הגבול שחילק את גרמניה לשתיים "מקום של זיכרון ותקווה"

קו הגבול שחצץ בעבר בין גרמניה המערבית והמזרחית מהווה כיום מעין רצועת טבע ירוקה אשר משתרעת לאורכה של גרמניה. הסביבה האקולוגית שנוצרה באזור זה משמשת בית גידול חדש לחי ולצומח, אך בה בעת מעידה על ההיסטוריה רבת הסכסוכים שלו.

מרצועת מוות למרחב חיים חדש: הגבול שחצה את גרמניה הפך לשמורת טבע המשתרעת לאורך 1,400 קילומטרים
מרצועת מוות למרחב חיים חדש: הגבול שחצה את גרמניה הפך לשמורת טבע המשתרעת לאורך 1,400 קילומטרים | צילום © picture alliance/dpa-Zentralbild/ZB/Peter Gercke/

רכבת השדה הקטנה מפלסת את דרכה באיטיות דרך הנוף הירוק של אזור בלנקנברג שבתורינגיה, לעבר מפעל הנייר הישן. הרכבת, אשר נעה על גבי מסילה צרה, נוסעת ממש על קו הגבול שחצץ בעבר בין גרמניה המערבית והמזרחית. באותן שנים של גרמניה המחולקת לא היה זכר לשלווה ששוררת כיום באזור זה, כך נזכר נהג הרכבת. "באותו זמן נאלצתי לחפש אחר מוקשים, תוך שאני כורע על הברכיים ומחזיק מוט ארוך ביד", הוא מספר. זה היה בשנות השמונים, בזמן שעשה את שירותו הצבאי בצבא של גרמניה המזרחית.

מסך הברזל השתרע פעם לאורך גרמניה כולה, מהים הבלטי ועד לבוואריה שבדרום. גדרות מתכת, שתוגברו בהתחלה במוקשים ולאחר מכן באקדחי קפיץ, שמרו על רצועת הגבול. לפי ההערכות, מאות בני אדם איבדו כאן את חייהם במשך השנים שבהן גרמניה הייתה מחולקת ועד לאיחודה בשנת 1989, בשעה שניסו לברוח מגרמניה המזרחית אל המערב.  

כיום, הטבע כבש מחדש את מה שהיה פעם אזור הגבול: הרצועה הירוקה מתפתלת מהצפון אל הדרום, לאורך 1,393 קילומטרים. במשך עשורים איש לא יכול היה להיכנס לאזור זה ללא היתר. כתוצאה מכך, האזור הפך למוקד משיכה ושגשוג עבור מגוון רחב של בעלי חיים וצמחים נדירים ועבור מינים שמצויים בסכנת הכחדה. חלקים גדולים משטח זה מוגדרים כיום כשמורת טבע, והם מציעים תמהיל ייחודי של טבע, היסטוריה ותרבות. 

קשרים מוקדמים בין פעילי הגנת הסביבה 

  הרצועה הירוקה בתורינגיה-בוואריה באזור מיטוויץ, המקום שבו נולד הרעיון של הקמת הרצועה הירוקה. הרצועה הירוקה בתורינגיה-בוואריה באזור מיטוויץ, המקום שבו נולד הרעיון של הקמת הרצועה הירוקה. | צילום (קטע): © Otmar Fugmann
אחד האנשים שתרמו רבות לכך הוא הוברט וייגר, יושב הראש של "העמותה למען ההגנה על הסביבה והטבע" (ה-BUND). העמותה גיבשה בזמנו את הרעיון של הקמת הרצועה הירוקה, ועד היום היא רוכשת או מבצעת פעולות חילופין של חלקות אדמה באזור הגבול לשעבר, שהפך לבית גידול אקולוגי ייחודי.   

הרעיון, להפוך את רצועת הגבול לשעבר לשמורת טבע, עלה מיד לאחר נפילת החומה בשנת 1989. וייגר, שהתגורר בגרמניה המערבית, יצר קשרים עוד לפני כן עם פעילים סביבתיים בגרמניה המזרחית. כחודש לאחר פתיחת הגבול יזמה ה- BUNDמפגש משותף בעיר הוף שבבוואריה, שאליו הגיעו כ-400 משתתפים ומשתתפות. "באותו מפגש הוזכר בפעם הראשונה הרעיון של הרצועה הירוקה", מספר וייגר.

