רוסיה אלנה פנאילובה

מה משמעות המונח פליט עבורך?

אדם שנאלץ לעזוב את המולדת או את סביבתה כתוצאה מפעולות צבאיות, בעיות הומניטריות או אסון טבע, בגלל רדיפה פוליטית, איום של מאסר מסיבות אידיאולוגיות, רדיפות על רקע גזעי, דתי, בעיות סוציאליות (עוני, רעב, סכנת חיים בגלל מערכת בריאות לקויה, וכדומה), אפליה על בסיס נטייה מינית ומטעמים אחרים. אדם מחפש מדינה אחרת או אזור בטוח יותר ומשגשג יותר במדינה שלו להשתכנות זמנית או לישיבת קבע. הוא מוכן להתמודד עם קשיי הסתגלות זמניים (חיים בתנאי מחנה, עבודה בשכר נמוך, אשרות לא קבועות) על מנת להינצל או לשפר את רמת החיים. אני מחשיבה גם מהגרים בעל כורחם כפליטים.

האם מנוסה מפני עוני לגיטימית פחות ממנוסה מפני מלחמה או דיכוי פוליטי?

בשום פנים ואופן. בדרך כלל, בריחה מעוני תוך בחינה מדוקדקת יותר של הסיבות והמניעים שלה קשורה למשטרים פוליטיים ולאיומים הנוצרים על ידיהם. מה שנקרא "הגירת הנקניק" מברית המועצות בשנות ה-70 וה-80 הייתה קשורה לאי שביעות רצון מדרך החיים הסוציאליסטית במדינה ומהפיקוח המוחלט של המדינה על כל סוג של פעילות עד כדי מעצרים ועונשי מאסר על כל יוזמה פרטית. פליטים ממדינות אפריקה לאירופה (איטליה) מנסים להינצל מרמת עוני שגובלת במוות, מרעב ומהשמדת משפחות וקהילות.

ומה לגבי מנוסה מפני בעיות אקולוגיות?

התשובה נמצאת באותו התחום כמו קודמתה: בעיות של איכות הסביבה קשורות למשטרים פוליטיים, לרמת המונופול של המדינה או של האוליגרכיה לגבי משאבי הטבע. אקולוגים רוסים (סורן גזריאן, יבגני ויטישקו ("משמר איכות הסביב בצפון קווקז")  או קונסטנטין רובחין, התנועה "להגנת חופיור") נאלצו להגר מפני שהם נרדפו תוך איומים של הרשעה פלילית בגלל הפעילויות הקשורות לאיכות הסביבה שהשפיעו על אינטרסים של בעלי תפקידים בכירים ומונופולים כולל נשיא רוסיה והמקורבים לקרמלין.

מתי מפסיק האדם להיות פליט?

ברגע שהוא מקבל מסמכי תושב קבע במדינה, עבודה שתואמת את כישוריו ומשכורת הולמת או קצבה, אז הוא עובר למעמד של מהגר. מבחינה פסיכולוגית, הוא עלול לא להפסיק להרגיש פליט.

האם קיימת מבחינתך זכות למקלט פוליטי?

קיים חוק בינלאומי שמעגן מבחינה חוקית את המובן מאליו. זאת האמנה והפרוטוקולים של האו"ם.

במידה וכן: האם זכות זו בלתי-מותנית, או ניתנת לביטול?

אני מאמינה שזאת זכות יסוד.

האם את מאמינה, כי חברה מסוגלת לקלוט פליטים באופן מוגבל או בלתי מוגבל?

אני מאמינה שיש מדינות כאלה: ארה"ב, קנדה, אוסטרליה.

במידה ובאופן מוגבל: היכן נמצאים גבולות אלה?

