קניה
איבונה אדיימבו אוור

 
מה משמעות המונח פליט עבורך?


מישהו שמחפש מקלט. יצור חי המחפש מחסה, מרחב שיגן עליו, במקום שבו היצור החי הזה יוכל אולי לחזור לשלמותו.

האם מנוסה מפני עוני לגיטימית פחות ממנוסה מפני מלחמה או דיכוי פוליטי?

יש הרבה צורות של עוני בעולם כמו שיש פליטים אך יש כאלה שפשוט לא נכנסים תחת הקטגוריה הזו, לא כך? לדוגמא, הצעיר האירופי המודרני העוזב את מדינתו כדי לברוח ממציאות של קשיים כלכליים וחוסר עתיד, ומוצא מקלט באנגולה ומוזמביק - האם הוא לא פליט כלכלי בעצמו? בנוסף, לא מספיק נאמר על האופי הפליטי של אנשים הקרויים בלשון נקייה "גולים" (expats). הרעיון ששלמות מסוימת ואידיאלים אישיים מסוימים צריכים להתממש במקום שהוא אחר מהבית פונה לדחף אנושי עמוק שיש לחשוב עליו מעבר לעדשות של פתולוגיה ואוריינטציה פוליטית מטעה. להיות אדם זה לזוז, לעזוב סביבה רעילה, כמו כל אורגניזם אחר, כדי למצוא סולידריות, קהילה ומקום לנשום. אני לא מאמינה שזו שאלה של "לגיטימיות"- זאת התחכמות פוליטית, אלא של ערכים
אנושיים וקביעת סולם ערכים.

ומה לגבי מנוסה מפני בעיות אקולוגיות?

אותה התשובה שנאמרה לעיל, וכאן ייתכן שזה יחמיר.

מתי מפסיק האדם להיות פליט?

אני מתארת לעצמי שזה קורה כאשר הוא יוצא סופית ממסע החיים, כאשר הוא מת, בהנחה שהמסע נגמר שם. אם לא, אז לעולם לא.

האם קיימת מבחינתך זכות למקלט פוליטי?

זה דורש חברה מתוחכמת, דרך אלגנטית להיות אנושי, ויכולת לבטא סולידריות כלפי האנושיות הזו, כדי שנוכל להרגיש בטוחים מספיק לפתוח את הלב, הראש והבית לאדם במצוקה זמנית. הייתי רוצה לחשוב שיש דוגמאות כאלה מהעבר. לדוגמא, באזורי המונסון שסביב החופים, פיתחו שפה משותפת (קיסוואהילי), יצרו עם (סוואהילי) וטבעו את המושג: אובינדמו, והקודים והפרוטוקולים הקשורים לו - להיות אדיבים כלפי זר ולהפוך אותו או אותה לאזרח. זה דורש כנות אכזרית שכרגע אף חברה בעולם אינה מסוגלת לה, להכיר בכך שהחברה המארחת בעצמה שרויה בכאוס הגורם לאנשים לברוח. סוריה, עיראק, אפגניסטן ולוב הן דוגמאות לאמרה הזו: לבחירות יש השלכות.
 
במידה וכן: האם זכות זו בלתי-מותנית, או ניתנת לביטול?


הייתי אומרת שזאת לא שאלה של חוק, אלא עניין של עד כמה חברה, תרבות ואנשים חשים, מבינים וחיים את אנושיותם. התחושה של האנושיות שלהם משתקפת בצורה שבה הם מקבלים את בני האדם האחרים, בייחוד אלה שבמצוקה גדולה. הכנסת האורחים נעלמת כאשר ברית האמון נשברת, כאשר כוונות מוצהרות לחיפוש מקלט/שייכות נהרסות, בין אם על ידי המארח או האורח.
 
האם את מאמינה, כי חברה מסוגלת לקלוט פליטים באופן מוגבל או בלתי מוגבל?


