המרכז לשואה ולרצח עם ביוהנסבורג
עבר כואב ככקטליזטור

על רקע ניסיונם ההיסטורי דרום אפריקנים נוטים לראות כל פגיעה בזכויות אדם מבעד לפריזמה של "לבן נגד שחור". המרכז לשואה ולרצח עם  ביוהנסבורג מזכיר כי גזענות חוצה צבע עור.
 

מאת נטלי נייטס

"זה קרה ולכן זה יכול לקרות שוב. בכל מקום: זה לב ליבו של מה שיש לנו לומר." מילות אזהרה אלו של ניצול השואה והסופר פרימו לוי מקבלות את פני הבאים למרכז החדש לשואה ולרצח עם שנפתח ביוהנסבורג. מילים אלו מהדהדות ונוקבות דווקא בדרום אפריקה שנושאת בנטל הכבד של מסורת אפרטהייד והן מובילות לשאלה כיצד מדינה שעדיין מתמודדת עם עברה המדמם זוכרת את עברה ומנחילה אותו לדורות הבאים.

מילותיו של פרימו לב בכניסה למרכז לשואה ולרצח עם. | Foto (Detail): Anthea Pokroy © Johannesburg Holocaust & Genocid Center
כמייסדת וכמנהלת המרכז לשואה ולרצח עם ביוהנסבורג אציג מקרה בוחן של המוזיאון החדש הזה ואדגים כיצד הוא משמש קטליזטור לקידום אזרחות פעילה. במרכז חוקרים את תולדות רצח העם במאה העשרים תוך מתן תשומת לב מיוחדת לשואה ולרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994. עוסקים בקשר שבין רצח עם לזכויות אדם עכשוויות ומראים למבקרים את ההשלכות שיש לדעות הקדומות ולשנאה במטרה למנוע פשעים נגד האנושות ורצח עם בכל צורה שהיא.  

להתנגד לשיח של שנאה

כמרכז של זיכרון, חינוך, דיאלוג ומקום המחנך לאנושיות המרכז מתמקד בסוגיות של פגיעה בזכויות אדם כמו דעות קדומות, גזענות, הדרה, אנטישמיות, הומופוביה ושנאת זרים. אנו רוצים לפתח רגישות אצל המבקרים לסכנות הנובעות מאדישות, אפתיה ושתיקה  ומדרבנים אותם להשמיע קול ברור נגד שיח של שנאה ולגנות פגיעה בזכויות אדם בסביבתם.   
 
לב התערוכה במרכז לשואה ולרצח עם – אחד מחדרי התצוגה בנושא השואה. זכויות יוצרים לתמונה: | Foto (Detail): Anthea Pokroy © Johannesburg Holocaust & Genocid Centre
לב התערוכה במרכז אינו לינארי. הוא עוסק בסוגיות רבות, ביניהן רצח העם של ההררו והנאמה בנמיביה בשנת 1904 , רצח העם הארמני בשנת  1915 ובסיפורו של רפאל למקין שטבע את המונח רצח עם. עיסוק בנושאים שונים נשען על השואה ורצח העם ברואנדה כשני מקרי הבוחן המרכזיים. בסוף התערוכה נמצא גן המחשבות ומתחם שעוסק באתגרים העכשוויים שדרום אפריקה מתמודדת איתם ומדגיש את הייסורים של שנאת הזרים ושל האפרופוביה המעסיקים את דרום אפריקה משנת 2008. התערוכה מציגה את ההיסטוריה במידת האפשר באמצעות קולות העדים והעדות: קורבנות, רוצחים, משתפי פעולה ואלו שהתנגדו. המבקרים מוזמנים להתהלך בתערוכה בקצב שלהם ועל פי בחירתם ולהתבונן בתמונות, בחפצים, ברישומים ובעדויות.

התערוכה העיקרית והתוכנית הפדגוגית של המרכז מתרכזות בסיפורים ובחפצים של ניצולי השואה ורצח העם שהתיישבו בדרום אפריקה. במרכז ארכיון גדול שאוסף תמונות, חפצים ומסמכים.

