מתרגמת בחסד עליון
הנשיקה המושלמת של רות אחלמה

מעמוס עוז ועד דויד גרוסמן – האישה הדואגת לכך שנוכל לקרוא בגרמנית רבי מכר של סופרים ישראלים גדלה במנהיים ומגדירה את עצמה פמיניסטית. מיהי רות אחלמה?   

על רות אחלמה עברה שנה מאומצת. "עשרה חודשים מבוקר עד ערב ללא הפסקה" עבדה, כדבריה, האישה הקטנה והעדינה, בעלת השיער הקצר, שפגשתי בסלון ביתה בתל אביב, מוקפת בספרים. מתוכם, שני מדפים לבדם מכילים את תרגומיה. בגיל שבעים ושתיים, כשאחרים כבר מזמן בגמלאות, היא עדיין עובדת במרץ. בארבעים השבועות האחרונים תרגמה למעלה מאלף עמודים מעברית לגרמנית.

התוצאה: "מדינה בכל מחיר – סיפור חייו של דוד בן גוריון" מאת תום שגב, במהדורה מקוצרת המונה "רק" שמונה מאות עמודים יראה אור בגרמנית. "מאז ומעולם חלמתי לתרגם את שגב", אומרת אחלמה. היא מרגישה בת מזל, לתרגם את מי שהוא, לדבריה, היסטוריון, שהוא גם מספר סיפורים. אבל אולי גם היא כזו. המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, כתב פעם, לפני יותר ממאה שנה, שהתרגום הוא "נשיקה מבעד למטפחת". ואם נמשיך את הדימוי, הרי שנשיקתה של רות אחלמה, שבמהלך הקריירה שלה תרגמה למעלה משבעים ספרים מעברית לגרמנית, היא הנשיקה המושלמת.

 היא תרגמה כבר את כל הסופרים הישראלים הגדולים, שנמנים מאז ראשית שנות התשעים באופן קבוע על רשימות סופרי רבי המכר בגרמניה. שירה לא מתאימה לה, ספרי עיון היא נוהגת מעת לעת לתרגם אולם היא אוהבת לתרגם ספרות יפה.

רק משל עמוס עוז תרגמה אחלמה עד כה אחד עשר ספרים, וביניהם רומן המאה "סיפור על אהבה וחושך". פרט לכך, תרגמה עשרה ספרים של מאיר שלו, שבעה של א.ב. יהושע, שישה של יורם קניוק, וכמו כן יצירה אחת של כל אחד מן הסופרים: ס. יזהר, יהודה עמיחי, עמוס קינן וניר ברעם. קורא גרמני שמחזיק בשידת הספרים שלו את עוז, שלו וקניוק, מחזיק גם את אחלמה, לפעמים מבלי שהוא יודע זאת. לכך מתווספים גם קבצי מאמרים כגון  "המוות כדרך חיים" של דוד גרוסמן, ספרי עיון, ומה שהיא מגדירה כ"זוטות": תרגומים של קטעי עיתונות, נאומים והרצאות.

ממנהיים לתל אביב

רות אחלמה מעולם לא תכננה להפוך למתרגמת החשובה ביותר של הספרות העברית לשפה הגרמנית. היא נולדה בשנת 1945 בקוודלינבורג וגדלה במנהיים, אזור שלאחר מלחמת העולם השנייה היה כולו איי חרבות ושממה.

בשנות השישים למדה משפטים באוניברסיטת היידלברג. שם הכירה גם את בעלה אברהם, כימאי מישראל. לאחר מכן התגלגלו הדברים מעצמם. במהלך תקופת ההתמחות עבדה, בין השאר, חצי שנה אצל עורך דין בתל אביב ובשנת 1973 השלימה תואר בלימודי יהדות באוהיו. שנה לאחר מכן, בסוף שנות העשרים לחייה התחתנה, התגיירה, שינתה את שמה מרנטה לרות ועלתה לארץ.

כיום היא מציגה את עצמה כישראלית יהודייה בעלת שורשים גרמניים. "התפיסה, שלאדם יש רק זהות אחת היא שטות," היא אומרת. בעת ההיא, בראשית שנות השבעים, נאלצה לראשונה ללמוד עברית כמו שצריך. היא עבדה תחילה כמגיהה בעיתון בשפה הגרמנית "חדשות ישראל", שנוסד בשנת 1936 ושנקרא על ידי היקים בארץ. לאחר מכן למדה ספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה שנים ספורות במקצוע עד שבשנת 1979 התמסרה לגמרי לתשוקתה הגדולה.

"רות אחלמה הביאה את הספרות העברית לגרמניה"

"אני מתרגמת באופן אינטואיטיבי," אומרת אחלמה. "אני לוקחת את הטקסט, קוראת את העמוד הראשון ואז יודעת מיד, אם אני רוצה לתרגם את הספר הזה לגרמנית". עבור עמוס עוז רות אחלמה "אינה רק מתרגמת, אלא מתווכת מובילה של הספרות העברית החדשה בשבילי השפה הגרמנית, מסע, שיש בו קשיים וצדדים כואבים". עוז התבטא כך כבר בשנת 1993 ב"ידיעות אחרונות" בעניין הקול הגרמני רב השנים ליצירותיו. בשנת 1995 קיבלה רות אחלמה, בין עיטורים ופרסים רבים אחרים, את פרס פאול צלאן, על תרגומיה לעמוס עוז.

ומיכאל ברנר, פרופסור להיסטוריה ולתרבות יהודית באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, שהצליח להביא לשם את עמוס עוז לראשונה כפרופסור אורח לשירה עברית, מוסיף: "אחלמה הביאה את הספרות העברית לגרמניה".

היו זמנים, בהם הייתה מכסת עבודתה של רות אחלמה מלאה שנתיים מראש. היום כבר אין יותר "רשימת המתנה", שכן כל הסופרים הגדולים הישראלים כבר תורגמו. רבים מהם הודות לאחלמה, שעדיין מתרגמת בקצב של מאה עמודים בחודש, שלושה ספרים בממוצע לשנה.

זמן רב תרגמה רק סופרים גברים וכיום היא מביעה על כך את צערה. "אני כל כך פמיניסטית," היא אומרת," אולם מעולם לא תרגמתי ספר מאת סופרת". לאחרונה זה השתנה, לאחר שתרגמה לגרמנית את "להעיר אריות" ואת "לילה אחד, מרקוביץ'" של איילת גונדר-גושן, הכוכבת העולה בשמי הספרות הישראלית. היא כשלעצמה לא רוצה לכתוב. "לעולם לא!" היא אומרת. "כבר בבית הספר לא סבלתי כתיבת מאמרים בגרמנית".