גישה מהירה:
עבור ישירות לתוכן (Alt 1)עבור ישירות לניווט משני (Alt 3)עבור ישירות לניווט ראשי (Alt 2)

3 שאלות לעמוס גולדברג
החלטה שקיבל הפרלמנט הגרמני מזיקה למאבק באנטישמיות

Amos Goldberg
© privat

עמוס גולדברג הוא היסטוריון באוניברסיטה העברית בירושלים. שוחחנו עימו במהלך שנת השבתון שלו בארצות הברית.       

Von וולף אירו, מנהל מגון גתה ישראל

עמוס, לא התראינו כשנה מאז הכנס שלנו "זיכרון השואה בעתיד", על מה אתה עובד כרגע?

אני מסיים עתה כתיבת ספר שעוסק במה שאני מכנה "היסטוריה תרבותית של גטו ורשה". אין הכוונה בהכרח בבדיקה של מופעי התרבות בגטו אלא ביישום של מתודולוגיות של היסטוריה תרבותית בחקר יהודי ורשה תחת הכיבוש הנאצי. זה עתה סיימתי לכתוב פרק על בתי הקפה הרבים שהתקיימו בגטו. נושאים אחרים שבהם אני עוסק בהקשר זה הם ליצן הגטו רובינשטיין, תרבות השמועות בגטו ועוד. מה שמעניין אותי בכל התופעות הללו הוא כיצד החברה היהודית ומוסדותיה הפורמליים והבלתי פורמליים עוברים טרנספורמציה יסודית בגטו תחת הדיכוי הקשה של הכיבוש הנאצי וכיצד היהודים מייצגים את המציאות הקשה שהם חיים בה ומעניקים לה משמעות.

אתה ואקדמאים ישראלים אחרים חתמתם החודש על מכתב פתוח לפרלמנט הגרמני, מה גרם לכך?

הפרלמנט הגרמני הצביע בעד החלטה המזהה את תנועת ה BDS כאנטישמית וקרא למעשה להחרים אותה בספירה הציבורית בגרמניה. אני וחברי האחרים שחתמו על העצומה חושבים שזו טעות חמורה מאוד. בין החותמים יש תומכי BDS ויש מתנגדים. אולם כולנו משוכנעים שזו לא תנועה אנטישמית גם אם יחידים שתומכים בה התבטאו באופן אנטישמי.

שנים דורשות ישראל והקהילה הבינלאומית מהפלסטינים לזנוח את נשק הטרור ולאמץ שיטות מאבק בלתי אלימות. והינה כשהם עושים זאת טוענים שהם אנטישמים. אין צביעות גדולה מזו. ביקורת על ישראל, גם אם היא חריפה, איננה בהכרח אנטישמית., אני אישית לא תומך בBDS אבל חרם הוא כלי לגיטימי במאבקים פוליטיים - החרדים מחרימים מפעלים שפועלים בשבת ויש אמריקאים שמחרימים את מדינת אלבמה בשל חוקי הפלות שקיבלה. בוודאי שחרם הוא כלי לגיטימי כנגד דיכוי וכיבוש. המחשבה כאילו חרם על בקבוק יין שיוצר על אדמה פלסטינית גזולה בשטחים בחסות הצבא החזק ביותר במזרח התיכון זהה לחרם על חנות של יהודי חסר אונים בגרמניה הנאצית, היא מחשבה מעוותת ומסוכנת.

יתירה מכך, בהחלטת הפרלמנט נקבע תקדים חמור ביותר שבה המדינה (גרמניה), משיקולים מוטעים וזרים, מתערבת בשיח הציבורי ומגבילה את חופש הביטוי והמחאה. לא רחוק היום שבו כל ביקורת חריפה על ישראל תיחשב אנטישמית וככזו כלא לגיטמית. זוהי בגידה חמורה ברעיון זכויות האדם וחופש הביטוי של הדמוקרטיה הליברלית שדווקא גרמניה מחויבת לו יותר מכל מדינה אחרת.

בסופו של דבר לא מדובר אם כן כלל במאבק באנטישמיות אלא בתמיכה בממשלה הימנית ביותר שקמה לישראל. ממשלה שכבר הכריזה על כוונתה לספח את השטחים, שעושה כל מאמץ להרחיב את ההתנחלויות ולטרפד הסדר שלום עם הפלסטינים ושמוליכה את ישראל בכיוונים אנטי דמוקרטיים בעליל.

מאידך, ההחלטה הזו פוגעת במאבק באנטישמיות האמיתית שבאה בעיקר מחוגים לאומנים או מקבוצות ג'יהדיסטיות קיצוניות. ההחלטה הזו תקשה מאד על יצירת חזית משותפת של יהודים ומוסלמים במאבק הנדרש כנגד האנטישמיות והאיסלמופוביה המתפשטות. ההחלטה הזו היא בכייה לדורות והיא בגידה בלקחים שהפיקה אירופה ובראש ובראשונה גרמניה מההיסטוריה של הנאציזם והשואה.
אני ממליץ מאוד לקרוא את המאמר שכתבה עמיתתי יערה בנגר אללוף בשיחה מקומית המסבירה את חומרת ההחלטה הזו.

כיצד הגיבו חבריך בגרמניה?

ידידיי הגרמנים באים בעיקר מהחוגים הליברליים והם נלכדים בהקשרים הללו בין הפטיש לסדן. מסיבות מובנות ואף מוצדקות הם רגישים לכל ביקורת על ישראל או על הקהילות היהודיות בגרמניה, שחלקן למעשה דחפו את ההחלטה האומללה הזו. מאידך רבים מהם מודעים יותר ויותר לפרספקטיבה הפלסטינית ולצדק שבטענותיהם (או בחלקן), למדיניות ההתנחלות של ממשלת ישראל, להפרה הבוטה של זכויות האדם ושל החוק הבינ"ל שמבצעת ישראל בשטחים. הם גם מודעים לאופי האנטי ליברלי שמדינת ישראל צועדת לקראתו. הם מודעים לחוק הלאום, למתקפה על בתי המשפט, לבריתות האידיאולוגיות והפוליטיות של הממשלה עם המשטרים הפופוליסטיים בעולם כולו וכדומה. גם אם רבים מהם מגלים סימפטיה למאבק נגד ההחלטה של הבונדסטג, הם מתקשים להביע זאת בפומבי. רבים מהם גם חוששים מאוד שיתויגו כאנטישמים. אולם אני חושב שבמידה רבה, ועם כל ההבנה להיסוס ולחשש, זו עמדה שלא הם ולא אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. עליהם למצוא את הדרך הנכונה והמתאימה להם להתנגד להחלטה הזו.
בהקשר הזה אני ממליץ לקרוא את מאמרה החריף של אילנה המרמן בהארץ.
 

פרופסור עמוס גולדברג הוא פרופסור חבר להיסטוריה של השואה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "טראומה בגוף ראשון: כתיבת יומנים בתקופת השואה" ראה אור בשנת 2017 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אינדיאנה. כמו כן, הוא ערך במשותף, יחד עם בשיר בשיר, את הכרך "השואה והנכבה" אשר ראה אור בשנת 2018 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת קולומביה. 



Call by 240 Jewish and Israeli scholars to German government on BDS and Anti-Semitism