בנייני סטודיו ובניינים הדורשים עיצוב פנים כיצד לייפציג ממציאה את המגורים מחדש

"להחזיר מבנים לחברה", רחוב מרסבורגר 38
© Marine Leduc & Constance Bénard

כדי למנוע מצב שבו לייפציג תהפוך לעיר היקרה מדי לתושביה העירייה תומכת באפשרויות מגורים חלופיים. היום לייפציג היא מעין מעבדת ניסויים ויוצרת דגמים ייחודיים של מגורים קולקטיביים, שיתופיים, סולידריים או קואופרטיביים.

מכנים את לייפציג "ברלין החדשה". העיתונים המקומיים והבינלאומיים מנסים שוב ושוב לפענח את תופעת "היפציג", משחק מילים הבנוי מהמילים "היפ" ו"לייפציג". העיר המרוחקת 200 קילומטרים מאחותה הגדולה, העיר שתושביה נטשו אותה עם נפילת החומה, העיר שהייתה פעם מרכז התרבות והתעשייה של מזרח גרמניה נולדת לה מחדש מתוך האפר במהירות מרשימה.

באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה החל תהליך השתלטות על מבנים נטושים ואילו בשנת 2010 חל מהפך בתולדות העיר: לייפציג הפכה טרנדית וכך גם מבני התעשייה לשעבר שלה. העיר שבה דמי השכירות אטרקטיביים מאוד (שלושה עד שישה יורו למ"ר) מושכת אליה תושבים, סטודנטים, אמנים, תיירים אך גם לא מעט משקיעי נדל"ן. באופן טבעי דמי השכירות מאמירים ודירות ריקות הופכות למצרך נדיר.כדי למנוע מצב שבו העיר תהיה יקרה מדי לתושביה חתמה העירייה בשנת 2015 על צו התומך במגורים אלטרנטיביים. היא ייסדה את הרשת "חירות לייפציג" המאגדת בתוכה איגודים וקואופרטיבים רבים כדי לדון בנושא יחדיו. מאז תמכה העירייה כלכלית בשורה של יוזמות והשקיעה בייעוץ לדיירים המעוניינים לפתח חלופות דיור.

היום לייפציג היא מעין מעבדת ניסויים והיא יוצרת דגמים ייחודיים של מגורים קולקטיביים, שיתופיים, סולידריים או קואופרטיביים. אולם הג'נטריפיקציה עכשווית מאין כמוה ומצויה בכל מקום. 

Eingang eines Atelierhauses, Franz-Flemming-Straße© Marine Leduc & Constance Bénard
   כניסה של בניין סטודיו, רחוב פרנץ פלמינג

הדגל הצהוב המתנוסס על מבנה התעשייה לשעבר מורה על בניין הסטודיו, מיזם שיזם ארגון "האוסהלטן" להחייאה מחדש של מבנים בשנת 2014. מזה 15 שנה מקשר הארגון בין אמנים ודיירים במצבים מורכבים ובין בעלי בתים. "במקום למכור בניינים ריקים למשקיעים במחיר גבוה אנו מראים לבעלי הבתים שאפשר להופכם לבני דיור בהשקעה נמוכה יחסית וכך להביא לבניינים מיזמים ולהפיח בהם חיים." מסבירה מגדלנה ברדמן מהארגון.

הארגון יזם את הדגם של "שומרי הבתים" שלפיו דיירים יכולים להתגורר בבניין לתקופה מוגבלת בלי לשלם דמי שכירות ובתמורה הם גרים שם ומשפצים את הבניין וכך משמרים אותו מפני התפוררות. בניין הסטודיו הוא הדגם החדש ביותר ושמור לאמנים.  
Studios der Pilotenkueche im Atelierhaus© Marine Leduc & Constance Bénard
סטודיו "פילוטנקיכה" (מטבח הטייס) בבניין האטלייה

