יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום השואה

ביום השואה, בכל שנה מחדש, אני מתקשה למצוא את המילים הנכונות שיביעו את רגשותיי ומחשבותיי כמנהל מכון תרבות גרמני בישראל. הפעם אנסה לעשות זאת באמצעות סיפור.

לפני זמן קצר פגשתי מורה צעיר מגרמניה אשר מלמד בבית ספר שנמצא בשכונת מצוקה בעיר המבורג. משום שהוא עצמו גדל בתנאים קשים – אמו שהינה ממוצא צפון אפריקאי גידלה אותו כאם חד הורית – הוא זוכה לכבוד ולהערכה בקרב התלמידים. אותו מורה רוצה לבקר בישראל בקיץ הקרוב יחד עם תלמידיו, ולשם כך ביקש מאתנו לארגן מפגש עם ניצולי שואה. אחד המשתתפים במפגש יהיה נתן דיאמנט, שעמו אנו עובדים יחד מזה זמן רב במסגרת פרויקט משותף. כל אחד מסיפורי הניצולים מאותה תקופה מרגש ומטלטל, וכל אחד מהם נושא חותם ייחודי. הנה סיפורו של נתן:
 



את הסיפור הזה יספר נתן לתלמידים. מה יגיד להם הסיפור הזה? עבורי, סיפור זה ממחיש מעל לכל את כוחו של היחיד. בידיו של כל אדם תמיד נתונה האפשרות להישאר אדם, גם כאשר דבר זה מעמיד אותו בסכנה. כל האנשים שהיו שותפים להצלתו של נתן ולהצלת משפחתו ראו באפשרות הזו חובה מוסרית.

זיכרון השואה וההתעמתות עם העבר חייבים להיות חלק בלתי נפרד מהזהות בגרמניה, גם – ובמיוחד - בתקופה שבה גרמניה קלטה, ובצדק, מיליון פליטים.     

אנו מוקירים את זכרם של קורבנות השואה, ומחשבותינו נשואות בדממה אל קרובי משפחותיהם וצאצאיהם.