לספר על אודות האנשים

הארכיון שבו חפצים מאירופה ומרואנדה נשען לא רק על תרומות והשאלות ממשפחות בדרום אפריקה אלא גם על שיתוף פעולה עם ארגונים ומוסדות ברחבי העולם. כך למשל בזכות שיתוף פעולה עם הארגון הפריזאי "יחד אין אונום" שהקים האב פטריק דבואה התאפשר להציג במרכז חפצים בעלי משמעות מהמקומות שבהם התרחש רצח היהודים בבורות ההריגה באוקראינה. בזכות שיתוף פעולה עם הוועידה הלאומית למאבק ברצח עם ברואנדה התאפשר להציג חפצים מרגשים של קורבנות מהכנסיות הקתוליות בניאמטה ובנטרמה. בגדים, נעליים, מחברות וספרי לימוד של הקורבנות מספרים את סיפורם של אלפי גברים, נשים וטף שנרצחו במקום שנראה היה להם כמסתור בטוח.    

התערוכה המרכזית במרכז לשואה ולרצח עם – אחד מהאולמות שעוסקים ברצח העם ברואנדה. | Foto (Detail): Anthea Pokroy © Johannesburg Holocaust & Genocid Center
בנוסף לחפצים הוקלטו שעות של עדויות של ניצולי שואה וניצולי רצח העם ברואנדה המתגוררים בדרום אפריקה וכן נוצרו 24 סרטים במיוחד עבור התערוכה ולמטרות פדגוגיות. הסרטים מתמקדים בקולותיהם של הניצולים אך גם של אלו שעמדו מהצד, של המתנגדים, של אלה שנרתמו לסייע ושל הרוצחים. רבים מהניצולים ברואנדה סיפרו את סיפורם לראשונה בסרטים אלו, 20 שנה לאחר האירוע.

קורבנות ורוצחים

תכניות פדגוגיות מנתחות את הבחירות שנעשו בידי הנפשות הפועלות ובוחנות את טווח הפעולות שלהן באמצעות דוגמאות מההיסטוריה. לרוב ההתמקדות היא בצופים מן הצד ובאלו שסירבו לשתף פעולה לעומת אלו שנרתמו לסייע ואלו שגילו התנגדות. כאשר לומדים על אלו שצפו מן הצד – הם היו עדים לזוועות אך לא פעלו או השמיעו קול – מרבים לצטט את פרימו לוי: "חרף האפשרויות הרבות לדעת מה אירע רוב הגרמנים לא ידעו משום שהם לא רצו לדעת. משום שאכן הם ביקשו שלא לדעת." המשפט הזה נשמע מוכר לדרום אפריקנים רבים שהתגוררו ליד בתי כלא ותאי עינויים של שלטון האפרטהייד אולם טענו שלא ידעו.

ניצולת השואה אירנה קלאס מתבוננת בתמונתה כנערה לפני מלחמת העלם השנייה. | Foto (Detail): Anthea Pokroy © Johannesburg Holocaust & Genocid Center

בשנת 2019 מציינים 25 שנה לסיום משטר האפרטהייד והפיכתה של דרום אפריקה לדמוקרטיה. עבר זה הרווי באפליה מעצב את ההווה והעתיד של המדינה במידה רבה.  גזענות, שיח של שנאה, דעות קדומות וניצול כוח עדיין קיימים בחברה. על רקע ניסיונם ההיסטורי דרום אפריקנים נוטים לראות כל פגיעה בזכויות אדם מבעד לפריזמה של "לבן נגד שחור". המרכז לשואה ולרצח עם ביוהנסבורג – באמצעות מקרי הבוחן של השואה ושל רצח העם ברואנדה משנת 1994 -  מזכיר למבקרים כי גזענות חוצה צבע עור. הן בתערוכה הן בתכניות הפדגוגיות המרכז מצביע על קשרים ברורים ומרומזים להיסטוריה העכשווית של דרום אפריקה ולפגיעה בזכויות אדם המתבצעת בה כיום.
עדיין יש קושי להתמודד עם ההיסטוריה של האפרטהייד. בשל כך לימוד על השואה ועל רצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994 – שני אירועים שרחוקים בזמן ובמקום ממה שאירע בדרום אפריקה – משמש נקודת פתיחה טובה ומאפשר דיון בטוח ופתוח יותר בגזענות המקומית ובאתגרים אחרים בתחום זכויות האדם.