ריאיון עם יותם גוטל
"פאצר הדהים אותי לחלוטין"

עד לפני שנתיים, יותם גוטל, 27, עדיין לא שמע עליו: "פאצר", מחזה מאת ברטולד ברכט, שכתיבתו לא הושלמה מעולם. ככל שגוטל קרא יותר, כך הוא הוקסם יותר מחלק זה ביצירתו של ברכט, עד שבסופו של דבר הוא יצר גרסה שבאמצעותה הטקסט מוצג כעת בעברית בפעם הראשונה על הבמה. בריאיון עמו, הבמאי מספר מה הסעיר אותו ביצירה זו ועד כמה היה מאתגר לערוך חזרות בזמן מגיפה עולמית.   

מאת סדריק דורין

לאחר חודשים שבהם התיאטראות היו סגורים, כעת הם נפתחו מחדש. איך זה מרגיש לך לחזור?

מרגש מאוד! החודשים האחרונים לא היו קלים בכלל.
 
איך הסגרים השפיעו על ההפקה?

היו מקרים שבגלל הנחיות חדשות נאלצנו לבטל חזרות שעתיים לפני שהתחילו. במשך ארבעה שבועות לא יכולנו לקיים אותן בכלל. העבודה עם השחקנים נמשכה בסופו של דבר יותר משמונה חודשים. בתהליך מקוטע שכזה, הדאגה הגדולה ביותר של במאי היא כמובן כיצד לשמר את העניין והתשוקה בקרב חברי האנסמבל, או אם בכלל נוכל להעלות את ההפקה הזו בפני קהל. אנחנו מאוד רוצים להציג אותה גם בגרמניה, שממנה מגיעים מעצב הבמה שלנו טריסטן יאספרסן והמחזאי שלנו פרופסור ניקולאוס מולר-שול.
 
מדוע בעצם בחרת דווקא במחזה זה מאת ברכט?
 
בקיץ 2019 השתתפתי במשלחת של אוניברסיטת תל-אביב אל Ruhr-Triennale, אחד מפסטיבלי התיאטרון הגדולים בגרמניה. פרופסור מולר-שול מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט דיבר שם על "פאצר" 
והילל אותו בתור המחזה המעניין ביותר של ברכט. זה הפתיע אותי מאוד, משום שאני מכיר יצירות רבות של ברכט, אבל מעולם לא שמעתי על המחזה הזה. כשקראתי אותו בפעם הראשונה נותרתי ללא מילים, הוא הדהים אותי לחלוטין. זו יצירה מיוחדת במינה.
 
מה הופך אותה לכזו?
 
האופן שבו היא כתובה: שילוב בין שפה וולגרית של חיילים לבין שירה אסתטית שדומה כמעט להייקו, צורת השירה היפנית הנוקשה ביותר. ברכט עבד על "פאצר" במשך חמש שנים, אך המחזה נותר לא גמור. בארכיון של ברכט אפשר למצוא רק ערמות של טקסטים, מאות עמודים עם סצנות, שירים וטקסטים פילוסופיים. הרעיון הבסיסי הוא סיפור על ארבעה חיילים שעורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה, מסתתרים במרתף ומחכים למהפכה. אצלנו בישראל, הפוקוס בשיעורי ההיסטוריה הוא כמובן על השואה ומלחמת העולם השנייה. לכן, היינו צריכים קודם כול לקרוא חומרים נוספים כדי לקבל תחושה בנוגע לתקופה הזו של תחילת המאה העשרים, החל מחיי היומיום ועד לתיאורי הזוועות של מלחמת העולם הראשונה שבה נהרגו מיליוני בני אדם, ושהולידה משהו כה אכזרי מתוך מה שנתפס לכאורה בתור אַבִּירוּת של חיילים. זו הייתה נקודת שפל של האנושות.
 

וכשהגרסה שלך לברכט הייתה גמורה, עם איזו גישה הגעת לחזרות?
 
מניסיוני האישי, ברכט הוא אחד המחזאים שיש הכי הרבה אי-הבנות לגביהם. מצמידים לו תגיות כמו "אפקט הניכור", אך רק לעתים רחוקות באמת מיישמים את העקרונות והרעיונות שלו. הוא רצה לחשוב על תיאטרון בצורה חדשה ושונה, אך גם בישראל החשיבה הזו בקושי מיושמת, ובניגוד לכך המחזות שלו מוצגים לפעמים אפילו בתור מחזות זמר. מחזאי ישראלי מאוד מפורסם העיר פעם ש'התיאטרון הרפרטוארי אצלנו הוא כמו מטחנת בשר. לא משנה אם מדובר על מולייר או על ברכט, בסופו של דבר הכול נראה אותו דבר.' וזה נכון: לצבוע את הפנים בלבן כדי לקבל "אפקט ניכור" לא הופך את זה לברכט, על אחת כמה וכמה כשמביאים בחשבון את כל הרעיונות הפילוסופיים שלו על תיאטרון ופוליטיקה.
 
אז מה רצית לעשות אחרת?
 
להראות שברכט הוא שונה ומיוחד במינו. מצד אחד, זה אומר לקחת ברצינות את השפה. בהתחלה השחקנים היו המומים. הם חשבו שיש טעויות בתרגום, משום שהשירה הזו, המשפטים האלה, היו מבחינתם כל-כך לא שגרתיים ושונים לחלוטין משפת היומיום שרווחת גם בהפקות מודרניות. בנוסף, רציתי להתנתק מדברים חיצוניים. רציתי להתמקד באלימות שנמצאת בתוך הטקסט, בתוך תוכו של פאצר. אף חייל במחזה הזה לא לובש מדים או נושא נשק. במיוחד כאן בישראל, שבה יש חובה לשרת בצבא, כל אחד ואחד חייב בכל מקרה להתמודד עם המחשבה על מה זה אומר להיות חייל, ולהכיר את מה שקורה גם במחזה: התהליך של מציאת העצמי מחדש, אחרי כל השנים שבהן האדם שמשרת בצבא צריך להיטמע ולתפקד בתוך יחידה אחת, שלאחר מכן מתפרקת ומתפוררת. גם אצלנו - כמובן בנסיבות שונות לחלוטין - עבור רבים מדובר בניתוק שכרוך בקשיים, ועבור חלק זה אפילו טראומתי. אנחנו גם מכירים את חוסר היכולת לבטא את הדברים במילים, את השתיקה, כשהאדם חוזר הביתה מהמלחמה, אפילו בתוך מערכת היחסים הזוגית. מישהו שראה את ההפקה אמר שלוקח זמן עד שמרגישים קשר אל הדמויות, אך כשזה קורה, זה עוצמתי. לכן, אני מקווה שזה לא יישאר רק בגרסה שלי.
 
למה אתה מתכוון?
 
אני פשוט שמח שהחלק הזה של ברכט מקבל כעת ביטוי בגרסה בעברית. המחזה הזה הוא הכול חוץ מפשוט, ולכן יהיה מרתק לראות כיצד במאים אחרים יתמודדו עם השאלות שהוא מעלה ואיך הם יחקרו את העומק שבו. בקיצור, אני בקושי יכול לחכות כדי לראות עוד "פאצרים".  
 

ההצגות הקרובות יתקיימו ביום שבת, 5 ביוני, וביום ראשון, 6 ביוני, בשעה 19:30 בתיאטרון תמונע בתל אביב.
 
בספריית מכון גתה בתל אביב ובשירות ההשאלה המקוון (Onleihe) ניתן למצוא יצירות מאת ברטולד ברכט בשפה הגרמנית, וחלקן אף מופיעות בתרגום לעברית ואנגלית.