בית ספר בינלאומי EMIS - School for change

בכניסה למתחם בית הספר EMIS (eastern Mediterranean international school) מקבלים את פני המבקרים שורה של דגלים. נדיר לראות בישראל את דגל הרשות הפלסטינית מתנוסס בגאון לצד דגל ישראל ודגלי אלבניה, קנדה, רומניה ומדינות נוספות. כל דגל מייצג מדינה שממנה מגיעים תלמידי המוסד. בית הספר ממוקם בפאתי מתחם הכפר הירוק, בו שוכנים זה לצד זה מספר בתי ספר, ומקיפים אותו מרחבים ירוקים. המתחם לא מגודר, והביתנים קטנים ולא מאיימים. 

כמעט כל מאפיין של בית הספר יוצא דופן במערכת החינוך הישראלית. מובן שהגורם הבולט מכולם הוא הבינלאומיות, אבל אפילו הצורה שבה תוכנן המתחם המרגיע, מוקף בירוק ושדות ולא מגודר, אינה אופיינית לבתי ספר במדינה. במקום לומדים כיום 67 תלמידים מכ-30 מדינות בתוכנית הרגילה של לימודים לקראת תעודת בגרות בינלאומית מסוג IB (International Baccalaureate).

למרות הגישה יוצאת הדופן שלו קיבל בית הספר את ברכת משרד החינוך הישראלי. העובדה הזו מדהימה במיוחד משום שלצד חמישית מהתלמידים בבית הספר שהם ישראלים, לומדים גם תלמידים מהרשות הפלסטינית וממדינות ערב במזרח התיכון, שלמעשה עברו להתגורר בישראל לצורך הלימודים, והם חיים בפנימייה ולומדים יחד.

קשה מאוד לדמיין סיטואציה כזו בכל חלק אחר של מערכת החינוך הישראלית, שהיא בעיקרון מופרדת במיוחד, ומחולקת לזרמי חינוך לפי מידת דתיות ומיעוטים אתניים. ברוב מערכת החינוך הישראלית לומדים בנפרד תלמידים יהודים חילונים מתלמידים יהודים דתיים לאומיים ומתלמידים חרדים, אף על פי שכולם דוברי עברית, וגם תלמידים דוברי ערבית מופרדים בדרך כלל ותלמידים מוסלמים לומדים בנפרד מנוצרים, ודרוזים ובדואים. לכל זרם חינוכי יש תוכניות לימודים משלו. אם כך, emis הוא אי של דו קיום, לצד עוד כמה בודדים כאלו, במערכת חינוכית בדלנית.

בבית הספר אנחנו פוגשים את יובל, Director of the ESP program (Entrepreneurial leadership. Sustainability, Peace) שגם מלמד במוסד, ואת רחל, מנהלת הפיתוח של בית הספר. יובל מספר לנו כי ״בית הספר הוא הראשון אי פעם במדינת ישראל, שהוא בינלאומי במובן המלא, יש בו תלמידים מכל העולם, מורים מכל העולם ותוכנית הלימודים היא בינלאומית. אצלנו התלמידים הם לא ילדי דיפלומטים או אנשי עסקים, כולם מגיעים לכאן במיוחד כדי ללמוד. זהו בית הספר הראשון בישראל שמלמד לתעודת הבגרות של ארגון אינטרנשיונל בקלוריאט וזה בית ספר שמלמד שלום וקיימות במזרח התיכון״.

גם אופן הלימודים במוסד ייחודי, ״בית הספר מציע שורה של קורסים והתלמידים בוחרים קורסים ולפי זה נבנית התוכנית האישית שלהם״, מסביר יובל, ״אין כאן כיתות אם או מחנך. אפשר לבחור ללמוד מקצוע מרכזי אבל התוכנית מאוד ורסטילית. הקורסים אולי ייראו אותו דבר מבחינת תכנים בכל העולם אך הרכב הלימודים של כל תלמיד ייראה אחרת. את תוכניות הלימודים מקבלים מהארגון הבינלאומי. הלימודים מבוססים הרבה על חקר אישי של התלמידים ועל הצגת מגוון נקודות מבט ודיון ביקורתי על אודותיהן. האפשרות לבחור את הרכב תוכנית הלימודים היא משמעותית, שכן הפילוסופיה העומדת מאחורי תוכנית הלימודים הבינלאומית קשורה ליכולת האישית לבחור״. גם צוות המורים בינלאומי, ״מורים ישראלים מלמדים לצד מורים שהגיעו במיוחד כדי ללמד כאן מהפיליפינים, מארה״ב ומבית חנינא. מנהל בית הספר הוא קנדי״, מוסיף יובל.

