גישה מהירה:

עבור ישירות לתוכן (Alt 1)עבור ישירות לניווט משני (Alt 3)עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

יום השואה
מי היה וילפריד ישראל - דברי מבוא

בכניסה של החנות "נתן ישראל", ברלין
© מוזאון וילפריד ישראל

מאת רות פשיבילה ויעל גולדמן

מעולם בחיי לא נפגשתי עם אדם כה אציל, חזק ונטול שמץ של אנוכיות כפי שהוא היה - למען הכנות הוא יצירת אמנות חיה

[1] מכתב מאלברט איינשטיין לאיימי, אימו של וילפריד ישראל, מתאריך 14.6.1943



באחד ביוני 1943 הופל מטוס בטיסה 777 בידי מטוסי קרב גרמניים מעל מפרץ ביסקייה. מעטים בלבד שיערו כי מאחורי ראשי התיבות  ו.י. מסתתר הנוסע וילפריד ישראל. בעבר וגם היום מעטים יודעים על פועלו בתקופת השואה. ישראל, סוחר ונדבן שפעל למען הצלת ילדים יהודיים, מונצח במסגרת פרויקט ההנצחה אבני נגף ברחוב שפנדאואר 26 עד 32 בברלין. מי היה וילפריד ישראל שהיה מיודד עם אישים דוגמת אלברט איינשטיין, אדם פון טרוט (אחד המתנקשים בהיטלר), ליאו בק, מרטין בובר, חיים וייצמן, לורד סמואל וצ'ארלס פריר אנדרוז (ידידו של מהטמה גאנדי)? מי היה אותו אדם - היורש היחיד של בית הכלבו הברלינאי היוקרתי, אספן אמנות, רפורמטור, פציפיסט ומצילם הנשכח של אלפי אנשים? 

האמנית נבט יצחק מבקשת לבחון את השאלות הללו. לציון שבעים שנה להקמתו של מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע היא מארגנת תערוכה בתמיכת משרד החוץ הגרמני, שבה היא מעצבת את אוסף האמנות של וילפריד ישראל בהקשר אמנותי חדש. לרגל פתיחת התערוכה המתוכננת לאמצע יוני אנו מבקשים להנציח את ההומניסט הגדול, שהקריב את חייו ואת הונו למען ערכים דוגמת אומץ, חמלה וחשיבה על האחר.  

וילפריד ישראל היה היורש היחיד של בית כלבו גדול ובעל שתי אזרחויות, שכן אימו הייתה בריטית. לכן יכול היה בשנת 1933 בקלות להגר מגרמניה ולהוציא את כל רכושו. כבר בשנה זו עצרו אותו ועינו אותו אנשי ה-SA (פלוגות הסער הנאציות) בשל היותו "איש עסקים חשוב". כבר אז הבין שאין עוד סיכוי ליהודים בגרמניה. אך במקום להגר מגרמניה "ראה בחברה שלו "נתן ישראל" מטרה שהייתה מעבר למסחר ולמתן חסות … אם למסורת של חברת "נתן ישראל" יש משמעות כלשהי, הרי שהיא טמונה לא רק בלקיחת אחריות לחיי העובדים אלא גם לחייהם של אלו שעבדו בכמה חברות יהודיות פחות יציבות."[2]     

באופן רשמי איש עסקים - ובאופן בלתי רשמי עבד כשליח במחתרת


 Wilfrid Israel © Wilfrid Israel Museum וילפריד ישראל היה איש עסקים שמעולם לא נשא בתפקיד רשמי או ייצג ארגון או מוסד כלשהו. בשל כך  הגסטפו אמנם עקב אחריו וצותת לו שוב ושוב, אך הייתה לו חירות מסוימת, והוא אף הצליח להתחמק מחקירות באמצעות שוחד כשנסע לחו"ל לנסיעות עסקים כביכול. תחילה אף התעלמו ממפגשים שלו עם אורחים מחו"ל. מעמדו זה כאיש עסקים אפשר לו חיים כפולים, שווילפריד ישראל ניהל במהלך שנים אלו בגרמניה: באופן רשמי הוא היה איש עסקים ובאופן בלתי רשמי עבד כשליח במחתרת ודיווח בחו"ל ללא הרף על מצב החירום של היהודים בגרמניה. לימים סיפרו עובדים ניצולים, כי הוא היה החוליה המקשרת העיקרית בין ההנהגה של יהודי גרמניה לעולם בחוץ, ושאורחים מחו"ל שרצו להתרשם ממצבם של יהודי גרמניה הגיעו אליו תמיד. 