אך יישום התכנית לא היה קל: "בנייה של גבול הרבה יותר קלה מאשר פירוקו". הצעה חלופית, שביקשה לבנות אוטוסטרדה באזור הגבול, נגנזה במהירות. כדי להגשים את חזונם, פעילי הגנת הסביבה והטבע נעזרים מזה שנים רבות במשרד הגרמני הממשלתי להגנת הסביבה (ה-BfN). מחקר מטעם ה- BfN אישר את הייחודיות של אזור הגבול לשעבר בתור רצועה רצופה שבה מתקיימים בתי גידול עשירים. עד שנת 2019 השקיע משרד ממשלתי זה כ-56 מיליון אירו במגוון פרויקטים באזורים שונים. לכך מתווספות תרומות ותמיכות מטעם מדינות המחוז השונות בגרמניה.

אידיליה מלאה בקונפליקטים

-	   ציפור השיר ממין "דוחל חום-גרון" היא אחד מסימני ההיכר של הרצועה הירוקה. כאן היא פוצחת בשיר על גבי מה שהיה עמדת גבול של גרמניה המזרחית. - ציפור השיר ממין "דוחל חום-גרון" היא אחד מסימני ההיכר של הרצועה הירוקה. כאן היא פוצחת בשיר על גבי מה שהיה עמדת גבול של גרמניה המזרחית. | צילום (קטע): Thomas Stephan
הרוחב של רצועת הגבול הישנה מגיע לכדי 200 מטרים. למעלה מ-5,200 מינים של חיות וצמחים מאכלסים אותה, ולפחות 1,200 מתוכם מופיעים ב"רשימות האדומות" של מינים המצויים בסכנת הכחדה. המסלול נמשך לאורכו של הנתיב שבו סיירו שומרי הגבול, ועדיין ניתן להבחין בו בסימני ההיכר של ההיסטוריה העגומה: אחדים מתוך כ-600 מגדלי השמירה עדיין עומדים במקומם, כתזכורת לפיקוח ההדוק ששרר בגבול. אך במקום שבו פטרלו חיילים, ניתן לראות היום תיירים מטיילים או מדוושים על אופניים.

 
אך האידיליה השוררת למראית עין אינה כה שלווה. ישנם גם סכסוכים שמתעוררים משום שפוליטיקאים מקומיים או איכרים לא מוכנים לוותר על קרקע יקרת ערך. לא כל השטחים זוכים להגנה: לאורך 170 קילומטרים כבר לא ניתן לזהות את קו הגבול שעבר בהם, בין השאר מפני שהקרקע משמשת לחקלאות. "סגירת הפערים היא אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור העתיד", כך אומר אוּפֶה ריקן, אשר עומד בראש המחלקה האחראית לרצועה הירוקה ב-BfN.    

ההגנה על הסביבה חוצה גבולות

הרצועה הירוקה מסמלת כיום גם שיתוף פעולה בין מדינות, במקומות שבהם הפריד פעם קיר הברזל. כך, למשל, בבוואריה מתקיים שיתוף פעולה הדוק עם המדינה השכנה צ'כיה בתחום הגנת הסביבה. "עבורנו הרצועה הירוקה היא מקום של זיכרון ושל תקווה גם יחד", אומר השר להגנת הסביבה של בוואריה, טורסטן גלאובר. "היא מספקת הזדמנות חד-פעמית לשימור המגוון הביולוגי באירופה." הגבול המשותף בן 346 הקילומטרים מחבר בין שתי המדינות. במהלך שש השנים הבאות שני הצדדים ישתפו פעולה, בהובלת הפארק הלאומי סומאבה, במסגרת המאמצים להגן על אדמות הביצה ועל הסביבה, כך אומר ולדימיר מאנה, סגן שר במינהל הציבורי של צ'כיה.   
הוברט וייגר היה שם מהרגע הראשון: ב-9 בדצמבר 1989 התקיים המפגש הראשון בעיר הוף שבפרנקוניה עילית, בהשתתפות כ-400 פעילים ופעילות להגנת הסביבה מגרמניה המזרחית והמערבית, שבו נולדה היוזמה לשימור הרצועה הירוקה (משמאל לימין: ולטר היקל, קאי פרובל, ורנר ווסטהוס, נאנה ויננדס, אודו בנקר-ויננדס, הוברט וייגר, ריינר האופט). הוברט וייגר היה שם מהרגע הראשון: ב-9 בדצמבר 1989 התקיים המפגש הראשון בעיר הוף שבפרנקוניה עילית, בהשתתפות כ-400 פעילים ופעילות להגנת הסביבה מגרמניה המזרחית והמערבית, שבו נולדה היוזמה לשימור הרצועה הירוקה (משמאל לימין: ולטר היקל, קאי פרובל, ורנר ווסטהוס, נאנה ויננדס, אודו בנקר-ויננדס, הוברט וייגר, ריינר האופט). | צילום: © Ernst Sammer