חדשות מדליית גתה הוענקה בויימאר

Goethe-Medaille Verleihung Weimar 2017
Foto: Maik Schuck

המוציאה לאור ההודית אורוואשי בוטאליה, הסופרת הלבנונית אמילי נסראללה ופעילת זכויות האזרח הרוסייה אירינה שרבקובה קיבלו ב-28 באוגוסט את מדליית גתה. בכל שנה מעניק מכון גתה את עיטור הכבוד הרשמי של הרפובליקה הפדרלית לאישים שתרמו לדיאלוג התרבותי הבינלאומי. נשיא מכון גתה, קלאוס-דיטר להמן, העניק את העיטור לשלוש הזוכות אשר נאבקות באומץ ובנחישות נגד אפליה וחוסר שוויון.
 

 שלוש הזוכות השנה נאבקות למען המילים ולמען החירות, ולשם כך הן משתמשות בכוח הכתיבה שלהן. כלי הנשק שלהן הוא השפה! הן מעניקות קול לאנשים המושתקים והנשכחים", כך אמר קלאוס-דיטר להמן לרגל הענקת המדליה לאורוואשי בוטאליה, אמילי נסראללה ואירינה שרבקובה. "בפועלן הספרותי טבוע המסר: 'זכרו אותנו, אל תשכחו אותנו, עזרו לנו'." להמן המשיך ואמר: "לכל שלוש הזוכות יש מסלול חיים וחותם תרבותי ייחודי משלהן, שלושתן מגיעות מאזורים גיאוגרפיים שונים בתכלית, ובכל זאת הן חולקות אמונה בסיסית משותפת: המאבק נגד אפליה ולמען זכויות אדם, נגד אלימות ולמען שוויון הזדמנויות והתפתחות אישית חופשית, נגד דיכוי ולמען שוויון זכויות. שלוש הנשים הללו נאבקות באומץ ובנחישות למען האנושיות הבסיסית ביותר, והן מקדישות את חייהן למענה."
 
הסוציולוגית כריסטה ויכטריש, שנשאה את נאום ההוקרה לאורוואשי בוטאליה, העלתה על נס את פועלה החלוצי בתחום ההוצאה לאור: "היא לא מדברת עבור אחרים ואיננה מעוניינת לייצג אחרים, אלא בראש ובראשונה להעניק קול לאלה שנמצאים בשולי החברה, הפגועים והחלשים, אשר אינם זוכים להשמיע את קולם, שהושתקו או שותקים באופן מודע." ויכטריש הוסיפה: "אורוואשי נתקלת פעמים רבות במדינות המערב בהערות, שלאישה בהודו קשה להיות מוציאה לאור. על כך היא עונה שבשום מקום אין זה פשוט להפעיל הוצאה לאור פמיניסטית קטנה. אורוואשי אינה זקוקה לרחמים. היא אינה נרתעת מקשיים, והיא אחוזת דיבוק, במובן החיובי של המילה, להפוך את הפרטי לפוליטי תוך שימוש בשפה מדוברת וכתובה." 
 
העיתונאית אמילי דישה-בקר הדגישה את האקטואליות של היצירות פרי עטה של אמילי נסראללה: "שוב ושוב אנו נתקלים בכתביה של נסראללה בחוויית העקירה, בין אם מדובר בעזיבה מרצון או שלא מרצון. היא מתמקדת בכאבם של אלה שנותרו מאחור, ובניכור של אלה שעזבו וחיים כעת במקום אחר ואינם יכולים יותר לחזור. הגירוש הזה מהווה אבן יסוד בחוויה הקולקטיבית הלבנונית, אשר מקבלת כעת משמעות חדשה לנוכח הגירוש ההמוני בסוריה השכנה". דישה-בקר המשיכה ואמרה: "דרוש אומץ רב לכתוב על הבית והמולדת כפי שעושה זאת אמילי נסראללה: בכנות, אך גם בחיבה, היא שוזרת את הצדדים האינטימיים ביותר של המנהגים יחד עם האכזבות והקורבנות שנשים נאלצות להקריב."  
 
