גישה מהירה:
עבור ישירות לתוכן (Alt 1)עבור ישירות לניווט משני (Alt 3)עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

ריאיון עם נועה רוטמן
"מי שרוצה להנציח את זכרו חייב לדרוש את מה שהוא סימל"

נועה רוטמן
Foto: Cedric Dorin © Goethe-Institut Israel

לפני 25 שנה נרצח ראש ממשלת ישראל וזוכה פרס נובל לשלום יצחק רבין על ידי מתנקש קיצוני שהתנגד למדיניותו. בריאיון נזכרת בו נכדתו נועה רוטמן, 43, ומסבירה מה ייחד אותו כאדם וכפוליטיקאי.

מאת סדריק דורין

מה את זוכרת מה-4 בנובמבר 1995, הלילה שבו סבך נרצח?
 
חלק מהזיכרונות כבר מעורפלים היום, אבל מצד שני יש סצנות כמעט סוריאליסטיות שאני זוכרת היטב: אנחנו, בני המשפחה, ממתינים במסדרון, המומים, לחוצים, חוששים לחייו, וכל אחד מאיתנו מעשן – ועוד בבית חולים! מאוחר יותר ראיתי לראשונה אדם מת. כשאני חושבת על כך הכאב מציף אותי מיד.  
 
איך את מספרת לילדייך על מה שקרה?
 
בשלב הראשון אנחנו מספרים איזה מן אדם הוא היה. אבל כמובן שבסופו של דבר, בסביבות גיל הגן, הם צריכים להתמודד עם הנושא הזה באופן ישיר. למשל, כאשר אנשים שעבדו עם סבי, בעיקר המבוגרים שהכירו אותו כפוליטיקאי במשך שנים, מזהים דמיון בין תווי הפנים של הילדים לשלו. הילדים שלי חוו את הכל באופן מוקדם יחסית, בדרכים שונות. בגיל חמש הבן שלי החל פתאום לפחד שמישהו יהרוג גם אותו. הסברנו לו: "הרצח הזה קרה רק בגלל שסבא שלך היה בשלטון באותו זמן. הוא לא היה מלך שהצאצאים שלו נרדפים." שנים לאחר מכן הלכתי עם הבן שלי לקולנוע כדי לראות את "ימים נוראים". הסרט הזה, של הבמאי ירון זילברמן, מראה כיצד ההקצנה הפוליטית וההסתה באמצע שנות ה-90, על רקע הסכם אוסלו, הובילו לכך שהמתנקש ביצע את הרצח הזה.   
 
איך המשפחה שלך התמודדה עם האובדן הפתאומי הזה של סבך? האם היא הרגישה מחויבות למשהו מסוים?
 
בשנים שבהן סבי היה ראש ממשלה, סבתי תמיד חשבה שהיא מחויבת בתור הגברת הראשונה להיות מעורבת בפעילות ציבורית – למען תרבות ולמען ילדים, במיוחד אלה עם אוטיזם. אחרי הרצח היה לה חשוב להגן על המורשת הפוליטית שלו ועל שמו, ולפעול בעצמה למען השלום והתקווה. עבורנו זה היה דבר מובן מאליו להתלוות אליה לכל מקום שאליו היא רצתה שנלך איתה, עד למותה חמש שנים מאוחר יותר. רק אז נסגר הפרק הזה במשפחתנו. אמי ממשיכה היום את המורשת של שניהם, בכך שהיא מנהלת את מרכז רבין.
 
מאוחר יותר תיארת לעתים קרובות את סבך בתור "אדם מדהים". מה הפך אותו לכזה בעינייך?
 
הוא לא היה רק הסבא הטוב ביותר שיכול להיות, עבורי הוא היה גם המנהיג הטוב יותר. כאשר במהלך השבעה שותפיו הוותיקים לדרך וחבריו הגיעו אלינו הביתה, התחדד אצל אחי ואצלי ההבדל בינם לבינו: הם דיברו על זמנים עברו, על מלחמות ועל התפקידים שהם מילאו בהן. לעומת זאת, סבא שלנו היה אדם שתמיד דיבר על ההווה וראה לנגד עיניו את העתיד. באותה עת הוא היה היחיד שהיו לו החזון, הכוח והאומץ להתחיל בתהליך של פיוס עם הפלסטינים, והוא עשה את זה.  
 
בעבר השתמשת מפעם לפעם באירוע הזיכרון השנתי כדי למתוח ביקורת על פוליטיקאים בכירים בישראל.
 
