יריד הספרים של פרנקפורט ופרס הספר הגרמני
תמצית ההווה

כאשר קהילת הספרות נפגשת באוקטובר ביריד הספרים של פרנקפורט, מדובר גם בשאלות הבוערות של זמננו. הרשימה הקצרה של פרס הספר הגרמני לשנת 2026 מדגימה כיצד הספרות דוברת הגרמנית מתבוננת בשאלות אלו: הרומנים עוסקים במלחמה, בזיכרון, במשבר האקלים, בהגירה ובמחשבות על העתיד, וכך מציירים דיוקן רב שכבתי של העת הזו.

מאת לארה זילמן

גרמניה נמצאת בשנת 2026 בשנת בחירות. בחירות התקיימו בשלוש מדינות מחוז במזרח גרמניה. בסקסוניה־אנהלט ובמקלנבורג־מערב פומרניה הפכה מפלגת הימין הפופוליסטי AfD (אלטרנטיבה לגרמניה) לכוח הפוליטי החזק ביותר, וגם בברלין היא הגיעה להישג מרשים. התחזקות הימין היא תופעה עולמית, שכבר משפיעה באופן משמעותי על המציאות הפוליטית בגרמניה ומעצבת אותה. אין זה מפתיע, אך עדיין מעורר דאגה.

עם זאת הקיטוב הפוליטי כיום אינו המקור היחיד לתחושת חוסר הביטחון: מצטרפים אליו משבר האקלים, המלחמה המתמשכת של רוסיה נגד אוקראינה, המלחמה הנמשכת בעזה, והוויכוחים החריפים סביב השאלה מתי ביקורת על ישראל הופכת לאנטישמיות, וכן מצב כלכלי שעדיין מעורר דאגה. אם כן, כיצד מספרים על ההווה המאופיין באי ודאות ובטלטלה עמוקה?

הרשימה הקצרה כמראה של המשברים העכשוויים

שנת הספרות הגרמנית 2026 נראית על רקע זה כהשתקפות של המציאות. במיוחד הרשימה הקצרה השנה של פרס הספר הגרמני נקראת כתמצית של המשברים העכשוויים, ועם זאת היא הרבה יותר מאשר השתקפות של מגמות פוליטיות וחברתיות. הספרים מספרים על טראומות היסטוריות, על מלחמות עכשוויות, על אוטופיות ודיסטופיות טכנולוגיות, על משבר האקלים ועל הגירה. הם שואלים כיצד אנשים יכולים לחיות יחד בתנאים של עולם כאוטי שהולך ומתפרק, בלי להתעלם מהניסיון ההיסטורי.

משפטים רוחשים, שזורים זה בזה, ומשחקים לשוניים פרועים ונועזים מופיעים לצד מבט מפוכח וברור על האדם, שאינו נטול רגש. כך הספרות שבה לקבל את המרחב הראוי לה: הרומנים ברשימה הקצרה של השנה משתרעים על פני 304 עד 640 עמודים. בשנים האחרונות הייתה מגמה של ספרים קצרים, לעיתים קרובות אוטוביוגרפיים, ואילו כעת הכתיבה הבדיונית נמצאת בקדמת הבמה. שוב ושוב הסופרים.ות בוחנים את השאלה כיצד מספרים את המציאות, כיצד זוכרים אותה או עושים בה מניפולציות. הספרים חושפים בלי להביך, ומתבוננים באדם בשלמותו ללא חשש ובלי לייפות את המציאות.

שידה בזיאר (Shida Bazyar): הפערים

את המקום המרכזי תופס הרומן השלישי רחב היריעה של שידה בזיאר, "הפערים". הסופרת מספרת על כפר בהנסריק שבמדינת ריינלנד־פפאלץ, ועוקבת אחר תולדותיו לאורך כמה דורות, החל מהתקופה שקדמה לעליית הנאצים לשלטון ובמהלך השלטון הנאצי. במקום שבו הייתה פעם קהילה יהודית תוססת, שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי הכפר לצד בני דתות אחרות, בזיאר מראה באופן ברור אך גם סיפורי ופואטי את המהירות שבה האווירה הפוליטית משתנה: מכריזים על החברים.ות היהודים כאויבים. רודפים ומגרשים אותם והם נשלחים למחנות. רבים מתושבי הכפר מסיטים את מבטם מהמתרחש או מפיקים תועלת מרכושם של הנרדפים. לאחר המלחמה משתיקים את העבר הזה. הרומן בנוי כקולאז' המשלב בין תקופות ונקודות מבט שונות. הוא מאפשר לחוות את תולדות הכפר עד לתקופה העכשווית של שנות ה־2010. במרכז הרומן עומדות שתי משפחות פליטים מאיראן, המתמודדות עם דעות קדומות ובונות לעצמן חיים במקום, כל אחת בדרכה. הכותרת היא גם הצהרת כוונות: בזיאר מאירה את הפערים בעבר הגרמני, שהשלכותיהם ניכרות עד היום. בכך היא ממלאת פער בספרות הגרמנית בת זמננו, שבה נמנעים מלדבר על נושאים רבים.

