סרי לנקה רוונטי דה צ'יקרה

 
מה משמעות המונח פליט עבורך?


פליט הוא אדם שהטרגדיה הפרטית שלו הפכה לנכס ציבורי בארץ זרה. אדם שהוא בתצוגה פתוחה לכולם. שצריך לתת תשובות לכולם. שתלוי בכל אחד, ואינו מוגן על ידי אף אחד. 
 
האם מנוסה מפני עוני לגיטימית פחות ממנוסה מפני מלחמה או דיכוי פוליטי?


האם חלומו של אדם צעיר לראות מדינה שהיא אחרת מזו שהוא נולד בה אינה זכות לגיטימית של צעירים? בריחה - בין אם ממשהו מוכר ונורא, או לקראת משהו זר ולא נודע - היא אינסטינקט אנושי אינהרנטי. זהו דבר לגיטימי - מכיוון שהוא קיים עמוק בתוך כולנו. למנוע בריחה הוא למנוע משהו שהוא מהותי ברוח האנושית.עולמנו מספק רק לחלק מהאנשים את הזכות לברוח. הזכות לעזוב כרצונם, להיכנס כרצונם, להתקבל, לגלות, להחליט להישאר או לנוע הלאה, להתרחב או להיעלם. עבור רבים אחרים, זהו עולם של חומות, גדרות וכלובים. אין בזה שום דבר לגיטימי.
 
ומה לגבי מנוסה מפני בעיות אקולוגיות?


אם אתה עוזב את ביתך כי הוא נהיה בלתי נסבל, כנראה שאתה עוזב את ביתך כי הוא באמת נהיה בלתי נסבל. הסבל והטראומה כבר נהיו מאוד אינטנסיביים. גם בתנאים הכי טובים, הם יימשכו. בואו נציע קצת מנוחה. 

מתי מפסיק האדם להיות פליט?

כאשר אחד יכול לבחור שלא לספר את סיפורו כדי להצדיק את נוכחותו. 

האם קיימת מבחינתך זכות למקלט פוליטי?

צריך שלאנשים תהיה הזכות הטבעית לנוע. אם אנשים היו מקבלים זכויות תנועה שוות, זכויות מגורים שוות, דברים היו מתאזנים. היינו רואים גל בכיוון אחד ואז גל בכיוון השני - כלומר, גם בתוך מדינה, ערים, עיירות וכפרים גדלים והתיישבותם מתרחבת. בעולם, עמים יגדלו והתיישבותם תרחב. בניית הגבולות היא שיוצרת את השיגעון וההיסטריה. בואו נדמיין, לרגע, שאנו מחלקים את העיירות והכפרים בארצנו כמו שחילקנו את העמים בעולם: עם חומות, וחוקי הגירה ופקידי הגירה ודרכונים ואישורים כדי לעבור מעיר או עיירה אחת לכפר או לג'ונגל הבאים. עם הסגרה וגירוש כדי להתמודד עם אלה הנחשבים לא ראויים. איזה בזבוז קולוסאלי של זמן, משאבים וחיים. איזה טירוף. מתי הפסקנו להבין זאת? 
 
במידה וכן: האם זכות זו בלתי-מותנית, או ניתנת לביטול?


זכות זו היא יותר מבלתי מותנית. היא טבעית. אבל התרחקנו מאד מטבענו האנושי. הראייה הבסיסית שלנו נהייתה כל כך מעוותת שכבר איננו מסוגלים לחשוב לפי ההיגיון הישר שכולנו נולדנו אתו. איננו מסוגלים כבר להתחבר למצב הטבעי ביותר שלנו - שהוא מצב של איחוד עם הזולת, הסביבה והיקום. 

האם את מאמינה, כי חברה מסוגלת לקלוט פליטים באופן מוגבל או בלתי מוגבל?

אף חברה לא קרסה מפני שהיא קלטה יותר מדי אנשים. החברה היא דבר המשכי. היא גדלה ומתכווצת ומתמזגת ומתרחבת. אנשים מגיעים ועוזבים בגלים. אם מצב כלשהו הופך לבלתי נסבל, יקר מדי, רועש מדי, אלים מדי, אנשים יעזבו וימצאו את מקומם. הגירה מתרחשת כל הזמן - עם או ללא פליטים. כאשר אנו הופכים חוויה אנושית ארעית לסוג קבוע של זהות - וזה מה שקרה לחוויה של הפליט - אנו כופים על משהו שלילי שצריך לעבור ולהשתנות, להיות למשהו קבוע שיישאר ויענה אותנו. אם אנו מאפשרים את השינוי שלו, הוא ייעלם.
 
האם יש בארצך פליטים בעלי זכויות יתר, כלומר כאלה אשר ארצך מעדיפה לקלוט יותר מאשר אחרים? במידה וכן, מדוע?


קראתי במקום כלשהו שאנו מחלקים בקלות אנשים ל"גולים" ((expats ו"מהגרים" בהתבסס על צבע העור. באותו אופן, אני מאמינה שיש מהגרים הנתפסים בצורה אחרת מאחרים. הדעות הקדומות האלה חלחלו עמוק.

האם לדעתך זוכים הפליטים בארצך ליחס הוגן?

לא. המערכת שלנו לא יודעת איך להתמודד איתם. 

האם תסכימי לביצוע קיצוצים בתכנית הרווחה של מדינתך, במידה ודבר יסייע לקליטתם של פליטים רבים יותר?

