מרכז השל משקפיים של קיימות

מרכז השל לקיימות רוצה להגביר את המודעות בארץ לקיימות, ולשם כך מקדם אקטיביזם והקמת רשת של סוכני שינוי. 

על אף שבעולם מדובר בנושא שצובר תאוצה כבר שנים, בישראל קיימות (sustainability) עדיין אינה מילה ששגורה בשיח הציבורי. אבל עבור מי שמגויס למען המטרה הזו, ישנו ארגון אחד שמשמש כבית - מרכז השל לקיימות. המרכז הוקם ב-1998 במטרה לייצר אופק חדש לשגשוג ולצמיחה שמבוסס על פיתוח הון סביבתי, חברתי וכלכלי. הוא נקרא על שם הרב האמריקאי אברהם יהושע השל, שהטיף לאהבת הבריאה וגילה אופטימיות והערכה לפוטנציאל האנושי. דרך הפעולה המרכזית של הארגון היא חיבור בין אנשים ובין רעיונות, ליצירת מסה קריטית לשינוי, לזהות ולתמוך במאמצים הראשוניים ובסוכני השינוי, כגרעין המתפרץ ובעל פוטנציאל לחולל שינוי רחב.

תוכנית עמיתים 

״אנחנו רואים את עצמנו כמרשתים, לא כל הידע נמצא אצלנו״, מסביר דיוויד דוניץ, מנכ״ל המרכז כיום. ״אנחנו רואים את עצמנו גם כבית עבור אנשים שרוצים לעסוק בקיימות וליישם אותה, כדי שיהיה להם מקור ששואב רעיונות, אנרגיה ואנשים. יש לנו תכניות הכשרה ופיתוח אסטרטגי, אנשים באים, לומדים, ויוצאים ומפיצים את הידע והתובנות במיזמים רבים ומגוונים. אפשר לקרוא לתפקיד שלנו פיתוח מנהיגות ושינוי״.

למרות שהתקשורת הישראלית אינה מגדירה זאת כך, רבות מהדילמות היומיומיות שהחברה הישראלית מתמודדת איתן הן שאלות של קיימות. הצד הסביבתי הוא רק פן אחד של קיימות שטומנת בחובה גם חזון של כלכלה שוויונית, בריאות לכל, וחברה מבוססת קהילות איתנות וסולידריות.

ב-2011 פרצה בישראל מחאה חברתית, שהוציאה מיליון איש ויותר לרחובות בקריאה לצדק חלוקתי של המשאבים, והתחיל תהליך של חשיבה ארוכת טווח על האינטרסים של כלל הציבור ולא רק של קבוצות כוח המחוברות לעטיני השלטון. למרות שהפסימיים יאמרו שהמחאה לא שינתה דבר, מאז צמחו בשטח עשרות אם לא מאות יוזמות חברתיות בתחומים שונים - כלכלה, סביבה, חינוך וחברה - שלכולן מהות הקשורה בקיימות וביכולת של החברה לחיות יחד בטווח הארוך. מרכז השל נשען בין היתר על כוחות דומים מהשטח והם בתורם ניזונים מהידע שיש לו להעניק לפיתוח היוזמות ולהפצתן. 

הכשרת אנשים בתפקידי מפתח  

דוניץ מסביר כי כיום המרכז מתמקד בשתי חזיתות, האחת, פיתוח מנהיגות וסוכני שינוי בתכנית העמיתים, והשני עידוד היוזמות והשינוי המגיע מרשויות מקומיות והתחדשות עירונית. ״תוכנית השלד של מרכז השל שעליה כל התוכניות נבנו היא תוכנית עמיתים - Fellows Program. מזמינים אנשים שהם בעמדה שבה הם יכולים לשנות - הן במגזר הפרטי, בחברות, הן בציבורי, במשרדי ממשלה, והן במגזר האזרחי, בארגונים לשינוי. זו קבוצה מגוונת והם עוברים שנה של התפחות ו”טעינה”. התוכנית כוללת לימודים של יום בשבוע במשך שנה, סמינרים, סדנאות וסיורים. אני בוגר המחזור הראשון וכיום יש כבר קהילת בוגרים שמונה מעל 250 חברים, שהם מחוללי קיימות במרחבים שבהם הם עובדים״. בתכנית משתתפים גברים ונשים, יהודים וערבים, מהמרכז ומהפריפריה, ובוגריה יוצאים לא רק עם חזון אישי מפותח וכלים ליישומו, אלא גם עם רשת רחבה של קשרים עם אנשי מקצוע מובילים ממגוון של תחומים.