רחל מוסיפה כי ״אחת הבעיות בישראל היא שאנחנו לא מכירים אחד את השני וכאן אנחנו לומדים להכיר אחד את השני. כאן אנשים לומדים לחיות ביחד. כשמישהו צריך להיכנס לחדר ויש שם שלושה אנשים מתרבות שונה, אתה חייב ללמוד לחיות עם זה ולכבד את זה״.

EMIS היא הגשמת החזון של עודד רוס, להקים בית ספר בין לאומי המבוסס על המודל החינוכי של תנועת UWC בישראל. רוס עבר מישראל לצפון אמריקה בצעירותו כדי ללמוד ב-UWC , שם ספג את רוח וחזון התנועה. לאחר שסיים תואר בבית ספר יוקרתי לעסקים בארצות הברית ולאחר קריירה בת שלושים שנה כמנהל פיננסי ויזם הייטק, הוא החליט להמשיך ולקדם את הרעיון עד להגשמתו בשנת הלימודים האקדמית של 2014-2015. רוס משמש מנכ״ל EMIS כיום.

בארוחת הצהריים, המתקיימת בחדר האוכל של מתחם הכפר הירוק, לצד תלמידים ישראלים מבתי הספר האחרים במקום, אנחנו פוגשים כמה תלמידים המאשרים את מה שרחל ויובל מספרים על חוויית הלמידה המיוחדת.

מריה, תלמידה מרומניה, מסבירה לנו כיצד למדו התלמידים הישראלים להיפתח לדעות שהם לא מכירים על המצב בישראל. ״אנחנו לומדים כעת על הסכסוך הישראלי פלסטיני״, היא מספרת, ״בהתחלה התלמידים הישראלים הגיבו לדעות של מי שלא מישראל באמירה ש׳אם אתם לא חיים כאן וגדלתם כאן אתם לא יודעים מה באמת מתרחש ואסור לכם להביע דעה׳. כשהתעמתנו איתם בנושא הסברתי להם שאני רוצה ללמוד על מה שקורה באזור הזה ולכן אני נמצאת כאן עכשיו. תשובה כמו שלהם לא מאפשרת לי להבין לעומק את הצדדים השונים. אני חושבת שהם הבינו את זה ולמדו מזה״.

מעין, שלמדה את רוב שנותיה במערכת החינוך הישראלית, מזהה מאוד את ההבדלים בינה לבין החינוך שהיא מקבלת בבית הספר EMIS. ״במערכת החינוך בישראל יש הרבה מאוד דגש על הכנה לצה״ל, ועל לימוד השואה״, היא מפרטת. ״בהיסטוריה לומדים שם קודם כול על לאומיות, אבל דרך התנועה הציונית שהיא התנועה הלאומית של העם היהודי, ואז לומדים שנה שלמה על השואה ולאחר מכן על הקמת המדינה. התלמידים הישראלים מתרגלים לחיות בתחושה שיכולים להשמיד אותם בכל רגע, ושהם חייבים להגן על המדינה, לא שיש להם בחירה בנושא הזה. כשלמדתי כאן היסטוריה מנקודות מבט אחרות הבנתי שהיו עוד אירועים של רצח עם, כמו למשל שואת הארמנים, ושגם כיום יש מקרים נוספים של רצח עם בכל מיני מקומות בעולם. השואה אינה אירוע יחיד ומנותק״.

תובנה נוספת שהייתה לה מהלימודים הרב תרבותיים היא ש״הבנתי שבעצם הכול מתחיל בחינוך. התלמידים בישראל הולכים לצבא כי הם לומדים בבית הספר לפחד מהשמדה של העם שלהם, ולכן הם מוכנים להגן על המדינה בגופם. אבל גם הפלסטינים מקבלים חינוך כזה שקורא למאבק אלים״.