פרנצ'סקה גנסלר (Franziska Gänsler): אורקה

לא פחות מאיים, אם כי באופן שונה לחלוטין, הוא הרומן השלישי של פרנציסקה גנסלר, "Orca". גנסלר, אחת הסופרות המובילות העוסקות במשבר האקלים, מספרת על קורה, הלומדת בפנימייה לבני נוער עשירים ומשתוקקת להרגיש שייכת. יחד עם חברתה אולימפיה היא פעילה בקבוצה של אקטיביסטים למען האקלים, שהולכת ומקצינה. הרומן רומז לתנועת Fridays for Future וליד הקשה שהמערכת הפוליטית נקטה נגדה. הוא מעלה שאלות על  גבולות הפעולה הפוליטית ועל פנאטיות. בד בבד הרומן עוסק גם בכמיהה האנושית להשתייך ולזכות בהכרה. 

אליאס הירשל (Elias Hirschl): לולאות

על רדיקליות ועל בדידות חברתית כותב באופן שנון ושופע רעיונות גם הסופר האוסטרי אליאס הירשל ברומן השישי שלו, לולאות. הרומן מגולל את סיפורם של הבלשנית פרנציסקה דנק והמתמטיקאי אוטו מנדל. הם מבקשים לפתח שפה אוניברסלית מושלמת ומאמינים שכך הם יוכלו להתגבר על אי הבנות ועל בעיות תקשורת בין בני אדם. אולם ככל שהם מנסים יותר להסדיר את השפה ולשלוט בה, כך הולכים הניסויים שלהם ויוצאים משליטה. זהו רומן על תקשורת ועל הגבולות שלה, שבולט במיוחד הודות למופע מרהיב של וירטואוזיות לשונית. 

ולריה גורדיב (Valeria Gordeev): הציקדה בוקעת מתוך נשל הזהב המבריק שלה

רומן הביכורים של ולריה גורדיב, הציקדה בוקעת מתוך נשל הזהב המבריק שלה, נקרא כיצירה רבת־עוצמה מבחינה לשונית וסוריאליסטית כאחד. המחברת, שזכתה בשנת 2023 בפרס אינגבורג בכמן, עבדה על הספר במשך כעשור. היא מספרת על האחים לאדה וקונסטנטין, החיים בין ברלין, קייב ומוסקבה. גורדיב משלבת בין סכסוכים משפחתיים לבין מלחמה, אלימות פוליטית וכוחן של האליטות העשירות. היא עוסקת בכמה סוגיות מרכזיות: המלחמה באוקראינה, מבני כוח סמכותניים והאוטופיה הטכנולוגית של חיים ללא מוות.

פגי מדלר (Peggy Mädler): ויסות עצמי של הלב

הרומן השלישי של פגי מדלר כתוב בטון מאופק ופשוט. ב"ויסות עצמי של הלב" היא מספרת על גאורג, המשוכנע כי הקיברנטיקה - המדע העוסק בבקרה ובוויסות של מערכות מורכבות - יכולה להציל את גרמניה המזרחית, על חברתו האמנית ואוהבת החירות מונה ועל מעגל החברים הרחב שלהם. מסלולי החיים של גיבורי הרומן משתרעים משנות השישים ועד ימינו. כקול היחיד ממזרח גרמניה ברשימה זו, מדלר משלבת בין ההיסטוריה של גרמניה המזרחית לבין מערכות יחסים אישיות והשאלה באיזו מידה המערכות הפוליטיות מעצבות את חיי האנשים. היא מראה שאין סיפור אחד ויחיד על גרמניה המזרחית. ישנם מסלולי חיים רבים ושונים, שעדיין צריך לגלות ולדון בהם, במיוחד בגרמניה שנותרה מחולקת בין מזרח למערב בהיבטים רבים כל כך.

דנה פובינקל (Dana Vowinckel): אנטון ואלמה

דנה פובינקל מאירה ברומן המותח והסוחף שלה, "אנטון ואלמה", שאלות חברתיות הקשורות להתמודדות עם הזהות היהודית בגרמניה. ברומן השני שלה היא מספרת, באמצעות סיפור האהבה של שני גיבורי הספר, על שני צעירים שמערכת היחסים ביניהם נתונה למתחים בעקבות הרקע השונה שלהם, זהות דתית וקונפליקטים משפחתיים. בה בעת היא עוסקת בשאלות של אנטישמיות, גזענות ותרבות הזיכרון הגרמנית, ומתייחסת גם לדיונים העכשוויים סביב ישראל ופלסטין והמלחמה בעזה.

הספרות הגרמנית העכשווית של שנת 2026, גם מעבר לספרים ברשימה הקצרה הזאת, פותחת נקודות מבט רבות ומגוונות על כוח ופגיעות, על שייכות והדרה. היא אינה מספרת מתוך מרכז לאומי או אידיאולוגי אחד אלא מתוך עמדות סותרות ולעיתים אף מודרות. כך היא חורגת הרבה מעבר למרחב דובר הגרמנית. הספרות הזאת עוסקת בשאלות אוניברסליות: כיצד חברות זוכרות אלימות? כיצד אנשים מתמודדים עם מלחמה ועם קיטוב פוליטי? מה המשמעות של שייכות בעידן של דיגיטציה וגלובליזציה מואצות, של בדידות חברתית גוברת מצד אחד ושל התגבשות אליטות של מעטים מצד שני? והיא גם מראה כי הספרות יכולה לתת קול לחוויות שהשפה הפוליטית מתקשה לבטא ולתאר. כך היא פותחת מרחבים חדשים למחשבה ולהרהור.