קרואטיה סרצ'קו הורבאט

מה משמעות המונח פליט עבורך?

פליטים הם אנשים שאין להם יותר אפילו הזכות לזכויות. כל פליט הוא השתקפות של המדיניות הכושלות שלנו, סימן לכך שמשהו מאוד רקוב בעולמנו העכשווי אם דבר כמו להיות פליט עדיין אפשרי. 
 
האם מנוסה מפני עוני לגיטימית פחות ממנוסה מפני מלחמה או דיכוי פוליטי?


המאבק הנוכחי סביב ההבדל בין "מהגר כלכלי" ו"פליט" הינו אידאולוגי לחלוטין. אף על פי שקיים הבדל בין אנשים הנמלטים ממלחמה ומהגרים המחפשים עבודות טובות יותר, עלינו להבין שגם עוני הוא למעשה בעיה מובנית והשם של הבעיה הזאת הוא – קפיטליזם. כל עוד יש קפיטליזם המבוסס על תרבות של מיצוי ועל ניצול, ימשיכו להיות פליטים. כיום, כאשר בעיקר פליטים מסוריה מקבלים את הזכות להיות מכונים "פליטים", אנו מתקדמים לעבר זמנים ציניים שבהם אנו מעלימים עין, פעם נוספת, מכל המלחמות האחרות שיש, שהמערב יצר, מאפגניסטן לעיראק, מלוב לניגריה ... האם האנשים המנסים לצאת ממדינות אלה הם כיום "מהגרי כלכלה", או שאולי העוני הקיים במדינות שלהם הוא תוצאה של המלחמה וההיגיון הכלכלי האכזרי שמלכתחילה הוביל למלחמות אלה?   

האם קיימת מבחינתך זכות למקלט פוליטי?


אם אדם דופק על דלת ביתך באמצע הלילה משום שביתו עולה באש, התגובה הראויה היחידה היא לפתוח את הדלת. אכן הגענו לתקופה אפלה אם המושג של קאנט של "הכנסת אורחים אוניברסאלית" הפך כיום למדע בדיוני שקשה אפילו לדמיין אותו, או אם עלינו להשיב על שאלה האם הזכות למקלט היא זכות טבעית? תחשוב אם מישהו היה בא ושואל אותך האם יש לגנות מעשי אונס? מובן שיש לגנות ולהעניש, אבל עצם זה שעורכים דיון בנוגע לכך מסמן שיש משהו מאד שגוי באופן שבו אנו מבינים אונס. אותו הדבר נכון בנוגע לזכות הטבעית למקלט – עצם העובדה שאנו שוב דנים בזה, כאילו מדובר בנושא לדיון, מראה עד כמה עמוק משבר האנושיות.    
 
האם אתה מכיר פליטים באופן אישי?


בחודשים האחרונים הרביתי לנסוע ולבקר פליטים במחנות מאידומני ועד לקאלה, בבתי מחסה זמניים מפריז ועד בריסל, ופגשתי פליטים רבים. אלה הם אנשים – סטודנטים ומהנדסים, אימהות ודודים – שחיו חיים נורמאליים עד שמשחקים פוליטיים מלוכלכים הובילו למלחמות ולחוסר יציבות שאילצו אותם להימלט בסירות, ברגל, להתגלגל ברכבות בכל רחבי אירופה כדי להגיע למקום שיהיה פחות או יותר בטוח. במקום חיים כאלה הם כעת חיים במחנות, ב"ג'ונגלים", בתחנות רכבת בערים שלנו. לאחר שפגשתי כל כך הרבה פליטים אני מודה שהגעתי למגבלה מסוימת של השפה. קשה לחיות בעולם הזה מבלי לחשוב על הגורל שלהם, אך זה נעשה קשה לדבר על זה. היה זה סטפן צוויג, שהיה פליט בעצמו, שבחודש יולי 1940 הציב את השאלה כיצד ייתכן שאותם נושאים עתיקים של הספרות עדיין דורשים את תשומת ליבנו: "גבר ואישה נפגשים, מתאהבים, מתחילים ברומן – דבר כזה היה פעם סיפור. יום אחד זה שוב יהיה סיפור. אך כיצד נוכל כיום לחיות עם מצפון נקי בתוך טריוויאליות שכזו?" הוא כתב על הטרגדיות של מלחמת העולם השנייה, אך האם לא ניתן ליישם מילים אלו לכל אותם מיליוני פליטים כיום? "בכל ספינה, בכל סוכנות נסיעות, בכל קונסוליה, ניתן לשמוע סיפורים של אנשים חסרי חשיבות, אנונימיים, על הרפתקאות שאינן פחות מסוכנות מאלו של אודיסאוס. אם מישהו, מבלי לומר מילה, היה מדפיס את המסמכים של פליטים אלה ... היו מופקים מאות כרכים של סיפורים, כל אחד יותר מרתק ומדהים מסיפוריהם של ג'ק לונדון ומופאסאן.
 