מרטין הולץ שואב אבק בקומה השנייה של בניין האטלייה. כאן הוא ייסד את הפילוטנקיכה, 12 סטודיו לאמנים בבניין. החוזה הוא לאחת עשרה שנים, "תקופת השכירות הארוכה ביותר שארגון האוסהלטן הצליח להשיג" מסביר מרטין. הוא משלם דמי שכירות נמוכים מהנהוג בעולם הסטודיו בעיר, אך "שכירות היא עדיין דגם שיש בו יתרונות עבור בעלי הבתים. אידיאלי היה להפוך בעצמך לבעלים של בית. זה אומר אחריות רבה יותר אך בד בבד עצמאות רבה יותר." הוא מוסיף. עם זאת הוא רשאי לעצב את הסטודיו כראות עיניו: "דאגתי בעצמי לחיווט החשמל. במיזמים מהסוג הזה חשוב שאתה בעצמך תהיה זה שמחליט החלטות."   

 
Ein Künstler aus Taiwan ist in einem der Studios© Marine Leduc & Constance Bénard
אמן מטיוואן בסטודיו

פילוטנקיכה מקבלת אמנים מקומיים ובינלאומיים לתקופה של שלושה חודשים. תושבי לייפציג זכאים למלגה ואילו אמנים זרים מממנים את התכנית בעצמם. לשם כך הם מקבלים אטלייה גדול, תמיכה מהמארגנים ומהאוצרים וכן פרויקט תערוכה באותו הבניין. "בעל הבניין לא רצה חברות או חנויות אלא רק אמנים" מסביר מרטין. הוא עצמו רואה בעין ביקורתית עסקים בינלאומיים הבוחרים להתמקם בלייפציג וגורמים להאמרת המחירים.  
 
במטבח של יורק רוטה, אב בית ודייר בבניין הסטודיו© Marine Leduc & Constance Bénard
במטבח של יורק רוטה, אב בית ודייר בבניין הסטודיו

יורק זכה בחלקת האלוהים הקטנה שלו דרך פילוטנקיכה ושם נמצא גם סטודיו האמן שלו המתפרש על פני קומה שלמה. מזה שנתיים וחצי הוא מתגורר פה לאחר ששהה ב"שומרי הבתים". הבניין האחרון כמו בניינים רבים אחרים בלייפציג שופץ בידי חברה שמכרה אותו במחיר גבוה. דמי השכירות בבניין הסטודיו נשארו נמוכים יחסית ויורק יכול היה לשפץ את הקומה שהוא גר בה לפי טעמו האישי.

יורק עובד לפרנסתו כאב הבית ובמסגרת תפקידו הוא אחראי לניהול ולטיפוח המקום. לדבריו "אמן זקוק לעיתים קרובות לעבודה קטנה ומה שמצאתי כאן היה מושלם עבורי."
 
רומן ברחוב של המגורים המשותפים© Marine Leduc & Constance Bénard
רומן ברחוב של המגורים המשותפים

רומן גרבולה בן ה-41 הוא שם דבר בלייפציג. מאז היותו נער הוא מסייר ברחובות העיר. בשנת 2008 הוא החליט להשתקע שם. כארכיאולוג והיסטוריון התמחה רומן בייעוץ בפיתוח מיזמים קואופרטיביים, במיוחד עבור הקהילה ועבור ה"מיטהויזר סינדיקט", האיגוד לרכישה משותפת של בניינים.

ב-5 במאי הוא הדריך בהתנדבות מתעניינים בשני חלקיה של העיר לייפציג - במזרח (נוישטאט-נוישנפלד) ובמערב (לויטש) – כדי להראות להם כמה אלטרנטיבות למגורים.   

  
צד מזרח, בניין הדורש עיצוב פנים ברחוב אייזנבאן© Marine Leduc & Constance Bénard
צד מזרח, בניין הדורש עיצוב פנים ברחוב אייזנבאן

דגם הבניין הדורש עיצוב פנים פשוט: השוכרים משלמים דמי שכירות נמוכים מאוד. בתמורה הם משתתפים בשיפוץ הבניין. את הדגם הזה פיתח  ארגון "האוסהלטן". "הבעלים נשארים הבעלים אולם השתתפותם בהוצאות השיפוץ היא מינימלית. הם מחליפים למשל חלונות או מחדשים את מערכת החשמל." מסביר רומן.

