סין
לי יואן


 

מה משמעות המונח פליט עבורך?

עבורי אלה הם המגורשים חסרי קורת הגג, אשר איבדו כמעט כל תקווה ונאחזים בחייהם למרות הכול.

האם מנוסה מפני עוני לגיטימית פחות ממנוסה מפני מלחמה או דיכוי פוליטי?

איני מבדילה בין השניים. עבורי עוני קיצוני אינו מאיים פחות מכל דבר אחר.

ומה לגבי מנוסה מפני בעיות אקולוגיות?

כל עוד אין מדובר בבעיות כלכליות הקשורות בהונאה, אני מסוגלת להבין כל סיבה למנוסה.

מתי מפסיק האדם להיות פליט?

כאשר ההישרדות מובטחת והאדם זכאי לעבוד.

האם קיימת מבחינתך זכות למקלט פוליטי?

צריכה להיות זכות כזו. זהו מאפיין של הציוויליזציה האנושית.

במידה וכן: האם זכות זו בלתי-מותנית, או ניתנת לביטול?

אני חושבת כי עליה להיות כרוכה בתנאים סבירים.

האם את מאמינה, כי חברה מסוגלת לקלוט פליטים באופן מוגבל או בלתי מוגבל?

אף חברה אינה בעלת יכולות בלתי מוגבלות. על כל חברה לפעול בהתאם לאפשרויותיה..

במידה ובאופן מוגבל: היכן נמצאים גבולות אלה?

הגבולות נמצאים בהחלט בקבלה מצד התושבים הקיימים ובתנאים הכלכליים של החברה.

האם יש בארצך פליטים בעלי זכויות יתר, כלומר כאלה אשר ארצך מעדיפה לקלוט יותר מאשר אחרים? במידה וכן, מדוע?

אם נסתכל לאחור על ההיסטוריה, אז כן. ככל הידוע לי, גורמים פוליטיים ממלאים בכך תפקיד, וכך גם הקשרים לקבוצות אתניות מסוימות.

האם לדעתך זוכים הפליטים בארצך ליחס הוגן?

ידיעותיי בנושא זה מועטות מדי.

האם תסכימי לביצוע קיצוצים בתכנית הרווחה של מדינתך, במידה ודבר יסייע לקליטתם של פליטים רבים יותר?

מבחינתי האישית ודאי.

מהם מבחינתך התנאים המוקדמים לקליטה מוצלחת? האם יש להציב דרישות מינימום

- בפני המהגרים?
- בפני האוכלוסייה המקומית?

בעיני די בקליטה מוצלחת באמת של שניים או שלושה דורות. לכן הדבר החשוב ביותר הוא הזמן, בתנאי  שמצליחים להישאר במשך פרק זמן זה. דרישות המינימום כוללות בכל מקרה את הקבלה ההדדית של הרקע התרבותי של כל אחד מן הצדדים. גם לשם כך נדרש זמן.

האם את מכירה פליטים באופן אישי?

עד כה לא יצרתי קשר עם פליטים אמיתיים מתקופתנו. עם זאת, המחוז המנהלי אלטאי, שבו אני מתגוררת, היווה תמיד יעד לאנשים במנוסה. האזור נמצא בקרבת הגבולות עם קזחסטן, רוסיה ומונגוליה, ועל אף פני הקרקע השוממים והאקלים העוין, מצאו כאן דורות של פליטים מקלט מפני רעב ומלחמות במשך מאות שנים. גם קרובי משפחתי חוו מנוסה. חייהם ניצלו בזכות העובדה כי הגיעו לכאן במהלך "שלוש שנות אסון הטבע" בתחילת שנות ה-60.

האם את תומכת בפליטים באופן פעיל?

עד כה לא.

כיצד תתפתח סוגיית הפליטים במדינתך?

א) בשנתיים הקרובות?
ב) בשני העשורים הקרובים?


איני יכולה להעריך זאת היטב.

האם את מסוגלת לדמיין עולם ללא פליטים?

כלל לא, אני די פסימית בהקשר זה.

במידה וכן: מה נדרש לשם כך?

אני חוששת כי ידינו כבולות בהקשר זה.

האם את או בני משפחתך נקלעתם בעבר למצב של מנוסה?

כבר סיפרתי כי לפני מחצית המאה גורשה משפחתי מסצ'ואן בגלל הרעב ונמלטה לסינגייאנג. באותה תקופה כונו אנשים אלה בשם "נוודים", במובן של "מסתובבים אנה ואנה בצורה עיוורת". באותה תקופה הייתהה נהוגה עדיין בקרה תקציבית קפדנית ביותר. גם בתקופות שבהן סבלה כל המדינה מרעב, לא הותר לאנשים לנוע באופן חופשי. אף על פי כן נאלצתי כילדה לנדוד עם משפחתי ברחבי המדינה. גם כאשר לא נחשבנו עוד "פליטים", חווינו כ"נוודים" את רמת החיים הנמוכה ביותר, המאפיינת אנשים אשר איבדו את מעמדם החברתי וביטחונם הסוציאלי. במשך זמן רב לא היה לנו הוקוו, כלומר מקום מגורים רשמי, מה שהקשה לדוגמה על ההרשמה לבית הספר.

האם את מאמינה, כי הינך עלולה להפוך לפליטה ביום מן הימים?

האמת שאני סבורה שהדבר בלתי סביר, אך לעולם אין לדעת. גם אם איני חשה עצמי מאוימת בטווח המיידי, אני מודעת בהחלט לאסונות העלולים להתרגש על בני האדם. אמצעי הזהירות שאני נוקטת הוא לחיות בסגנון חיים פשוט. אם אכן יהיה עליי לעזוב את הארץ, הייתי מעדיפה מדינות מפותחות יחסית בעלות מערכת חברתית סובלנית. אך סביר להניח כי אם המצב אכן היה מגיע לידי כך, לא הייתי חושבת זמן רב. הייתי פשוט נמלטת למקום הקרוב ביותר.

עד כמה את זקוקה למולדת?*

מכיוון שמעולם לא חייתי פרק זמן ארוך מדי במקום אחד, לא זכיתי לחוויה של "מולדת" ואיני יכולה גם להבין מדוע אנשים "זקוקים" למולדת. למרות זאת אני אוהבת את כל אחד מן המקומות שהתגוררתי בהם, אליהם אני קשורה בזיכרונות בלתי נשכחים. נראה ש"מולדת" היא פשוט המקום, שבו נמצאים מרבית זיכרונותיו של האדם.

*שאלה זו לקוחה מן השאלון "מולדת" מאת מקס פריש..