תקשורת אותנטית במדיה הדיגיטלית הקץ לסימולציה

בזכות המדיה הדיגיטלית ניתן להגיע לדרגה גבוהה יותר של תקשורת אותנטית בכיתה.
בזכות המדיה הדיגיטלית ניתן להגיע לדרגה גבוהה יותר של תקשורת אותנטית בכיתה. | Foto (Ausschnitt): WavebreakmediaMicro © Adobe Stock

בשיעורי שפה זרה כיום מתקיימות לא פעם סימולציות של תהליכים תקשורתיים. אולם המטרה צריכה להיות סיטואציות לימודיות שבהן יש אינטראקציות אותנטיות בין אנשים אמיתיים. כאן נכנסת לתמונה המדיה הדיגיטלית שעשויה לסייע בהשגת המטרה.  


זה נשמע פשוט להפליא: במקום להשתמש בספרי לימוד מיושנים ולעשות סימולציות של סיטואציות הרחוקות מחיי הלומדים בשיעור השפה אפשר להביא לכיתה אנשים אמיתיים באמצעות המדיה הדיגיטלית ובאופן וירטואלי וללמוד שפות באופן אותנטי דרך נושאים הקרובים לחייהם של הלומדים. ריינר דונת' התלונן כבר בשנת 1995 כי אנו מייצרים - באמצעות סימולציות דידקטיות - "תקשורת לא טבעית שעושה עוול למציאות התרבותית והלשונית של הארץ האחרת." (דונת' 1995, עמוד 46). הוא הציע להמיר את "המידע סוג ב' המצוי בספרי הלימוד – מידע מיושן, מעוות ולרוב לא אותנטי מעצם הגדרתו"(דונת' 1995, עמוד 46)  - בתקשורת המחוברת למציאות. הוא יזם מיזמי דוא"ל מתאימים. עם זאת הרעיון שנשמע כה פשוט ומשכנע התברר בסופו של דבר כמורכב ובעייתי שכן הקושי מתחיל במונח "אותנטי".   
   
מה אותנטי בתקשורת אותנטית?

הדרישה לתקשורת אותנטית נשמעת בקול רם משום שלעיתים תכופות שיעור שפה זרה מתאפיין בתקשורת שאינה אותנטית. לוריו (1992, עמוד 94) הגחיך את חוסר האותנטיות בקורס הטלוויזיה שלו "גרמנית למתחילים" בצורה קולעת:
 
ויקטור: קוראים לי ויקטור. אני שוקל 82 ק"ג.

הוא: קוראים לי הרברט. הרכבת שלי יוצאת בשעה 19:26.

היא: זה בעלי.

הוא: אלה המכנסיים שלי.

ויקטור: זה הקלסר שלי.

 
במקרה קיצוני לתקשורת בכיתה יש קשר רופף למדי עם התקשורת האותנטית מחוץ לכיתה: יש לה אך ורק מטרה דידקטית מוגדרת מראש (למשל כדי ללמוד כינויי גוף). אין מוטיבציה מהותית אינהרנטית פנימית לדיאלוג אלא לכל היותר הזדמנות לשיחה מלאכותית. לתקשורת מעין זו אין כל קשר לעולמם של הלומדים.   
 
לעומת זאת אותנטיות באה לידי ביטוי בשלושה ממדים שניתן לסכמם בקיצור נמרץ באופן הבא (על פי יודית בינדגנס-קוסטן 2013): תקשורת מוגדרת כאותנטית מבחינה לשונית ותרבותית כאשר היא אינה קשורה לאידאלים ולסטריאוטיפים בספר הלימוד אלא למציאות הלשונית והתרבותית. היא אותנטית מבחינת השימוש שלה כאשר יש הזדמנות אמיתית ליצור קשר עם אנשים אחרים וכאשר השיחה לא נועדה אך ורק לשרת מטרה הקשורה לתוכנית הלימודים אלא כאשר היא בעלת משמעות עבור המשתתפים בשיחה עצמם.  
 
תוואי קצר ושטחי זה מבהיר את המתח הקיים לא פעם בין תקשורת אותנטית לתקשורת בכיתה. אם לנסח זאת בבוטות: ככל שתהליכים תקשורתיים הופכים להיות דידקטיים יותר כך הם נחווים כפחות אותנטיים. משום כך יש לראות בתקשורת דיגיטלית הזדמנות להעניק להוראת השפה דרגה גבוהה ככל האפשר של אותנטיות לשונית, תרבותית ושימושית.  

תלמידים יכולים להשתמש בהודעות קוליות או בוידאו קונפרנס כדי לקיים תקשורת אותנטית עם אחרים.  תלמידים יכולים להשתמש בהודעות קוליות או בוידאו קונפרנס כדי לקיים תקשורת אותנטית עם אחרים. | Foto (Ausschnitt): twinsterphoto © Adobe Stock
אותנטיות לעומת הגישה הדידקטית