ברישומיו של הדיפלומט הבריטי רוברט ונסיטארט נמצא באוגוסט 1936 דיווח על מפגש עם וילפריד ישראל, שהוברח לשגרירות הבריטית דרך הדלת האחורית "מפוחד לגמרי". ישראל הסביר לוונסיטארט מיד שהביקור הזה יעלה לו בחייו וציין כי בקרוב תהיה התפרצות אנטישמית נוספת, אם בריטניה לא תתערב למען האינטרס היהודי. הדבר היחיד שהדיפלומט הבריטי יכול היה להציע הוא "מילת עידוד". הוא ציין שזה לא הרגיע את וילפריד ישראל ש"יצא דרך הדלת האחורית רועד ומיואש."[3]   

"… זה זמן רב דחוף לי ליידע אותך עד כמה אני חושב עליך … באופן שהוא מובן מאליו ובתחושה של קרבה בלתי אמצעית. מאז (אותו הזמן) ניסיתי לחיות את חיי ולקדם את העניינים על פי אמות המידה שלי."[4]

בשנת 1937 החל וילפריד ישראל לעבוד באופן בלתי רשמי ב-"Hilfsverein", שהפכה לארגון יעיל שסייע ליהודים גרמנים לעזוב את גרמניה וארגן את הגירתם של יהודים למדינות רבות פרט לארץ ישראל. במהרה הפך ישראל לדמות דומיננטית בעלת תפקיד מפתח. קורדר קאטצ'פול, ידידו הבריטי הקווייקרי של וילפריד ישראל, הציג אותו בשנת 1938 במכתב לרוזן הראשון מהליפקס כ"מנהל החשוב ביותר של ה-Hilfsverein". כבר בימיו הראשונים במקום ביקש וילפריד ישראל לאפשר לנוצרים ממוצא יהודי ול"לא ארים" אחרים לפנות לארגון שבראשו עמד. 

עד כמה ביקש וילפריד ישראל לקבל מידע על מצבם של היהודים ועד כמה הוא פעל למענם ניתן ללמוד ממכתב שכתב ללורד סמואל שבוע בלבד לאחר המעצרים ההמוניים הראשונים של יהודים וגירושם למחנות הריכוז בוכנוואלד וזאקסנהאוזן:   

“ודאי שמעת על מצב החירום של רבים מבני אמונתנו מאז נעצרו בשבוע האחרון (מדובר ב-2000 עד 3000 איש). הם עוברים עינויי גיהינום באחד ממחנות הריכוז החדשים ומחצבות המוות שלהם. רוב האסירים עובדים בתנאים של עבדים 14 עד 16 שעות ביום בחציבת אבנים והרמתן. השומרים שלהם רק מחפשים תירוצים כדי להצליף בהם בשוט. מחדירים בהם משמעת עלי ידי כך שקושרים צעירים וזקנים על קרש עץ ומכים אותם כאשר האחרים חייבים לצפות בעינויים הללו. … רבים רואים רק דרך אחת להימלט מעינוי זה ורצים לעבר גדר התיל החשמלית. … אנא אל תאבד אפילו שנייה אחת ותדאג לשכור ספינה צבאית בריטית שתגיע להמבורג, תעניק הגנה בריטית ליצורים אבודים אלו, פיקוח של הצלב האדום ותביא אותם לאי כלשהו."[5] 

אנשים פנו לווילפריד ישראל בבקשה לעזרה כדי שיקיריהם ישוחררו מהמחנות. "ישראל העביר את האמצעים הדרושים לעוזר שלו הוברט פולק שדאג למסמכים וקפטן פרנק פולי, מנהל מחלקת האשרות של הקונסוליה הבריטית, סיפק אשרות יציאה מאחר שווילפריד ישראל ופולק אישרו, כי לא מדובר בעבריינים אלה ביהודים שנמצאים ברשימות השחורות של הגסטאפו. שיטה זו הפכה עם הזמן להליך הקבוע לפני הפוגרומים של ליל הבדולח. כל אחד מהשלושה היה חוליה בשרשרת: לפולק היו קשרים לגסטאפו, לווילפריד ישראל היה כסף וקשרים ישירים לתומכים בחו"ל ופולי היה אחראי למחלקת האשרות."[6]  

 

בימים טרופים אלו שרק מעטים מסוגלים לעמוד בהם חשים ביתר שאת את נוכחותו של הנבחר הזה כמשחרר מתחושות הייאוש עבור האנושות.

