אוטופיה- סדרת סרטים

  אוצר: פלוריאן וויסט

מאחורי הקִדמה המודרנית מסתתרת המשאלה לחיים טובים יותר עבור כולם. כתוצאה מהתיעוש והשינויים בשוק העבודה שחלו בעקבותיו הדגישה המאה ה-20 את התחרות בין שתי שיטות כלכליות חברתיות, שטענו כל אחת שהן מייצגות את הדרך הנכונה ליותר חופש ורווחה כלכלית. וכך עם תום עידן הסוציאליזם החלו לדבר על קץ ההיסטוריה. על רקע השפעות הקפיטליזם הגלובלי, העלייה העכשווית של קדימות, האי שוויון והקיטוב גם במדינות מתועשות כמו גם המלחמה כאמצעי של הפוליטיקה – נראה כי הסכסוך הנוגע לשינוי חברתי שב או שמא לא נפתר מעולם. האוטופיות העכשוויות מתמקדות פחות במפנה כלל עולמי ויותר ביוזמות ובשינויים מקומיים.


הסדרה מביאה מבחר סרטים העוסקים באתגרים של החשיבה והפעילות האוטופיות על היבטיהם השונים ומתעדת אותם. שוב ושוב נראה כי אנשים בודדים או קבוצות מותחים ביקורת על המצב הקיים ומנסים לממש את רעיונותיהם הרדיקליים.

למשל בסרט "טקסס קאבול" הלגה ריידמייסטר יוצאת למסע אל ארבע נשים במקומות שונים ברחבי העולם הנאבקות במלחמות.

הסרט "דמוקרטיה - מבול הנתונים" פותח צוהר אל תהליך המשא ומתן המייגע עד לאישורן של התקנות האירופיות בנוגע להגנה על הפרטיות במידע שהתקבלו בסתיו 2016 .

הסרט "התחנה הבאה: אוטופיה" שביים אפוסטולוס קרקזיס עוסק במפעל בסלוניקי שנתפס בידי עובדיו והם גם מנהלים אותו בעצמם.

בסרט "צמחי פרא" מביא ניקולס הומברט דיוקן של אנשים הזונחים את החיים הנוחים של חברת הצריכה ומבקשים למצוא חיבור חדש לטבע. בסרט העלילתי התיעודי "חוסר התמצאות אינו פשע" מריטה נהר וטטיאנה טוראנסקי עוסקות בשלטון הגבולות של מדיניות ההגירה והביטחון של מדינות אירופה.

סרטו של כריסטיאן טוד " חֶבְרַת ארוחת צהריים בחינם" נוקט עמדה בתפיסה של הכנסה בסיסית לכול ללא תנאים.

תכנית סרטים קצרים: דגל לבן, ריבוע שחור

אוצר: פלוריאן וויסט

אמנות יכולה וחייבת לחשוב מעבר לקיים. עליה לאפשר לחברה להיות מודעת לעצמה.  באופן סובייקטיבי באורח קיצוני, כחוקרת את הנסתר או כמי שמביטה אל העתיד - אמנות חושפת הֶקְשרים מעבר לגבולות הזמן והמקום, הֶקְשרים הנראים לעיתים כבלתי ניתנים לתיאור. תוכנית הסרטים הקצרים "דגל לבן, ריבוע שחור" משקפת את כוחה ואת חירותה של האמנות. הסרטים מבקשים להתמודד פוליטית עם עולם שהולכים ומתרבים בו המאבקים הפנימיים והחיצוניים. התוכנית מבקשת להשיג את מטרתה באמצעות סרטים עלילתיים, מאמרים ומעורבות בחיים הציבוריים.

The Right
The Right_Assaf Gruber

הזכות, אסף גרובר, גרמניה, 2015, 12 דקות
אישה בת 73, שומרת במוזיאון האמנות בדרזדן כותבת מכתב למנהל המוזיאון לאמנות מודרנית בלודז' ובו היא מבקשת לעבוד כשומרת. הסיבה לבקשתה להחליף מקום עבודה היא - נוסף על חוויותיה כפליטה גרמנייה פולנית במלחמת העולם השנייה – אוסף יצירות האוונגרד של קבוצת a.r. הפולני משנות ה-30 של המאה שעברה הנמצא במוזיאון. האישה מעריכה את היצירות לעין ערוך יותר מהיצירות של הציירים הגדולים באולם הקרוואג'יסטים בדרזדן שבו היא עובדת כעת. "הזכות" הוא החלק הרביעי בסדרה של סרטים עלילתיים קצרים שכותרתם היא "האנונימיות של הלילה".
 
Transmission from the Liberated Zones
Transmission from the Liberated Zones_Filipa César

מסר מהאזורים המשוחררים, פיליפה סזאר, גרמניה, שוודיה, פורטוגל וצרפת, 2015, 30 דקות
בתקופת מלחמת השחרור נגד השלטון הקולוניאלי הפורטוגלי בגינאה עלה בידה של PAIGC, המפלגה האפריקנית לעצמאות גינאה וקאפ ורדה, להשתלט על שטחים רבים.  מתוך שורת המדינות המערביות קיבלה המפלגה את התמיכה הלא-צבאית הרבה ביותר משוודיה. פיליפה סזאר ערכה ראיונות עם דיפלומט האו"ם פולקה לפגרן, עם יוצר הסרטים לנרט מלמר, עם יוצרת הסרטים והפסיכולוגית אינגלה רומרה ועם הפוליטיקאית בירגיטה דהל שביקרו במה שמכונה האזורים המשוחררים בשנות ה-70 המוקדמות. זיכרונותיהם וגם מסמכים שונים מאותה תקופה מובאים בסרט דרך הפריזמה של אדם צעיר שלו עצמו יש רקע של מהגר ומתקשרים ללוחמי חופש עכשוויים.

  
Symbolic Threats
Symbolic Threats_Mischa Leinkauf, Lutz Henke, Matthias Wermke,
איומים סמליים, מישה ליינקאוף, לוץ הנקה, מתיאס ורמקה, גרמניה, 2015, 15 דקות
בליל 22 ביולי 2014 הניפו מישה ליינקאוף ומתיאס ורמקה שני דגלי ארה"ב צבועים בצבע לבן על גשר ברוקלין בניו יורק. שירה או איום? על כך דנו בניו יורק בקיץ ההוא. דיון סוער ביותר התפתח באמצעי התקשורת על שני הדגלים שצצו לפתע על מגדלי הגשר. הסרט "איומים סמליים" מבקש לבחון את מרחב הפעולה החברתי של האמנות בימינו. מה קורה כאשר החירות המאוימת משיבה לאמנות את היבט הסכנה? מי או מה הופך אותה לאיום?האם אנו בטוחים בעיר? מהו הצעד הבא?
 
DisobedientChildren
Disobedient Children_Dorine van Meel
ילדים לא צייתנים, דורין ואן מיל, גרמניה, 2016, 17 דקות
 הסיפורים המקוטעים וההשלכות המרובות בסרט "ילדים לא צייתנים" יוצרים נוף מופשט המניח כי יש צורך בעולם רעיוני חברתי חדש. כיצד אפשר ליצור זהויות באופן שונה? כיצד ניתן לשבור אידיאולוגיות ומוסכמות מקובלות בחברה שהופכת להיות יותר ויותר ניאו ליברלית?  אפשר לראות בשפה הוויזואלית של הסרט – רשת שתי וערב בתלת-ממד, שימוש בתקלות דיגטליות - ייצוג לעתיד בלתי ידוע: משהו שאינו גלוי לעין אך ניתן כבר לזהות את קווי המתאר שלו.