הגבולות האפשריים האלה תלויים בגודל המדינה, ברמת ההתפתחות הכלכלית שלה והתרבות הפוליטית, כמו גם ביכולת של האליטות לחשב את האחריות על זרמי הפליטים ורמת שנאת הזרים בארצותיהם. אמריקה במאות ה-19 וה-20 קיבלה מספר כה גדול של פליטים ומהגרים, שאיתו לא הייתה מצליחה להתמודד שום מדינה אירופית. אם המדינה מסוגלת לספק לזרם הפליטים מקום להישאר בו ולעזור להם בהסתגלות לחיים נורמאליים, אז זה הגבול החיובי שלה. הגבול השלילי - זה הכרח לקבל פליטים במהלך מלחמות ואסונות, אשר עלול להגיע למימדים בלתי מוגבלים. אולם התפיסה הכללית של "משבר הפליטים", לדוגמא, כתוצאה מהלחימה בסוריה, הינה קצת מוגזמת, מה שניכר אם מסתכלים על הסטטיסטיקה של יחס הפליטים והאוכלוסייה במדינות הללו.

האם יש בארצך פליטים בעלי זכויות יתר, כלומר כאלה אשר ארצך מעדיפה לקלוט יותר מאשר אחרים? במידה וכן, מדוע?

מאז תחילת הלחימה במזרח אוקראינה היו הרבה מאמרים על האופן שבו פליטים הרוסים מאזור דוננייצק מתקבלים בחום באזורים שונים של רוסיה. לאחר מכן התברר שלממשלה ולנציגיה אין מספיק משאבים ורצון טוב כדי לספק לאנשים האלה מגורים ומקומות עבודה, בשעה שהתושבים המקומיים כלל אינם מתייחסים לפליטים בלבביות כזאת. ההסבר לגל הראשון של קבלת הפנים החמה פשוט: אלה רוסים, שנפגעו על ידי שלטון לא לגיטימי של אוקראינה, אנשים השייכים לקבוצה אתנית כשלנו. זוהי במידה רבה תוצאה של תעמולה. רוסים מצ'צ'ניה או מאבחזיה (מהתקופה של פעולות צבאיות) לא התקבלו "בחום" על ידי החברה, הם פשוט לא היו קיימים בתחום העניין הציבורי או המדיני.

האם לדעתך זוכים הפליטים בארצך ליחס הוגן?

המדינה שלי מתייחסת בצורה לא הוגנת קודם כול לאזרחיה. כל הבעיות של רוסיה משתקפות בבעיות של פליטים. מהגרים ממרכז אסיה לצורכי עבודה חשופים ליחס לא הוגן במיוחד, רשויות האפוטרופסות רשאיות לקחת מהם את ילדיהם; סנט פטרבורג הזדעזעה בשל מותו של אומרלי נזרוב שנלקח ממשפחה טג'יקית שלא כדין.
לפליטים מאזורי עימותים צבאיים במולדובה ואבחזיה כלל אין שום מעמד רשמי; למיטב ידיעתי כולם פתרו את בעיותיהם בעצמם.

האם תסכימי לביצוע קיצוצים בתכנית הרווחה של מדינתך, במידה ודבר יסייע לקליטתם של פליטים רבים יותר?

המציאות היא שברוסיה התקציב לצורכי חינוך ובריאות מצטמצם בצורה חסרת תקדים למען הגדלת  תקציב הביטחון. השאלה אינה מוצגת כהלכה, לדעתי: התקציב לצרכים חברתיים צריך לכלול את כל העלויות ההומניטאריות, כולל הסיוע לפליטים.

מהם מבחינתך התנאים המוקדמים לקליטה מוצלחת? האם יש להציב דרישות מינימום

- בפני המהגרים?


 אין לעבור על החוק. ללמוד את שפת המדינה לפחות ברמת השימוש היומיומי. להשתדל להתנהג לפי הנורמות החברתיות המקובלות במדינה.

- בפני האוכלוסייה המקומית?

מתן מקומות עבודה על ידי המדינות המארחות.
למלא התחייבויות בינלאומיות לנושא קבלת פליטים. מתן סיוע משפטי, הבטחת רמה ראויה של מגורים, תעסוקה, חינוך.

האם את מכירה פליטים באופן אישי?