[7] מכתב מאלברט איינשטיין לאיימי ישראל, 1943



לאחר הפוגרומים של ליל הבדולח גורשה רוב המנהיגות היהודית למחנות ריכוז או שנאלצה להסתתר. קולותיהם של המנהיגים היהודים לא נשמעו עוד בציבור. בשעה קשה זו הייתה השפעתו של וילפריד ישראל מורגשת אף יותר: בעזרת איגוד הנשים היהודי-גרמני, הקווייקרים ואישים יהודים בריטיים יזם וארגן וילפריד את הקינדרטרנספורט - משלוחי הצלה של עשרת אלפים ילדים יהודים מגרמניה לבריטניה. הוא פעל במרץ למען הקמת מחנה מעבר שבו יישארו הצעירים מאסירי מחנות הריכוז - דבר שסייע להצלתם של 8000 אנשים נוספים. ב- Hilfsvereinהוא פעל בשיתוף עם עמיתיו כדי לשלוח יהודים לכל פינה בעולם, כולל לשנחאי.[8] לאחר ליל הבדולח התקבלו מדי יום 2000 בקשות ב- Hilfsverein. סה"כ יכלו 52,000 איש לעזוב את גרמניה הודות לחברת עזרה של יהודי גרמניה מעט לפני  פרוץ מלחמת העולם השנייה. 52,000 - מדובר בהרבה יותר מכל ארגון אחר.[9]  



Brief_Wilfrids Handschrift © Wilfrid Israel Museum עם התגברות תהליך האריזציה נאלץ וילפריד ישראל למכור את בית המסחר "נתן ישראל" במחיר הפסד. 125 שנות קיומו של בית המסחר הגיעו לסיומן, הונו ירד לטמיון. העובדים היהודים ששולמה להם משכורת של שנתיים, כבר עזבו זה זמן רב את גרמניה. וילפריד ישראל עצמו היגר לאנגליה ב-15.5.1939 כשבכיסו מארקים אחדים. 

במכתב מתאריך 7.6.1939 כתב אלברט איינשטיין לווילפריד ישראל: "שמחתי מאוד על מכתבך ובמיוחד על כך שאתה נמצא סוף סוף במקום בטוח. מה שעשית הוא באמת מעשה של גבורה, אך איני יכול להשתחרר מההרגשה שאתה טוב מדי עבור העולם הזה, אך בעיקר עבור הסביבה, שהצלחת להחזיק בה מעמד זמן כה רב." 

בבריטניה המשיך וילפריד ישראל בפעילותו ההומניטרית וסייע לפליטים היהודים ששהו שם. במרס 1943 הוא טס לפורטוגל כדי לחלק 200 אשרות עלייה לארץ ישראל (סרטיפיקטים) לפליטים יהודים. המטוס בטיסה 777 מליסבון לבריסטול בתאריך 1.6.1943, שבו ישב הנוסע וילפריד ישראל, לא הגיע ליעדו מעולם. 

  
מכון גתה יקיים שני אירועים מקוונים בחודשים מאי ויוני שיוקדשו לווילפריד ישראל. התאריך והשעה המדויקים יימסרו בהמשך. האירועים הם בשיתוף מוזיאון וילפריד ישראל, מכוני ליאו בק בירושלים ובלונדון וקרן ארכיון ורבורג בהמבורג.



[1]  מכתב מאלברט איינשטיין לאיימי, אימו של וילפריד ישראל, מתאריך 14.6.1943 
[2]  נעמי שפרד, וילפריד ישראל, הוצאת זידלר, ברלין 1984, עמוד 148   
[3]  תיאורו של ונסיטארט את הביקור, A busman’s Holiday, September 1936, Churchill College Cambridge, Vnst 1/17., נעמי שפרד, עמוד 173
[4]  וילפריד ישראל במכתב לאלברט איינשטיין בשנת 1939, נעמי שפרד, עמוד 246     
[5]  בית הלורדים, כתבי סמואל, General Political Papers, A 155X
[6]  נעמי שפרד, עמוד 195
[7]  מכתב מאלברט איינשטיין לאיימי ישראל, 1943
[8]  נעמי שפרד, עמוד 222
[9]  נעמי שפרד, עמוד 13