האם התשובה אינה קשורה יותר לאיך ומה החברה מגדירה אדם? מעבר ל"פליט", הקהילה עומדת בפני בן אדם. במצב זה, מה חברה כזו מרגישה בנוגע לפגיעותו של האדם, שבריריותו, הפחד והתזוזה שנכפתה עליו? באיזו רמה חברה כזו נכנסת למנגנון של נסיגה, כולל הפיכת הזר לשעיר לעזאזל כאשר פוקד אותה משבר?
מקומו של ה"פליט" הוא המראה המושלמת וההכרחית לטבעם האמיתי של חברה וציביליזציה, לדרך שבה הם מתפקדים במסגרת המגבלות והיכולות המציאותיות שלהם, ולדרך שבה הם מבטאים את אי הוודאות שלהם. האם החברה בטוחה בחוסן של התרבות שלה ותחושת העצמיות שלה כדי לעמוד בפני הפתעה זו? איך היא מבטאת, מפיצה, מדגישה וחוזרת על הדברים שהיא מפחדת מהם ביותר, בנוגע לקיומה? איך היא מתמודדת עם אי הנוחות של סבל - שלה או של אחרים? איך היא מבטאת את המשמעות שהיא מייחסת ללהיות אדם? אם הפחד שולט ומכתים את המיתוסים שהחברה מחזיקה בהם בנוגע לעצמה, אז באופן טבעי, הכנסת האורחים שלה והסולידריות שלה כלפי הזר המגיע אליה ללא מקום מגורים קבוע או תאריך עזיבה, יצטמקו  בצורה משמעותית.

במידה ובאופן מוגבל: היכן נמצאים גבולות אלה?

התשובה היא כמו שכבר אמרתי. הקו עובר נמוך או גבוה, בהתאם לאופן שבו החברה, בדמיון הקולקטיבי שלה, מבינה את החוסן (או הפגיעות) של האנושיות שלה.

האם יש בארצך פליטים בעלי זכויות יתר, כלומר כאלה אשר ארצך מעדיפה לקלוט יותר מאשר אחרים? במידה וכן, מדוע?

כן. אלה שנקראים "גולים" נהנים מיותר פריבילגיות והכנסת אורחים. הנרטיב של מי שהם והמיתוסים הקשורים לסיבה שבגללה הם באו לחיות אתנו מקלים על כניסתם, נוכחותם והקיום שלהם בינינו, שזה כולל חיים ללא מסים וקבלת תקציבים בחלק מהמקרים.

האם לדעתך זוכים הפליטים בארצך ליחס הוגן?

לא, הם לא מקבלים יחס הוגן בכלל. הרבה מהחירויות של האורחים שלנו, שנמצאים במצוקה ונשלחים למחנה קקומה או דדאב נשללו. מרובם נמנעת האפשרות להיקלט לתוך החברה הקנייתית הרחבה ולהשתייך אליה.
 
האם תסכימי לביצוע קיצוצים בתכנית הרווחה של מדינתך, במידה ודבר יסייע לקליטתם של פליטים רבים יותר?


כן.

מהם מבחינתך התנאים המוקדמים לקליטה מוצלחת? האם יש להציב דרישות מינימום

- בפני המהגרים?
 

חשבו וענו על השאלה: מה זה אומר להיות אדם. שבו מול המארח ודברו איתו, הקשיבו לו, קלטו אותו והזדהו איתו. הצהירו על הכוונות בעת "כריתת הברית": ההבטחה "לא להזיק" היא חלק מהסכם הברית. זכרו את הביטוי הקיסוואהילי, שיש לו הרבה וריאציות בתרבויות שונות: קאזי הינה אוגני. אין אורחים בעבודה.

- בפני האוכלוסייה המקומית?

חשבו וענו על השאלה: מה זה אומר להיות אדם. אם הזרים האלה כאן בגלל מלחמה, איך החברה שלי תרמה לגורל שלהם? שבו מול האורח ודברו, הקשיבו, ספגו ותזדהו עם הפחדים של האוכלוסייה המארחת, מבלי לקבור אותם בקורקטיות פוליטית. העזו לומר את האמת: לדוגמא, "אנו מוכרים כלי נשק לקבוצות האלה, באילו כלי נשק השתמשו כדי לעקור את האנשים האלה שבאו אלינו למען חייהם, בתיהם וההיסטוריה שלהם". אחר כך הפעילו קוד אנושי אינהרנטי ופרוטוקול של הכנסת אורחים כלפי הזר. עם זאת, לא ניתן לכפות הכנסת אורחים. או שיש בתרבות מסוימת הכנסת אורחים, או שהיא לא קיימת. אם לא קיימת הכנסת אורחים בחברה, יש להודות בעליבות התרבותית והאנושית שלה, לומר באופן ישיר שאין מקום במלון, להאכיל את הזר ולהעביר אותו או אותה להמשך דרכו/ה מבלי לפגוע, להשפיל ולרמוס את כבודם עוד יותר, כפי שקורה כרגע בהונגריה.