איזו עצה תיתן לפליט?


איזו עצה אנחנו, אלה שגרמנו או נטלנו חלק במלחמות העקובות מדם באפריקה או במזרח התיכון ואז ריכזנו אותם במחנות בכל רחבי אירופה מבלי אפשרות להשתלב, איזו עצה אנחנו יכולים לתת לפליטים אלה? זאת תהיה ציניות מצדנו. הם אלו שצריכים לתת לנו עצות. בזמן שנראה שכולם זנחו את התקווה ואת האמונה באירופה, נראה שרק הפליטים כיום ממשיכים להאמין ברעיון של אירופה, אירופה המבוססת על סולידריות וקיום הדדי ומשותף. האין זה הפרדוקס הגדול ביותר, וגם סימן לתקופה החשוכה שאנו חיים בה? כאשר הייתי במחנה הפליטים באידומני, ממש ליד פסי הרכבת שם חנו 15,000 פליטים במשך חודשים, עד שסילקו אותם משום שהם הפריעו לזרימה החופשית של סחורות, היה – ונמצא עדיין – שלט גדול שעליו חרותה המילה "תקווה". לא, אנחנו לא זקוקים לאופטימיות היום, אין שום סיבה לאופטימיות – המצב יהפוך לגרוע יותר, חומות חדשות וטרור, צעדי צנע והתחזקות הימין הקיצוני, וייתכן אף שמלחמה גלובלית חדשה נמצאת ממש מעבר לפינה, ולכן עלינו להיפטר מגרסה נאיבית זו של אופטימיות. אבל מה שאנחנו זקוקים לו זה תקווה ללא אופטימיות. והפליטים – כל אותם אנשים ששרדו את הטרגדיות הנוראיות ביותר ונותרו אנושיים – הם אלו אשר נותנים לי תקווה שעדיין יש תקווה לאנושיות.       
 
האם אתה מסוגל לדמיין עולם ללא פליטים?


למרבה הצער, לא. כל עוד קיים קפיטליזם גלובלי, שמצד אחד מבוסס על סירקולציה חופשית וצריכה ברוטאלית של סחורות, ומצד שני על זרימה מוגבלת של בני אדם, ימשיכו להיות פליטים. כל עוד קיימת מערכת שלפיה ההון חשוב יותר מכל בן אנוש, ימשיכו להיות אנשים שעל בסיס יומיומי יהפכו ל"פסולת אנושית".
 
האם אתה או בני משפחתך נקלעתם בעבר למצב של מנוסה?


בשנות השמונים של המאה הקודמת בימי יוגוסלביה, נאלץ אבי לברוח מהמדינה והתמזל מזלו והוא קיבל מקלט מדיני בגרמניה. אני גדלתי שם, הלכתי לגן ולבית ספר יסודי, אם אבי לא היה מקבל מקלט באותם ימים ייתכן ולא הייתי האדם שאני כיום. 
 
האם אתה מאמין, כי הינך עלול להפוך לפליט ביום מן הימים?


כל אחד יכול להפוך להיות פליט. השאלה אינה האם זה אפשרי, אלא מתי זה יקרה. וזו בדיוק הסיבה שעלינו לראות את עצמנו כמראה של הפליטים – היום זה הם, מחר אלה יכולים להיות אנחנו או ילדינו.