אחת ההתפתחויות בעלות ההשלכות הרבות ביותר לטווח הארוך באינטרנט היא המעבר מהדור הראשון של האינטרנט לדור השני שלו המתאפיין כיום בעיקר ביצירת קשרים חברתיים. צ'טים, ועידות וידאו ופורומים נחשבו לעניין אקזוטי כשדונת' הגה את מיזמי הדוא"ל שלו, ואילו היום פעילויות מעין אלו הפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום של המשתמשים בפייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'ט, יוטיוב, טויטטר ווטסאפ. מבחינה טכנית מעולם לא היה קל יותר לשלב תהליכי תקשורת אותנטיים בהוראת שפה זרה: כדי להתחיל במיזם כתיבה משותף ומקוון שבמסגרתו המשתתפים יוצרים יחדיו טקסט מספיק ליצור מסמך בגוגל דוקס עם אפשרות לשתף ולשלוח את הקישור. פורטלים דוגמת  
 fanfiction.de
יכולים להוות נקודת מוצא לקריאה חברתית שבה לא רק ספרים עומדים במרכז העניינים. גם סרטי קולנוע עכשוויים או משחקי מחשב יכולים להיות הטריגר שבעקבותיהם הלומדים כותבים קטעים בעצמם או משוחחים על כך באופן מקוון. מי שחושש מהפתיחות של הרשת יכול למצוא למשל ב"לקטורי מסגרת סגורה  שבה קוראים ספרים יחדיו ודנים בהם. פרופילים בפייסבוק וקבוצות בפייסבוק הם סוג של הזמנה לתקשורת. אפילו האשטאג עשוי לסייע בלימוד שפות: באינסטגרם למשל נוצר עמוד של מילים בסיסיות בגרמנית
 #basicgermanwords
אוספים ומתארים שם תמונות אומנותיות של מושגים גרמניים כמו "עוף צלוי" או "יין מתובל".

עם בלוגים המנוהלים בקלות רבה באמצעות פלטפורמת וורדפרס אפשר לשלב את השירותים שהוזכרו לעיל: זו החלופה הדיגיטלית ליומני קריאה ופורטפוליו. מדובר בעצם בהרחבה וירטואלית של כיתת הלימוד. באופן פוטנציאלי הפלטפורמה פונה לכל משתמשי האינטרנט. (ר' שילדהאואר 2015). יישומונים פופולאריים להעברת מסרים דוגמת ווטסאפ מאפשרים לשלוח הודעות קוליות שניתן לשמוע אותן בזמן שבוחרים בו. היישומון מאפשר לתרגל הבעה בעל פה ויש בו יתרון לא מבוטל: התלמידים אינם חייבים להגיב מיד להודעה קולית שהתקבלה. יש להם מספיק זמן לתכנן ולתרגל את ההודעות הקוליות. גם וידאו קונפרנס (באמצעות סקייפ, פייסטיים והנגאאוטס) אפשריים היום בכל סמארטפון.      

הקלות הטכנית הזאת עומדת מול המשימה המורכבת והמאתגרת של תכנון תהליכי תקשורת אותנטית מוצלחים מבחינה דידקטית. הקושי העיקרי שמורים מתמודדים איתו הוא בראש ובראשונה לעצב את השיעור כך שהתלמידים לא יחוו את התקשורת כמשהו מלאכותי ולא טבעי אלא כמשהו אותנטי. בד"כ משתמשים בנושאים משותפים כגשר לתקשורת: למשל תחומי עניין דומים, נושאים ייחודיים למקום, נושאים אקטואליים או תכני שיעור זהים.

יש לשים לב לכך שתהליכי כתיבה אותנטית בעידן המדיה הדיגיטלית נעים בין שני קצוות – שפה דבורה ושפה כתובה – ולכן אין לשפוט הודעת צ'אט על פי אמות מידה נוקשים של מילוני שפה. היבט נוסף המאפיין תקשורת אותנטית הוא שהמורים יאבדו שליטה בכמה רמות: תלמידים יכולים למשל לשלוח פרופיל שלא באמצעות דוא"ל כפי שהתבקשו אלא להתייחס בווטסאפ להודעה ששלחו באינסטגרם או להשתמש בטוויטר – ללא ידיעת המורה – כדי להעיר על מה שקורה במקום להשתמש בוידאו קונפרנס ה"רשמי". משמעותה של אותנטיות במקרה קיצוני יכולה להיות גם שלמשל תלמידים גרמנים וצרפתים יעדיפו לתקשר באנגלית.

טכנולוגיה ודידקטיקה

מבחינה טכנולוגית עידן המדיה הטכנולוגית הפך את התקשורת האותנטית לקלה מתמיד. אולם עדיין קשה כבעבר לשמר אותנטיות במסגרת של כיתת לימוד המבוססת על דידקטיקה. בשל כך קריאתו של דונת' – להפסיק עם הסימולציות בהוראת שפה זרה -  עדיין רלוונטית גם היום, כרבע מאה לאחר שנכתבה. מיזם ועידת הוידאו הגרמני-הולנדי "גלאס" (ר' לנגלה-ביקנבאך 2015) מוכיח כי אפשר לתקשר באופן אותנטי בשיעור שפה זרה. המיזם זכה בפרס המורה לשנת 2018 בקטגוריה "שיעורים חדשניים".   


ביבליוגרפיה
Bündgens-Kosten, Judith (2013): Authenticity in CALL: three domains of “realness”. In: ReCALL 25, H. 2, S. 272-285.
 
Donath, Rainer (1995): Schluß mit den Simulationen im Fremdsprachenunterricht. In: Computer&Unterricht 5. Jg., H. 18, S. 46-51.
 
Langela-Bickenbach, Adriane (2015): GLAS-klar! - Austausch und Videokonferenzen mit der niederländischen Partnerschule. In: nachbarsprache niederländisch, H. 30, S. 4-25.
 
Loriot (1993): Deutsch für Ausländer. Ein Fernsehkurs. In: Ders.: Menschen, Tiere, Katastrophen. Stuttgart: Reclam 1992, S. 93-94.
 
Schildhauer, Peter (2015): Blogging our Way to Digital Literacies? A Critical View on Blogging in Foreign Language Classrooms. In: 10plus1: Living Linguistics, H. 1, S. 182-195.