כן. קרובים של בן זוגי, פליטים מסוחומי, משפחה רוסית-גיאורגית. הבית שלהם הופגז, הם הצליחו ברגע האחרון לברוח לקרובי המשפחה שלהם במוסקבה. הם לא קיבלו שום מעמד פליטים רשמי; כמה מהעמיתים שלי, סופרים ועיתונאים שעזבו את מרכז אסיה בתקופה של עימותים צבאיים בתחילת שנות ה-90 ולאחר הקמת משטרים דיקטטוריים שם; גם התלמידים שלי ממדינות אפריקה אשר ניצלו את ההזדמנות ללמוד כדי לצאת מאזורי סכסוך ועוני (אחת הבוגרות שלי הייתה טוטסי, בפקולטה לעיתונאות באוניברסיטה של וורונז', 1994); החברים שלי מסרייבו, המתגוררים כיום בלובליאנה (בתור נערים הוציאו אותם מאזור ההפגזות בעת המצור על העיר על ידי הצבא היוגוסלבי); קונסטנטין רובחין שהוזכר קודם, פעיל איכות הסביבה ומהגר פוליטי; מספר פליטים פוליטיים נוספים בשל "המקרה בכיכר בולוטנויה". מספר עמיתים מרדיו אירופה החופשית בפראג - פליטים פוליטיים מדורות שונים ומדינות שונות. כמה מחבריי מקהילת להט"ב עזבו את המדינה בשל אפליה.
בחודש יולי, נפגשתי בתור עיתונאית עם פליטים מדונייצק וחצי האי קרים בלבוב. אלה הם רוסים, אוקראינים וטטארים שנמלטו מבתיהם לאחר סיפוח קרים ותחילת הלחימה במזרח אוקראינה.

האם את תומכת בפליטים באופן פעיל?

כפי שכתבתי למעלה, פליטים אינם מהווים קבוצת אנשים שזרה לי, יש מספיק מהם בקרב קרובי המשפחה שלי, לכן השאלה נשמעת לי קצת מוזרה. אפשר לקרוא לזה "שיתוף פעולה".

כיצד תתפתח סוגיית הפליטים במדינתך?

א) בשנתיים הקרובות?
ב) בשני העשורים הקרובים?


מכיוון שלא ניתן לחזות כיצד יתפתח המצב הפוליטי ברוסיה לא בעוד שנתיים ולא בעוד עשרים שנה, קשה לדמיין תסריט כלשהו, כולל את מצבם של הפליטים.

האם את מסוגלת לדמיין עולם ללא פליטים?

למרבה הצער, לא סביר שנצליח לבטל את הסיבות לתופעות האלה: מלחמות, אסונות, פערים חברתיים, שנאת זרים.

במידה וכן: מה נדרש לשם כך?

מאמצים עצומים של האנושות.

האם את או בני משפחתך נקלעתם בעבר למצב של מנוסה?

ראו את התשובה לשאלה מס' 13. בנוסף, חוויה של משפחתה של הסבתא שברחה ממגפת הרעב באוקראינה המזרחית בשנות ה-30 של המאה ה-20 (הולודומור).

האם את מאמינה, כי הינך עלולה להפוך לפליטה ביום מן הימים?

- במידה וכן, מדוע?

אני יכולה. בשל הרדיפות בגין הפעילות המקצועית בתור עיתונאית שעובדת עבור חברה אמריקאית, סופרת שמביעה השקפות עולם דמוקרטיות אנטי מלחמתיות שהינן בסתירה עם הדרך של הנהגת המדינה. בגלל אי הסכמה עם הדרך הפוליטית של רוסיה המכוונת למיליטריזציה והתפשטות צבאית.

- כיצד את מתכוננת לכך?

אני לא חושבת שאפשר להיערך לכך.

- לאיזו מדינה היית נמלטת?

לאחת ממדינות מרכז אירופה.

עד כמה את זקוקה למולדת?*

אני מודה, שכל העולם מעניין אותי. חוששתני, שמולדת - זהו מודל די מיושן.

*שאלה זו לקוחה מן השאלון "מולדת" מאת מקס פריש.