העובדה שקראו רחובות, כיכרות ובתי ספר על שם סבי היא לא הדבר החשוב. מי שבאמת רוצה להנציח את זכרו חייב לדרוש את מה שהוא סימל: הנהגה פוליטית אחראית ורצינית, דמוקרטיה, דיאלוג ודיון. אלה ערכים שבפוליטיקה אסור לשחק איתם באופן ציני. עם זאת, מזה שנים אנחנו רואים את ההפך. הרמה של השיח הפוליטי נמוכה באופן מעורר חלחלה. בנוסף, פעם אחר פעם מופיעים סימנים להקצנה פוליטית שעלולה להיות מסוכנת. חייבים לדבר על כך, במיוחד כשיש את הפורום המתאים לכך, כפי שהיה לי.
 
האם את חוששת שבשנים הבאות ישכחו את סבך?

 
לא. הרצח הזה הותיר פצע בחברה שלנו. אני מאמינה שכריזמה של אדם, של מנהיג כמו סבי, מאריכה ימים גם לאחר המוות, ללא קשר לאופן שבו ההשקפות ביחס למדיניות שלו ישתנו עם הזמן. אני לא אוהבת כשמתארים אותו בתור קדוש. הוא היה אדם עם חוזקות ועם חולשות, אבל הוא תמיד היה אותנטי, הכוונות הטובות שלו היו אמיתיות. בעיניו, כפי שהוא הדגיש גם באותו ערב של ה-4 בנובמבר, לדור שלו הייתה חובה לפעול למען קץ הסכסוך עם הפלסטינים.
 
אמך הפכה לפוליטיקאית, והיא כיהנה כחברת כנסת וכסגנית שר הביטחון. גם את ניסית בשנים האחרונות להיבחר לכנסת. האם זו חובה במשפחתך לגלות מעורבות פוליטית?
 
לא. אני יודעת שיש לי את הכישורים הנדרשים לתפקיד של חברת כנסת, גם בתור משפטנית וגם בתור מישהי שיכולה להגיע לאנשים. אני גם מודעת לכך שיש עדיין הרבה אנשים שרואים בי משהו מסבא שלי, אבל זה דבר שאני מאוד זהירה לגביו. המטרה שלי בשנה האחרונה הייתה קודם כל לגרום למפלגות השמאל להתאגד בברית אחת, כדי שיתחזקו כמכלול וישיגו יותר מנדטים. אבל הפרויקט הזה נכשל בסופו של דבר, בגלל אגו של מנהיג מפלגה.  
 
האם תתמודדי מחדש?
 
אני עובדת כבר הרבה זמן בעבודה שגורמת לי אושר.
 
את תסריטאית.


נכון. באופן הזה אני יכולה לעסוק בהרבה נושאים חברתיים ובעוולות, ולהגיע לאנשים. דרך תרבות, ספרים, סרטים וסדרות נוצר דיאלוג על ערכים שחשובים לנו, שצריכים להיות חשובים לנו. התקווה שלי היא שזה יעודד אנשים לחשוב על דמוקרטיה כעל דבר שלא רק מקבלים בצורה פסיבית, אלא שחייבים לגלות מעורבות פעילה לגביו.




על המרואיינת
נועה רוטמן, 43, היא נכדתו של ראש ממשלת ישראל וזוכה פרס נובל לשלום יצחק רבין, אשר נרצח ב-4 בנובמבר 1995. באמצעות החתימה על הסכם אוסלו, רבין פעל באמצע שנות ה-90 לפתרון הסכסוך במזרח התיכון. בהלוויה, שבה נכחו אישים דוגמת נשיא ארצות הברית דאז ביל קלינטון, רוטמן נשאה דברים על קברו בשם המשפחה. היא כתבה ספר ("בשם הצער והתקווה"), למדה משפטים, עבדה בפרקליטות המדינה ולבסוף הפכה לתסריטאית. הסדרה העלילתית הראשונה שכתבה ב-2011 עסקה בחיי משפחתו של ראש ממשלת ישראל ("ילדי ראש הממשלה"). לאחרונה כתבה את הסדרה "פמת"א", אשר מתמקדת בפרקליטות מחוז תל אביב. ב-2019 התמודדה על מקום בכנסת.  


 
ב-4 בנובמבר 2020, יום רביעי, ספריית מכון גתה ישראל תקיים מפגש סלון לציון יום השנה ה-25 לרצח יצחק רבין: "כשנדמה היה שהשלום עודנו אפשרי".