לדבריו אופן המגורים הזה מורכב למדי ואהוב במיוחד על צעירים ולפעמים גם על מהגרים. אולם הם יכולים לתאר לעצמם מגורים במקום למשך תקופה ארוכה מכיוון שחוזי השכירות שם ארוכי טווח בניגוד ל"בתי השומרים". "בכל מקרה הבניין בתפוסה מלאה! מציין רומן.
בית פגה ברחוב הדוויג: חיים חדשים בבית הדפוס הישן © Marine Leduc & Constance Bénard

בית פגה ברחוב הדוויג: חיים חדשים בבית הדפוס הישן

עד לפני שנים מעטות היו בניינים רבים ברחוב הדוויג ריקים. בית פגה, בית דפוס לשעבר, הוא בניין שנבנה לפני מעל למאה שנה. משנת 1994 לא התגורר בו איש. משנת 2009 משמש המתחם הנמצא בבעלות העירייה אמנים למיזמים תרבותיים שונים. כעבור שנתיים הקימו כמה מהאמנים את איגוד התרבות והמגורים לייפציג-נוישטאד בע"מ והציגו לעירייה מיזם לרכוש את הבניין. הם מחויבים לפעילויות חברתיות בקומת הקרקע.

כיום מתגוררים בבית פגה כעשרים דיירים. במקום מתקיימות תערוכות, קורסים ליוגה ולמחול ועוד.
לידתו מחדש של רחוב גאורג שוורץ במערב לייפציג© Marine Leduc & Constance Bénard
לידתו מחדש של רחוב גאורג שוורץ במערב לייפציג

הרחוב חסום לתחבורה. האורחים הקבועים מתערבבים עם סקרנים שהגיעו כדי לראות כיצד רחוב גאורג שוורץ נראה היום. מזה תשע שנים הדיירים מארגנים פסטיבל כדי להציג את הרחוב ואת המיזמים שלהם וליצור רעות ואווירה נעימה. רחוב זה בן מאה השנים היה רחוב קניות תוסס לפני שהפך בשנים 2009/2008 למעין אזור שבו החוקים אינם נאכפים, מקום פשע הידוע בעיקר בשל המקומות שבהם אפשר לשתות אלכוהול. בניינים רבים היו ריקים, איש לא התעניין בהם מבחינה נדל"נית.

אט אט החלו זרים, אמנים ומדענים לפתח מיזמים ולהשתקע שם. במחירים נמוכים מאוד ובסיוע הקהילה הם החלו בשיפוץ המסורבל של המבנים. כמה מהם הציגו מודלים לרכישה משותפת של מבנים.  
רומן מתגורר ברחוב גאורג שוורץ 9/11 © Marine Leduc & Constance Bénard
רומן מתגורר ברחוב גאורג שוורץ 9/11

רומן עבר להתגורר ברחוב גאורג שוורץ בשנת 2015. הוא רכש את הבניין עם קבוצה של מתנדבים בשנת 2012. לשם כך הוא לווה כספים מהמשפחה ומחברים וגם הבנקים הסכימו לתת משכנתא. הם רכשו במשותף את הבניין בשם חברה שהוקמה לצורך כך. "בחוק הגרמני קל יותר לקבוצה קטנה של מתנדבים להקים חברה מאשר שותפות" מסבירים בבלוג של חברת המגורים בע"מ

  Blog der Wohnungsgesellschaft mbH Central LS W33

אך היעד הוא אך ורק השמירה על מגורים בני השגה".   
כל חודש הם משלמים את חובותיהם לחברים ולבנקים. "זה מאפשר לנו חופש רב: אמנם אנחנו לא בעלים בלעדיים אבל אנחנו גם לא תלויים בבעלי בתים" מסביר רומן. הם חולקים כמה מקומות כמו למשל את המטבח אך יש להם גם חדרים פרטיים משלהם.      
חלון לחצר: האיגוד לרכישה משותפת של בניינים נגד ספקולנטים בתחום הנדל"ן© Marine Leduc & Constance Bénard
חלון לחצר: האיגוד לרכישה משותפת של בניינים נגד ספקולנטים בתחום הנדל"ן