אני לא יכולה לדמיין אף מדינה שקרסה מפני שהיא עזרה לאנשים שנזקקו לה. פליטים לא באים עם מחלות וכוונות לשנורר למשך כל חייהם. הם באים במטרה להוכיח את עצמם כאזרחים ראויים, ולהגשים את חלומותיהם. כדי להשיג את המטרה הם יעבדו קשה יותר ממה שנוכל לדמיין. הם הופכים לעול כאשר אנו 'מאלצים' אותם להיות חסרי אונים. כאשר אנו מאפשרים לפוליטיקאים להשתמש בהם כשעיר לעזאזל ולהאשים אותם בכל דבר שלא עובד בחברה.חלק גדול מהעולם כפי שאנו מכירים אותו עכשיו, נבנה על החלומות, האומץ והדבקות במטרה של פליטים, מורשעים, עבדים ומודרים. אנשים שאיבדו את משפחתם, ביתם וכבודם - אבל למזלם, לא את עתידם.
 
מהם מבחינתך התנאים המוקדמים לקליטה מוצלחת? האם יש להציב דרישות מינימום

- בפני המהגרים?


אני חושבת שזו שאלה לא הוגנת. פליטים הם קורבנות של רדיפה וטראומה. לא צריך לפתח לגביהם ציפיות של אינטגרציה. יש לקבל אותם ולתת להם את התמיכה והסביבה - או בשם אלוהים, לפחות את המרחב וההזדמנות - כדי להתחיל לחיות שוב. שאלו את הפליט על אחריותו כלפי אינטגרציה כאשר הוא יפסיק להיות פליט.

- בפני האוכלוסייה המקומית?
 

אף ציביליזציה אינה גדלה כאשר היא סוגרת את עצמה. למעשה, כל הציביליזציות והאימפריות שהתרסקו באופן טבעי, התרסקו כאשר אנשיהן היו משוכנעים מדי באמת שלהם ובאורח חייהם, ונסגרו בפני שינוי, אתגר וגדילה. ציביליזציה משגשגת בנויה על אנשים הבטוחים בעצמם, פתוחים, אינם מפחדים מאתגר ומשינוי, ונלהבים מהשקפות עולם שונות וחדשות.
זוכרים כאשר היינו ילדים, שהמשחקים שלנו הפכו מרגשים יותר ככל שאנשים חדשים הצטרפו? כולנו ספגנו את הילדים היחפים הקטנים והמוזרים שצפו בנו משחקים, וביחד התמודדנו עם אתגרים חדשים. והאוכל שלנו תמיד הספיק לכולם - עם זאת, הרבה ילדים חדשים הצטרפו. מתי הפסקנו לחיות לפי האמיתות הבסיסיות האלה?

האם את מכירה פליטים באופן אישי?
 

שוב, שאלה זו הופכת מצב ארעי, חוויה אנושית, לזהות. פליט הוא אדם שחייו, כפי שהוא הכיר אותם, פתאום הפסיקו להתקיים. מישהו שהגיע למצב של חוסר אונים ותלות קיצוניים. קיימות חוויות אנושיות דומות, למשל אנשים שנתקלים בתאונות, מאבדים את כספם, מאבדים את זיכרונם. אנשים מגיעים למצבים מסוימים. ואז, לעתים תכופות בעזרת אחרים, הם יוצאים מהם. 
אותו הדבר לגבי מצבו של הפליט. זהו שלב בחיים. לא זהות. כן, אני מכיר אנשים שנאלצו להיות פליטים. כילדה אני זוכרת שהיה לנו גל של מבקרים שחיו בבית שלנו לתקופה ארוכה. זה היה כיף שיש ילדים אחרים בסביבה. רק מאוחר יותר הבנתי מדוע הם היו שם. מאוחר יותר בחיים עבדתי עם קבוצות פליטים באמצעות עבודת התיאטרון שלי. גיליתי שהם אנשים שהתמודדו עם הפחדים האנושיים העמוקים ביותר. זה סיפק להם נקודת מבט רחבה מאד - לא יכולתי להבין אותה עד הסוף. למדתי מהם הרבה.
 
האם את תומכת בפליטים באופן פעיל?


כרגע לא.

האם את מסוגלת לדמיין עולם ללא פליטים?

זה יקרה רק בעולם ללא גבולות. 

במידה וכן: מה נדרש לשם כך?

יידרש אומץ מבני אדם להודות שמדינות לאום הן טעות. מדינות הן מערכות מעשה ידי אדם. הגבולות מיושנים. חוקי ההגירה הם צורה של אלימות. פרנויה האוכלת את נשמותינו, ומגבילה אותנו כבני אדם, גדלה בגלל כל הדברים האלה. 

האם את או בני משפחתך נקלעתם בעבר למצב של מנוסה?

לא. 

האם את מאמינה, כי הינך עלולה להפוך לפליטה ביום מן הימים?  

כמובן.

- מדוע?

 אף פליט לא חשב שהוא יהפוך לכזה.

- כיצד את מתכוננת לכך?

 באותה צורה שבה אתה מכין את עצמך למוות. יש לך תחושה מעורפלת שזה יכול לקרות. אתה מקווה שהאדם שאתה בונה בתוך עצמך חזק מספיק כדי להתמודד עם המצב באומץ.

- לאיזו מדינה היית נמלטת?
 
אילו הייתה לי האפשרות, הייתי מחפש מחוז ששם אנשים יותר סקרניים מפרנואידים.
 
עד כמה את זקוקה למולדת?*


בית אינו מקום פיזי. הוא תחושה. קבלתם של האנשים אותך. או שהיא מתרחשת או שלא. כאשר היא מתרחשת, זה מספיק. 

*שאלה זו לקוחה מן השאלון "מולדת" מאת מקס פריש.