא הפסיקו לשנות צורה. שוב ושוב הם נשלפו והונחו בחזרה במדפים על ידי אנשים שונים. אנחנו  – משפחתי ואני – גילינו בהדרגה את סודם: שמופיעים עליהם ציטטות שונות ומגוונות. אספנו אותם בהתלהבות, ואז הרכבנו מהם צורה משלנו. הקראנו בקול את מה שנכתב בציטטות ושוחחנו על משמעותן, כדי למצוא לפחות ציטטה אחת עבור כל אחד מבני המשפחה. זה היה מחזה יפה. הכפיסים עדיין נמצאים אצלנו, וחלקם אפילו מונחים על השידה ליד המיטה. את כפיס העץ עם הציטטה מאת הרמן הסה 'כדי שהאפשרי יתגשם יש לנסות כל פעם מחדש את הבלתי אפשרי' אני נושאת איתי כל הזמן בתוך התיק."
שי אייל, מבקרת

"ביליתי הרבה סופי שבוע בתכנון של מסגרת הברזל והעץ עבור 'הקיר הנעלם' שלנו, ולאחר מכן בבנייה עצמה. כאשר בנינו את הקיר בפעם הראשונה ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים, וכשהמבקרים החלו להוציא בהתלהבות את כפיסי העץ מתוך הקיר, חשתי התרוממות רוח. זו הייתה הרגשה נהדרת!" 
עודד בילסקי, עובד מכון גתה ישראל  

"התמזל מזלנו לארח את 'הקיר הנעלם' כחלק מהפסטיבל השנתי שלנו, 'חג החגים'. אלפים ראו אותו וניגשו אליו בסקרנות. קבוצות הנוער שלנו, תושבים מחיפה, מבקרים מכל רחבי הארץ וגם תיירים. היו מבקרים שאפילו חזרו אליו כמה פעמים, ותוך כדי ההתעמקות בציטטות נוצרה ביניהם קרבה והתפתח דיאלוג ספונטני על האופן שבו הם פירשו אותן. הייתה תחושה של הקשבה אמיתית זה לזה. באחד הימים האחרונים, כשהקיר כבר היה חצי ריק, הגיעו שני תיירים שנשארו מולו שעות רבות. אחרי שהם הלכו, ראינו שהם הרכיבו את כפיסי העץ במדפים בצורת כל היבשות שבמפת העולם. עבורי זה היה רגע מסעיר ומרגש בסופו של הפרויקט הנפלא הזה."
הילה גושן, בית הגפן, חיפה

"במשך שעות ארוכות התבוננתי כיצד המבקרים הגיבו ל'קיר הנעלם' בבאר שבע, וזה היה פשוט מרשים: ילדים בני שלוש, הורים ונשים מבוגרות עם הליכונים – הקיר משך אליו דורות שלמים. כל המבקרים הגיבו באופן חיובי, ללא יוצא מן הכלל. גם כאשר חלק מהם לא הסכימו עם הציטטות הראשונות שקראו, הם המשיכו לחפש בסקרנות, ובמוקדם או במאוחר מצאו בכל זאת ציטטה שהתאימה להם והציגו אותה לחברים או לקרובי משפחה. קבוצה של נערות צעירות ישבו ישיבה מזרחית על הדשא והתעמקו במשך שעה כמעט בכפיסי העץ שבחרו. אחד המבקרים היה בחור צעיר שבילה זמן רב בקריאות הציטטות שבקיר. בסופו של דבר מצאו חן בעיניו כל כך הרבה ציטטות, עד שכמעט לא הצליח לשאת את כל הכפיסים שבחר. הקיר ממש יצר תקשורת בין האנשים, גם אחרי שהוצג בבאר שבע. הבאתי כמה כפיסים לאחת מחברותיי, שמארגנת באשקלון קבוצה חברתית לקשישים דוברי גרמנית. כל המפגש האחרון שלהם סבב סביב הכפיסים. גם אני לקחתי כמובן כמה כפיסים הביתה, ואחד מהם מונח ממש ליד המחשב שלי. הציטטה שחרוטה עליו, מאת הרברט גרונמאייר, מדברת ישירות על החיים שלי: 'מולדת היא לא מקום, מולדת היא הרגשה'."
אנטיה ק. נאויוקס, מבקרת