ראיון עם נצחונה גלעד "כאשר סרט מרגש אותי אני פשוט חייבת לרכוש אותו"

Nitzchona Gilad
Foto: Cedric Dorin© Goethe-Institut Israel

נצחונה גלעד היא אחת ממפיצי הסרטים המצליחים ביותר בישראל. היא הפיצה לא מעט סרטים גרמניים כמו למשל "הבלתי נראים" שיוקרן בחודש אפריל בבתי הקולנוע.


כיצד הכול התחיל? כיצד הקמת את חברת ההפצה שלך?
 
אני בעצם מורה להיסטוריה אבל בשנת 1977 לאחר שנת שבתון החלטתי להצטרף לחברה של בעלי. באותה תקופה הוא הפך לעצמאי: הוא היה המפיץ של חברות וורנר ודיסני. נהניתי מאוד מהעבודה ולכן החלטתי להקים חברה בעצמי: "סרטי נחשון". החלום שלי היה להפיץ סרטים ישראליים איכותיים מבחינה אמנותית אך גם סרטים אירופיים, בהם כמובן סרטים מגרמניה.
 
בתקופה זו - עשרים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה - היו אנשים בישראל שהייתה להם רתיעה מגרמניה ומהשפה הגרמנית. ניתן כמובן להבין זאת. האם זה הקשה על עבודתך?
 
בניגוד לחברים שאיבדו חלקים ממשפחותיהם בשואה אני לא נמנעתי מנסיעות לגרמניה. כמורה להיסטוריה הייתה לי כנראה בכל מקרה נקודת מבט שונה על מה שהתרחש. חשבתי שצריך להקרין בישראל גם סרטים של במאים מגרמניה מהסיבה הפשוטה שרבים מהסרטים האלה מצאו חן בעיניי.
 
למשל?
 
"הוורד הלבן" בבימויו של מיכאל וורהובן.
 
סרט על האחים האנס וסופי שול שהשתייכו לקבוצת סטודנטים שהתנגדה לנאצים. הם הוצאו להורג בשל כך.
 
בדיוק. הסרט הרשים אותי מאוד. אולם קהל הצופים באותה העת התרשם פחות. הסרטים האחרים לעומת זאת זכו להצלחה רבה יותר. "נישואיה של מריה בראון" בבימויו של ריינר ורנר פאסבינדר זכה להצלחה רבה. גם הטרילוגיה "היימאט" בבימויו של אדגר רייץ זכתה לתהודה רבה והרשימה אותי עד כדי כך שחשבתי להקרין אותה בבית האבות שבו בעלי ואני מתגוררים. הסרטים האלה זכאים לקהל צופים גדול.
 
את זוכרת אולי מה היו התגובות לסרטים?
 
הצלחתו של סרט קשורה כמובן לביקורות טובות שהוא מקבל בעיתונות. באחד העיתונים המשפיעים והחשובים בארץ זה היה תמיד קשה מאוד. המבקר באותו עיתון לא אהב סרטים גרמניים באופן עקרוני. כך היה גם אצל מבקר סרטים אחר שאיבד קרוב משפחה בשואה. הם לא נתנו לסרטים גרמניים סיכוי.
 
האם זה השתנה? איך מתקבלים סרטים גרמניים בימינו?
 
חל שינוי משמעותי. לפני עשר שנים היה הסרט "הזייפנים" שהופק בקופרודוקציה גרמנית-אוסטרית. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של יהודים שהיו צריכים לזייף כסף עבור הנאצים במחנה הריכוז זאקסנהאוזן. באותו שנה התמודד לאוסקר גם הסרט הישראלי "בופור" בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר". "בופור" זכה קודם לכן בפרס דב הכסף בברלינאלה. בשל כך היו מבקרי הסרטים סקרנים לדעת מי התמודד נגדו. בסופו של דבר זכה הסרט "הזייפנים". זו הייתה פרסומת אדירה שמשכה את הקהל אל בתי הקולנוע.
 
האם התעניינותו של הקהל בסרטים גרמניים נמשכה?
 
כן. היו הצלחות נוספות, למשל "מבוך השקרים". ברגע שראיתי את הטריילר הראשון אמרתי לעצמי: את חייבת את הסרט הזה.
 
איך את בוחרת את הסרטים? תחושת בטן?
 
תחושת בטן אינה מספיקה. צריך לפתח חוש מיוחד מה ימצא חן בעיני הקהל בזמן מסוים. בנוסף חייבים – במיוחד בגילי – להקשיב למה שהדור הבא חושב. בתי שעובדת גם בחברה ובני מסייעים לי בעניין הזה. בני הוא רופא ילדים ויש לו טעם טוב ואינסטינקט ברור אילו סרטים ימצאו חן בעיני הקהל בארץ. אנחנו נוסעים לפעמים יחדיו לפסטיבלים כמו הברלינאלה. לעיתים כולנו מתאהבים באותו הסרט ולעיתים יש בינינו חילוקי דעות. במקרים כאלה לפעמים הם קובעים ולפעמים אני מתעקשת ולא מוותרת במיוחד כשסרט מרגש אותי מאוד.
     
יש נושאים או סיפורים שהקהל הישראלי אינו מעוניין לראות בקולנוע?
 
אי אפשר לקבוע זאת באופן חד משמעי. גם הקהל אצלנו רוצה סרט שיותיר עליו רושם. הקהל מעוניין ללמוד משהו ולהרחיב את אופקיו. "האופה מברלין", סרט גרמני-ישראלי, זוכה פה כרגע להצלחה רבה. הסרט מגולל את סיפורו של תומאס, קונדיטור גרמני, המנהל מערכת יחסים עם אורן, גבר ישראלי. כשאורן נהרג בתאונת דרכים תומאס נוסע לישראל כדי להכיר את אלמנתו ואת משפחתו של אורן מבלי לחשוף את עברו. חברת אל על שוקלת להציע את הסרט בטיסותיה בתנאי שתוסר סצנת סקס. בניגוד לכך בגרמניה הסרט טרם זכה למפיץ למיטב ידיעתי.
 
מהו הסרט הבא שתביאי לארץ?
 
"הבלתי נראים". מדובר בדרמה תיעודית המבוססת על אירועים אמיתיים: יהודים שהצליחו להפוך בלתי נראים ולחיות בזהות בדויה בברלין בתקופת מלחמת העולם השנייה. בסרט משולבים ראיונות עם עדים מהתקופה באופן מוצלח. לרגל יום השואה יוקרן הסרט בבתי הקולנוע.
 
 

הידעתם? סרטים רבים המוזכרים בריאיון ניתנים להשאלה (להקרנה פרטית) בפורמט של די וי די 16 מ"מ בארכיון הסרטים שלנו. הקטלוג כולל למעלה מ-450 כותרים של סרטים (מפאסבינדר ועד פאטי אקין). מבחר גדול של סרטים גרמניים (די וי די) עומד לרשותם של אנשים פרטיים בספרייה שלנו