משרדי ה"מיטהויזר סינדיקט", האיגוד לרכישה משותפת של בניינים שנוסד בלייפציג בשנת 1999 משקיפים על החצר הפנימית הזאת. האיגוד אחראי לבלימה של מיזמי מגורים רבים של ספקולנטים. במקום בלגאן צבעוני של צמחים, מוזיקאים ואוטו ישן. ילדים משחקים פה ושם. בדגם מגורים זה התאגדו הסינדיקט ואיגוד הדיירים כדי להקים חברה. כדי לרכוש את הבניין שני הצדדים נותנים חלקים ממנו לחברה וכך הבניין הוא רכוש החברה. תפקיד הקונסורציום (ארגון  המשתף פעולה בעניין כלכלי) הוא להוציא בניינים משוק הנדל"ן. כיום יש לקונסורציום 129 בנייני מגורים משותפים ברחבי גרמניה, אחד עשר מהם בלייפציג.

הדיירים דואגים יחדיו לתפעול השוטף של הבניין. "יש לנו שותפות בירקות ופירות, יש גם ספרייה משותפת" אומר דייר בחצר הפנימית של הבניין. 
מגורים קואופרטיביים: עושר שיש לשמר  © Marine Leduc & Constance Bénard
מגורים קואופרטיביים: עושר שיש לשמר

" איש אינו יכול לדעת היכן נהיה בעוד כמה שנים" מזהיר רומן. זאת משום שבלייפציג רחוב גאורג שוורץ הוא הכפר הגאלי האחרון. תוך עשור האמירו המחירים במרכז העיר בכמעט 40%. ויש פחות ופחות בניינים ריקים. דיירי רחוב גאורג שוורץ החלטיים במאבקם בג'נטריפיקציה. בכמה מרפסות יש דגלים שבהם מנוסחות דרישות ברורות: מיזמי נדל"ן שבראש מעייניהם רק יעדים פיננסיים אינם רצויים פה. 
בקפה קפוט © Marine Leduc & Constance Bénard
בקפה קפוט

מכונת תפירה, כלי עבודה פזורים – בית קפה לתיקונים זה נמצא בחצר של בית 9/11. ליד החדרים שבהם גרים הדיירים הם יצרו לעצמם חדרים משותפים. מתנדבים הגיעו כדי לסייע בתיקון של טוסטרים או בתפירה של פריט לבוש. מטרת המרחב החופשי והפתוח הזה היא למחזר במקום להשליך לפח וליצור קשר בין דיירי הרחוב לדיירים אחרים בעיר לייפציג. 
 
"להחזיר מבנים לחברה", רחוב מרסבורגר 38© Marine Leduc & Constance Bénard
"להחזיר מבנים לחברה", רחוב מרסבורגר 38

אף על פי שיש יותר ויותר ספקולנטים קיימים גם מיזמים שבהם מחזירים מבנים לחברה. מרסה 38 ג הוא מיזם של מגורים שיתופיים שנפתח לאחרונה ונמצא בקרבת רחוב גאורג שוורץ. 21 מבוגרים ושני ילדים מתגוררים בבניין. יש בו כ-10 יחידות דיור ומטבח אחד משותף בקומת הקרקע. הדיירים הם אמנים, בעלי מלאכה ואקטיביסטים. חשוב להם לזכות מחדש בחדרים משותפים ולהחליט החלטות יחדיו.

ארגון הגג לפרויקטים של מגורים שיתופיים של איגוד הדיירים הזה נקרא "מגורים שיתופיים בלייפציג" והוא נוסד במרץ 2017 על פי הדגם של ה"מיטהויזר סינדיקט. מרסה 38 ג הוא המיזם הראשון של הארגון. בניין שני נפתח רשמית ביוני 2018 ברחוב גאורג שוורץ 1. בניין זה כמעט נרכש בידי משקיע שביקש להפוך אותו למלון. הודות לפעילותן של יוזמות אזרחיות נראה כי העיר מתקדמת בכיוון ההפוך לאחותה הגדולה ברלין