שנת הלימודים הראשונה שלהם יחד החלה מיד לאחר מלחמה בין ישראל לחמאס ברצועת עזה, והדברים הדהדו במפגש בין התלמידים הפלסטינים לישראלים, מפגש שלא יכול להתרחש כמעט בשום מקום אחר. היא מספרת כי ״אחרי המלחמה שהייתה כאן בקיץ, ׳צוק איתן׳, ניסיתי להבין מהתלמידים הפלסטינים למה ממשיכים לירות רקטות מעזה למרות שלא מצליחים להרוג ככה הרבה אזרחים בישראל, והם ענו לי שהמטרה היא גם להפחיד את הישראלים ושעצם זה שהרסו להם את הקיץ זה כבר היה שווה, גם אם אף אחד לא נהרג. אני לא חושבת שהם באמת מאמינים בזה, אבל זה בא מהחינוך שלהם - כמו שאני קיבלתי את החינוך שחייבים ללכת לצבא ולהגן על המדינה, גם אם זה במחיר של להרוג ולפגוע בעם שלהם. כאן, בגלל שאנחנו נפגשים ולומדים ביחד, התפיסות שלנו משתנות. חינוך משנה את התפיסות שלנו״.

״מה שהייתי רוצה שאנשים יידעו על בית הספר שלנו״, מסכם יובל, ״זה הניסוח מחדש של איך בית ספר נראה במאה ה-21. אנחנו לא כאן בשביל להיות סתם עוד בית ספר שמעניק תעודת בגרות וזהו. השינוי החברתי שבית הספר הזה רוצה ליישם, לממש ולקדם, הוא משהו שכשאתה נכנס לכאן אתה שואל את עצמך, איך לא עשו את זה קודם? זה ממש מהפכני שתלמידים ישראלים ופלסטינים חיים יחד ועושים את הדברים יחד ומצליחים לתקשר, אבל מצד שני זה ממש מתבקש שזה יקרה״.

יובל מדגיש עוד כי "על מנת לממש את הפוטצניאל במלואו, אנחנו מאמינים שהתלמידים בEMIS צרכים לקבל את ההזדמנות להקים רשת חברתית על מנת לתרום לקהילות נוספות שמעוניינות גם הן לשתף את הפלטפורמה החברתית החדשנית של EMIS.

לאחר סיום לימודיהם, התלמידים בבית הספר יוכלו להצטרף לשנה נוספת של התנדבות. התוכנית תתבסס על המיזם EMIS 'Glocal citizenship program’.”, ותשים דגש על אחריות חברתית ואזרחית שנועדה להעלות את המודעות למשאבים משותפים, אתגרים סביבתיים משותפים, פתרון סכסוכים ותפיסה של אזרחות גלובלית המציעה מרחב עבודה משותף לאנשים מארצות הנמצאות בסכסוך במזרח התיכון.

לדבריו, ״החזון שלנו להמשך הוא שבבניין שנבנה כאן לצד בית הספר ייפתח מרכז לגישור ופתרון סכסוכים בדרכי שלום שבו נקיים אירועים וכנסים. תהיה בו גם ספרייה שתיבנה מהמחקרים שנעשים פה בבית הספר על ידי התלמידים ועל ידי הצוות. הרצון שלנו להגיע למצב שבתוך המבנה הזה אנחנו מייצרים כנסים בינלאומיים ולאומיים - כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להביא את הבשורה של בית הספר הזה החוצה״. הוא מוסיף כי ״בית הספר שלנו ממחיש כיצד הקשר שבין קיימות על סוגיה לאזרחות גלובלית וגלוקלית הוא ישיר ועובר דרך אחריות חברתית, מעורבות על בסיס אזרחי וכישורים המתאימים לעידן הגלובלי, היות שבית הספר מתייחס לנושא זה באופן פעיל הוא למעשה מעצב את תפקידו של המוסד החינוכי העל יסודי מחדש ומכין את תלמידיו לעולם המורכב והמקושר שבו אנו חיים״.