 מריאן בירטלר, אשר עמדה בראש הסוכנות הממשלתית לטיפול בארכיוני השטאזי, חלקה כבוד בנאום ההוקרה שלה לפועלה של אירינה שרבקובה: "היא בחרה את המשימה הקשה ביותר והחשובה ביותר שצריכה למלא חברה כדי להגיע לחירות. היא מבטאת במילים את מה שהושתק ומושתק עד עצם היום הזה. היא עוזרת להפריד בין חוויות למיתוסים, בין אמיתות לשקרים, בין עובדות לאגדות. היא עומדת לצדם של אלה אשר מחפשים אחר מילים שיבטאו את הזיכרונות והסבל שקברו בתוכם. היא נמצאת לידם כאשר הם חווים אותם מחדש פעם נוספת, ומתייחסת בכבוד והכרת תודה כלפי הדברים שהם משמיעים."  

טקס הענקת מדליית גתה התקיים בארמון "רזידנץ שלוס" בווימאר, בנוכחות בנימין-עמנואל הוף, השר לענייני תרבות ועניינים פדרליים ואירופיים המשמש גם כראש לשכת המדינה של תורינגיה, וראש עיריית ויימר שטפן וולף.

Preisträgerinnen der Goethe-Medaille 2017 אורוואשי בוטאליה, אמילי נסראללה, אירינה שרבקובה | Foto: Maik Schuck אורוואשי בוטאליה, ילידת 1952, למדה ספרות בניו-דלהי ולימודי דרום אסיה בלונדון. מזה עשרים שנה היא משמשת מרצה באוניברסיטה, וכיום היא מלמדת באוניברסיטת אשוקה הסמוכה לניו-דלהי. בשנת 1984 הקימה את בית ההוצאה לאור הפמיניסטי הראשון מסוגו בהודו, Kali for Women. מתוכו הוקמה בשנת 2003 ההוצאה לאור Zubaan ("לשון, שפה, קול"), אשר מתמחה בזכויות נשים, מגדר ונושאים הקשורים למדעי החברה. בסדרת הספרים Young Zubaan היא מפרסמת ספרי ילדים ונוער אשר עוסקים בנושאים שלרוב נחשבים לטאבו בהודו, כמו למשל מודלים אלטרנטיביים של חיים ומשפחות, נכות, מוות או קיצוניות. למרות שהיא אינה עוסקת במעורבות פוליטית ישירה, היא מוכרת בכל רחבי המדינה בשל פעילותה הנרחבת לקידום זכויות מיעוטים ולבחינת עברה הקרוב של הודו. מאז שנת 1997 היא מפרסמת בקביעות מאמרים בכתב העת Lettre International העוסקים במצב הנשים ובהתפתחויות הסוציו-פוליטיות בהודו, כמו גם בתרבות הזיכרון שהתפתחה לאחר חלוקתה של הודו בשנת 1947. ספרה "הצד האחר של השתיקה: קולות מחלוקתה של הודו" (2000) הוא אחד מהעבודות החשובות ביותר שנכתבו על נושא זה. באמצעות ראיונות עם עדים מאותה תקופה, הספר מתעד כיצד הם חוו את החלוקה הפוליטית של הודו, שבמהלכה מצאו את מותם כמיליון בני אדם.