האם את מכירה פליטים באופן אישי?

כן, אני קרובה לכמה זרים לשעבר, מבקרים ונוודים שנהיו לחבריי הקרובים והפכו לחלונות שלי לעולם הגדול.

האם את תומכת בפליטים באופן פעיל?

כן, לרוב, אני מקווה, כחברה טובה, אחות ומגוננת.
 
כיצד תתפתח סוגיית הפליטים במדינתך?

א) בשנתיים הקרובות?


אנשים יבואו וילכו. המספרים יכולים להשתנות.

 ב) בשני העשורים הקרובים?
       
אנשים יבואו וילכו. המספרים יכולים להשתנות.

האם את מסוגלת לדמיין עולם ללא   פליטים?

ודאי שלא. המאפיין של ההיסטוריה האנושית הוא תלותה בתנועה ובזרימה, וחילופי אנשים ותרבויות. יתירה מזו, כל עוד חברות תרבותיות לכאורה ממשיכות ליצור מלחמות בדרכים שערורייתיות כדי לתמוך בכלכלות הנחשלות שלהן במקום לעבוד קשה יותר כדי למצוא פתרונות יותר אנושיים, כל עוד מצדיקים ומתרצים מלחמות, ומעל לכול, נוכח אי הוודאות  בנושא שינויי האקלים, אף אוכלוסייה בעולם אינה פטורה מהסיכון שהיא תצטרך יום אחד לעזוב במהירות, ללא יעד מוגדר או תאריך חזרה מוגדר.

במידה וכן: מה נדרש לשם כך?

ראו למעלה.

האם את או בני משפחתך נקלעתם בעבר למצב של מנוסה?

היינו פליטים זמניים. אנו מטיילים בעולם. כל המטיילים תלויים באדיבות של זרים כדי למצוא את דרכם.

האם את מאמינה, כי הינך עלולה להפוך לפליטה ביום מן הימים?

כן. אני אדם. שום דבר אנושי אינו זר לקיומי.

- במידה וכן, מדוע?

אני מטיילת בעולם. העולם הוא תנועה. אין הרבה ודאות בעולם. עמי העולם נוצרו מצאצאים של מהגרים, והאזרחים הקיימים הם צאצאים של מבקשי מקלט.

- כיצד את מתכוננת לכך?

היה נחמד לזר, לנווד, לאבוד, ושאל את עצמך תמיד, מה זה אומר להיות אדם, כדי שאני אוכל להיות עבור הזר מה שהייתי רוצה שהזר יהיה בשבילי.

- לאיזו מדינה היית נמלטת?

במקום, במרחב ועם האנשים שביניהם הלב שלי ירגיש מוגן. אני אחפש אנשים שיש להם האומץ להסתכל לי בעיניים ולמצוא את האדם שבהן. למזלי, כרגע, אני יכולה למצוא מקלט במדינה שלי, קניה. אני לא לוקחת את קיומו של מקלט זה כדבר מובן מאליו, בייחוד כיוון שאבותיי, שהיגרו ממקום אחר בעצמם, נדדו רחוק כדי למצוא כאן מקלט.
 
עד כמה את זקוקה למולדת?*
 

ככל שאני מתבגרת ונהיית מודעת יותר לזמניות, לכך שאני עלולה למות בכל רגע, וגם לפשטות של הרקבובית שאליה גוף האדם חוזר, תחושת הזמניות מכה שורשים עמוקים יותר בחיי. המאבק הנוכחי והעדין שלי הוא בשחרור כל מה שזמני. אני חושבת (ומקווה) שבזה הלב הפנימי שלי ימצא את הבית שהוא ייחל לו ואת השחרור מהכבלים שלו. 

*שאלה זו לקוחה מן השאלון "מולדת" מאת מקס פריש.