אנטישמיות אסור להפוך את יד ושם ל"מכבסה" של אנשי ימין קיצוני

Hall of names in Yad Vashem
© PikiWiki_Israel

פוליטיקאים גזעניים ולאומניים מבקשים להלבין את תדמיתם באמצעות ביקור באתר הזיכרון לשואה החשוב ביותר בעולם. "יד ושם" צריך לנקוט עמדה נחרצת נגד המגמה הזו.

מאמר דעה מאת אלכסנדרה פידרל-שמיד, תל אביב

 

המוסד להנצחת זכר השואה "יד ושם" ניצב בפני החלטה קשה: האם עליו לאפשר לפוליטיקאים המשתייכים לימין הקיצוני להיכנס בשעריו, או לסרב לכך? ביקורו של סגן ראש ממשלת איטליה מתיאו סלביני ביד ושם הוביל לטענות שהמוסד משמש כ"מכבסה". פוליטיקאים שמשתמשים בסיסמאות של שנאת זרים כדבר שבשגרה ומשמיעים התבטאויות אנטישמיות כדי למשוך את קולות המצביעים יכולים לקבל באמצעות ביקורם כאן תעודת יושר.
 
מספיק להתבונן ברשימת המבקרים ביד ושם בחודשים האחרונים כדי להבין כיצד נוצר הרושם הזה: ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, אשר השמיע בקמפיין הבחירות שלו הכפשות אנטישמיות נגד ג'ורג' סורוס, פקד את המקום. גם נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה, שהשווה את עצמו להיטלר, ניצל את ביקורו ביד ושם להזדמנות צילום.
 
אתר הזיכרון מאפשר את ניצולו על ידי פוליטיקאים מחו"ל, אשר משתמשים בביקורם במקום בתור סוג של הכשר למהלכים הפוליטיים שלהם במדינותיהם, שלרוב נושאים אופי גזעני ולאומני. פוליטיקאי נוסף המשתמש במוסד לצרכיו הפוליטיים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מהלל בקביעות את הפוליטיקאים הללו כ"ידידים גדולים של ישראל". המדיניות האנטי-אסלאמית משמשת כגורם מאחד ביניהם. נתניהו, אשר עומד בראש הממשלה הימנית ביותר שכיהנה בישראל, במילותיו שלו, מזמין את אותם פוליטיקאים משום שהוא מצפה מהם בתמורה לתמוך בשאיפותיו, בין אם בהעברת נציגויות דיפלומטיות לירושלים או בנקיטת צעדים נגד איראן.

הניאו-פשיזם מנוגד לערכים שעליהם מושתתת מדינת ישראל

ביום שלישי האחרון, נשיא המדינה ראובן ריבלין סירב להיפגש לראשונה עם סלביני. באופן רשמי, אי-קיום הפגישה הוצג כבעיה בלוח הזמנים, אך בריאיון לרשת CNN אמר ריבלין: "אדם כלשהו אינו יכול להגיד שהוא מעריץ את מדינת ישראל ושהוא מעוניין בקשרים עמה, ובאותה נשימה להיות ניאו-פשיסט. הניאו-פשיזם מנוגד לרוח, לעקרונות ולערכים שעל בסיסם הוקמה מדינת ישראל."  ריבלין קרא למוסר הכפול בשמו, אך לנתניהו לא אכפת מכך, כל עוד הוא יכול לגרוף מכך הון פוליטי. יד ושם צריך ללכת בעקבות הדוגמה של ריבלין, ולסרב לארח פוליטיקאים שנמנים עם שורות הימין הקיצוני.
 
לא רק בישראל מתמודדים עם השאלה העקרונית הזו, ואחת ההוכחות לכך היא צו ההרחקה מבוכנוואלד שקיבל הפוליטיקאי ביורן הוקה ממפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), לאחר שכינה את אנדרטת השואה בברלין "אנדרטת הבושה". הוועדה להנצחת קורבנות מחנה הריכוז מאוטהאוזן סירבה לאפשר לפוליטיקאי מ"מפלגת החירות האוסטרית", שמהווה חלק מממשלת אוסטריה, לנכוח בטקס שערכה לציון יום שחרור המחנה. העובדה שקבוצת מבקרים ממחוז הבחירה של הפוליטיקאית אליס ויידל ממפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הטילה ספק בקיומם של תאי הגזים במהלך ביקור באתר הזיכרון שבמחנה הריכוז זקסנהאוזן, מעידה גם היא על כך שביקורים כאלה לא תמיד תורמים לחשבון נפש.  
 
יד ושם, לעומת זאת, התנצל בעקבות דבריה של מדריכה שאמרה לקנצלר האוסטרי סבסטיאן קורץ, שבקרב מפלגת החירות האוסטרית ששותפה לקואליציה שלו יש "מקרים מסוימים" של אנטישמיות. אבל דווקא המוסד החשוב ביותר בעולם לזיכרון וחקר השואה צריך לנקוט עמדה נחרצת בנושא, ולאפשר גם לעובדיו לעשות זאת. הסופר האיטלקי פרימו לוי ששרד את אושוויץ כתב: "לכל תקופה יש את הפשיזם שלה." לנקוט עמדה נגד הפשיזם הזה היא משימה אקטואלית ביותר עבור מוסדות ואתרים העוסקים בשימור זיכרון והנצחה – לא רק עבור יד ושם.