אמילי נסראללה היא אחת מהסופרות המוכרות ביותר בעולם הערבי. היא נולדה בשנת 1931 וגדלה במשפחה נוצרית בכפר בדרום לבנון. לאחר שלמדה חינוך בביירות, היא החלה לעבוד בתור מורה, ולאחר מכן כעיתונאית וסופרת עצמאית. בשנת 1962 התפרסם רומן הביכורים שלה            "ציפורי ספטמבר", אשר זכה בשלושה פרסים לספרות ערבית. לצד רומנים, מאמרים ואסופות סיפורים למבוגרים, פרסמה אמילי נסראללה גם שבעה ספרי ילדים. כתביה מתמקדים בחיי הכפר בלבנון, המאמצים לשחרור הנשים, סוגיות של זהות במלחמת האזרחים בלבנון וחוויות הגירה. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, שהחלה ב-1975 ונמשכה יותר מחמש עשרה שנה, הרומנים והסיפורים פרי עטה הפכו לקריאות לעזרה מתוך חברה הנמצאת בקריסה. בספר הילדים המפורסם ביותר שלה "יומנו של חתול" (1998), היא מתארת את שגרת היומיום של המלחמה בביירות השסועה מתוך נקודת מבטו המרוחקת של חתול זכר. למרות שביתה נפל קורבן פעמים רבות להפצצות והפגזות, אמילי נסראללה סירבה לצאת לגלות. הרומן פרי עטה "ציפורי ספטמבר" נחשב כיום לאחד מהקלאסיקות של הספרות הערבית ומופיע בתכנית הלימודים בבתי הספר.

ההיסטוריונית אירינה שרבקובה, אשר נולדה במוסקבה בשנת 1949, היא פובליציסטית ומתרגמת. בסוף שנות ה-70 היא החלה לאסוף ראיונות מוקלטים עם קורבנות הסטאליניזם, מאז 1991 היא עוסקת במחקר בארכיוני הק.ג.ב. אירינה שרבקובה היא חברה מייסדת של   "Memorial",  הארגון העצמאי הראשון של החברה האזרחית בברית המועצות שהוקם בשנת 1988. יחד עם "Memorial" היא עוסקת בחקר פעולות הדיכוי בברית המועצות ובהגנה על זכויות אדם ברוסיה בעת הנוכחית. באוקטובר 2016 הוכנס ארגון Memorial לרשימת "הסוכנים הזרים" של משרד המשפטים הרוסי. אירינה שרבקובה משמשת כמנהלת תכנית הנוער והחינוך, מתאמת  פרויקטים של היסטוריה שבעל-פה, ומארגנת תחרות שנתית לבתי ספר מרחבי המדינה תחת השם "האדם בהיסטוריה: רוסיה במאה ה-20".

כסופרת וכמוציאה לאור, אירינה שרבקובה פרסמה אינספור ספרים בנושאים הקשורים לסטאליניזם ולתרבות הזיכרון, אשר רבים מהם ראו אור גם בשפה הגרמנית. לתשומת לב מיוחדת זכה לאחרונה ספר הדיאלוגים שפרסמה יחד עם ההיסטוריון הגרמני קרל שליגל המתמחה בחקר מזרח אירופה, אשר נושא את השם "רפלקס רוסיה: תובנות על יחסים במשבר" (2015).


אודות מדליית גתה
מדליית גתה נוסדה בשנת 1954 על ידי הנהלת מכון גתה, ובשנת 1975 הכירה בה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה כעיטור כבוד רשמי.
 
מדליית גתה מוענקת ביום הולדתו של יוהן וולפגנג פון גתה, אשר חל ב-28 באוגוסט. מאז הענקת המדליה לראשונה בשנת 1955 זכו בעיטור כבוד זה 344 אישים מ-65 מדינות. עם מקבלי הפרס נמנים, בין השאר, דניאל בירנבוים, פייר בורדייה, דיוויד קורנוול המוכר בשם העט ג'ון לה קארה, סר ארנסט גומבריך, לארס גוסטפסון, אגנס הלר, פטרוס מרקריס, סר קרל ריימונד פופר, חורחה סמפרון, רוברט וילסון, ניל מקגרגור, הלן וולף ויורי אנדרוצ'וביץ'.
 
הענקת מדליית גתה לשנת 2017 מתקיימת בשיתוף פעולה הדוק עם "הקרן הקלאסית של ויימאר" (Klassik Stiftung Weimar) ועם העיר ויימאר. השיח עם שלוש הזוכות מתקיים בשיתוף פסטיבל האמנות של ויימאר. בנוסף, ערב הדיון בהשתתפות אירינה שרבקובה וקרל שליגל מתקיים בשיתוף פסטיבל האמנות של ויימאר ונתמך על ידי קרן התרבות הפדרלית.