בנוסף, במרכז השל מזהים את הזירה המקומית כפוטנציאל למינוף הקיימות, לפי לורית לייבוביץ׳, מנהלת המרכז לקיימות מקומית בהשל, ״זהו קנה מידה שבו יותר קל לאנשים מהקהילה ומהרשות המקומית שרוצים לשנות להצליח להשפיע. אנחנו מנסים לתת כלים לכוחות המקומיים כדי שיוכלו לקדם קיימות ולהפוך רעיונות ותפיסות חדשות בתחום לנגישות לרשויות המקומיות, לקהילה, לארגונים בארץ״. אחד מערוצי השינוי של המרכז לקיימות מקומית הוא קיום של קורסים והכשרות לבעלי תפקידים ברשויות המקומיות. 

להפוך את העיר למקיימת

דוגמא נוספת לפעילות הארגון היא במרכזי קיימות מקומיים, תחת מודל שנקרא ״שכונה מקיימת״. לפי לייבוביץ׳, ״הרעיון הוא להסתכל על קנה מידה שכונתי, כי זה מקום שלפעמים קל יותר להניע בו את השינוי. גם כי רמת ההזדהות של התושבים שם גבוהה יותר וגם כי זה מאפשר לעירייה לבחון שטח אחד ספציפי ולא את העיר כולה, דבר שנראה הרבה פעמים בלתי אפשרי״. לייבוביץ׳ מוסיפה כי המון אנשים עושים בעצמם דברים שעונים להגדרה של קיימות ולא יודעים את זה. ״כשמבצעים שיתוף ציבור בהחלטות של הרשות המקומית זה קיימות, כשמקדמים שבילי אופניים, כשדואגים שיהיו רחובות עם צל, כל מה שעוסק באיך יוצרים מקום שלכולם טוב יותר לחיות בו״.

במסגרת תכנית השכונה המקיימת משתתפים תושבים בקורס פעילים. הם עושים מיפוי של צרכי השכונה ואופייה, לומדים על קיימות ולוקחים על עצמם פרויקטים. השכונה הראשונה שבה נעשה פרויקט זה היא שכונת ביצרון בתל אביב. מדובר בשכונה שרובה בתים דו קומתיים הבנויים ברחובות קטנים ובכניסה לכל בית ישנה חלקת אדמה קטנה. במסגרת הקורס היו תושבים שרצו ללמוד פרמקלצ׳ר, העירייה מימנה את הקורס ובתמורה כל מי שהשתתף בו התחייב לעזור לשכנים שלו להקים גינה. ״זה לא רק פרויקט של איכות הסביבה אלא הוא משפר את אורח החיים של הקהילה המקומית״, אומרת לייבוביץ׳. השנה תוסיף עיריית תל אביב 5 שכונות  למודל השכונה המקיימת, ובירושלים יש שתי שכונות שנכנסו לפרויקט בשנה שעברה.

מכרז השל מוביל תכנית חדשנית נוספת - "רשת מרכזי קיימות מקומיים" שכבר פועלים ב-12 ערים ויישובים הפרוסים בכל הארץ. מרכזים אלה לוקחים את הכלים והניסיון ברמה שכונתית וקהילתית ומיישמים אותם במקומות שונים בארץ, בדגש על יישובי פריפריה מוחלשים, שלא היו מזוהים בעבר עם פעילות של קיימות.

לייבוביץ׳ ודוניץ מעידים שלארגון אתגרים רבים חדשים בשנים האחרונות, כך למשל מסביר דוניץ כי כניסת הרשתות החברתיות לחיינו הייתה ברכה עבור התנועה, אך גם יצרה קשיים: ״המדיה החברתית היא מנוף עצום אבל היא גם מנוף לבריחה מאחריות קהילתית ולהתרכזות בעצמי״. לייבוביץ׳ מסכמת כי ״יש לנו עוד הרבה עבודה ברמת המודעות וגם ברמה המערכתית, לטפל באופן שבו השלטון המקומי והמרכזי תופס קיימות. כיום במקרה הטוב זה נתפס כנושא שצריך לקדם, כמחלקה סגורה בתוך משרד מסוים. השינוי שהיינו רוצים לעשות הוא להכניס את זה כתפיסת עולם רוחבית, לא שרק המשרד להגנת הסביבה יפעל בתפיסת בעולם הזאת אלא גם משרדי הפנים, האוצר והכלכלה - שקיימות תהפוך למשהו רוחבי. משקפיים שמסתכלים דרכם בתכנון מהלכים עתידיים״.