אמה ברסלבסקי "עתיד כשלעצמו אינו קיים "

Emma Braslavsky
Emma Braslavsky©Stefan Klüter

אמה ברסלבסקי הייתה אחת משמונה הסופרים שהשתתפו בימי הספרות ישראל-גרמניה שהתקיימו לאחרונה. במשך יומיים, ארבעה סופרים מישראל וארבעה סופרים מגרמניה התכנסו בירושלים ודנו באוטופיות ודיסטופיות. בריאיון עמה היא נזכרת ומספרת על חוויותיה מהימים הללו.
 

עם אילו ציפיות הגעת לכאן?
 
היינו אמורים לדון באוטופיות ודיסטופיות. היה לי חשש שהסדנה תתמקד יותר מדי בטקסטים שלנו, שהדיון יהיה על תיאוריות ספרותיות או אפילו יתנהל כמו סמינר כתיבה. אלה דברים שאני מאוד גרועה בהם. על השאלה "איך הגעת לסיפור כזה?" אני מעדיפה לענות: "איך סיפור כזה בכלל הגיע אליי?"
 
האם החששות שלך התבררו כנכונים?
 
למרבה השמחה לא. שני ימי הסדנה היו מאוד רחוקים מכך. 
 
כלומר?
 
קיימנו בסדנה תרגילים מחשבתיים ורב-תרבותיים מורכבים על קיומן של אוטופיות ודיסטופיות ועל השימוש שנעשה בהן – בהקשר של הנסיבות הספציפיות ששוררות בכל אחת מהחברות שלנו, ובחברות בכלל מעצם היותן כאלה. כסופרים, יש לנו את האפשרות לחשוב לעומק על כל מילה שאנו כותבים בזמן שאנחנו מסתגרים בחדרנו השקט. לעומת זאת, את עמיתיי מגרמניה וישראל למדתי להכיר במהלך המפגשים שלנו קודם כל דרך הגמישות השונה של נקודות ההשקפה שבאמצעותן הם רואים את העולם. במהלך הדיאלוגים על הבמה נדרשנו כולנו להעלות השערות ולהרחיב את נקודות המבט שלנו. בשבילי זה היה כמו להתפרץ לדלת פתוחה.
 
דלת פתוחה?  
 
הגעתי לירושלים בתקווה, גם אם מועטה, שאצליח להעביר הלאה את תחושת הזמן החדשה שלי. שאולי אצליח להדביק את החוג המצומצם הזה של סופרים נבחרים בתגלית המחודשת, שעתיד כשלעצמו כלל אינו קיים. שאיננו יכולים להשאיר מאחורינו דבר, משום שהכל נע במעגלים וסובב סביב עצמו, גם הזמן. לכן, אין פלא שגנדי צדק כשאמר שההיסטוריה מלמדת את האנשים שהיא לא מלמדת אותם דבר. בעיות שאיננו פותרים היום יצוצו במוקדם או במאוחר בצורה כזו או אחרת, משום שגם בעיות הולכות ותופסות תאוצה בקרוסלת הזמן. עם זאת, לא היה לי צורך לשכנע אף אחד בהרגשה הכמעט קדם-תיאולוגית והמיתולוגית הזו בנוגע לקיום שלנו. חוץ מזה, ירושלים היא לא מקום שכדאי לצוץ בו עם יעדים מקוריים למחצה.  
 
אילו תובנות גיבשת במהלך הימים הללו?
 
גיבשתי לא מעט תובנות. תובנה אחת, שיש לה חשיבות עבורי וגם תישאר כזו, התגבשה כבר ביום הראשון של הסדנה עם תומס שפאר. ביום השני, שבו השתתף גם אברהם בורג, היא קיבלה אישוש נוסף: גם הנאציזם היה אוטופיה, חלום יהיר על עולם טוב יותר ומטוהר שמאוכלס בגזע אדונים. הנשק הטכנולוגי החדש נקרא באותה עת "גנטיקה".
 
ומה עוד?
 
ביום השני ניתחנו אוטופיות שמתוכן נוצרו מדינות. בשביל ארץ ישראל הייתה זו הציונות, ועבור הרייך השלישי היה זה הנאציזם. כמו כן, דנו באופן שבו אוטופיות חשופות להקצנה ובהשפעה ההרסנית שעלולה להיות להן. בעת המודרנית צצו בגרמניה מספר רב של אוטופיות בזו אחר זו: הלאומיות, הנאציזם והסוציאליזם. כפי שאנו יודעים, לאף אחת מהאוטופיות הללו לא היה סוף טוב. לכן היה ברור לי היטב, מהו הדבר שבאמצעותו הצליחה גרמניה של ימינו להתגבר על אוטופיות הוליסטיות שכאלה: היא מנסה ומוכנה להיות צבעונית, לחפש את האחדות בתוך המגוון.
 
האם לדעתך יש חשיבות לימי ספרות מסוגם של ימי הספרות גרמניה-ישראל?
 
כן. עבורי הם חשובים ונורמליים בדיוק כמו אירועים גרמניים-צרפתיים מסוג זה. ספרות, היכולת להמציא ולספר סיפורים, היא מעין "מטריקס" שאנו שואבים דרכו משמעות ונעים בתוכו. אנחנו לא יותר מאשר הדבר שאנחנו יכולים לספר על עצמנו. עבורי, זה אחד הדברים העיקריים שמבדיל אותנו מבעלי החיים. בדברים אחרים, כמו אוכל, שינה וסקס, אנחנו כבני אדם לפעמים הרבה יותר מסובכים ומשקיעים מאמץ רב יותר. תחשוב על כל מה שאנחנו צריכים כדי לישון או לאכול. עבור כל דבר יש לנו תעשייה שלמה. אין לי מושג מהו מספר המבקרים ביריד שינה, אוכל או סקס, אבל אנשים שלא מגלים עניין בספרות פשוט לא מגלים עניין בעצמם. 
 
האם התעוררו רעיונות לפרויקטים חדשים מתוך ימי הספרות האלה? יש לך כבר תכניות?
 
מאוד הסתקרנתי מהפרויקט של שלו מורן "תיירות ספקולטיבית"...
 
... אלה הם סיורי קוליים באתרים נבחרים, שבמהלכם מועלות ספקולציות כיצד המקום ייראה ויתנהל בעתיד. 
 
אמה ברסלבסקי: נכון. שלו כבר יצר סיורים כאלה עבור ירושלים. הוא ישמח לנסות ולהגשים כעת את הפרויקט הזה גם במקומות נוספים בעולם, בין השאר בברלין. כששמעתי על כך אמרתי לו מיד: "אני בפנים".
 
מה כל-כך מוצא חן בעינייך בפרויקט הזה?
 
אמה ברסלבסקי: כשאדם מגיע למקום שנמצא למעשה בעתיד, הוא מקבל כוח חיות ומשמעות גדולים יותר, משום שמה עומד בחזית זה הפוטנציאל שלו, ולא רק העובדות היבשות. סיור עירוני שכזה הוא לא רק הזדמנות לימודית, אלא דומה יותר להרפתקה.