שידה בזיאר (Shida Bazyar) - זוכת פרס הספר הגרמני
תולדות עיר הולדתה

שידה בזיאר נושאת דברים בטקס הענקת פרס הספר הגרמני.
קבה אחר תולדות עיר הולדתה עד כדי אובססיה: שידה בזיאר | © picture alliance/dpa | האנס פ. אלברט

שידה בזיאר זכתה בפרס הספר הגרמני לשנת 2026 על הרומן שלה "הפערים". בנאום התודה שלה התייחסה הסופרת בישירות ובחריפות למצב בגרמניה.

מאת יוליה הוברנאגל, דירק קניפהאלס

היא נחשבה לפייבוריטית, וכעת זכתה שידה בזיאר בפרס הספר הגרמני על ספרה הפערים, ספר שנוגע בדיוק בעצב החשוף של גרמניה בשנת 2026. בזיאר הגדירה מחדש את רומן המולדת (Heimatroman), אמרה מהא אל חיסי (Maha El Hissy), חברה בחבר השופטים, בנימוק הקצר בטקס הענקת הפרס, ואכן הרומן מצייר תמונה רבגונית של החברה הגרמנית.

הסיפור שמאחורי הפערים

ברומן השלישי שלה בזיאר צוללת עמוק אל תוך מערב גרמניה הזעיר בורגנית, אל חבל הונסריק (Hunsrück) שבמדינת ריינלנד־פפאלץ, ועוקבת אחר קורותיהם של תושבי היימסבאך, עיירה בידיונית בהשראת עיר הולדתה של בזיאר, הרמסקייל. היא מתארת כיצד החיים היהודיים בעיירה הולכים ונעלמים וכיצד גרמניה שלאחר המלחמה בחרה שלא לעסוק בשואה. היא טווה את סיפורם עד ימינו, כאשר משפחות של פליטים נפגשות עם צאצאי הנאצים.

אפשר להאמין למחברת כשהיא אומרת שעקבה אחר תולדות עיר הולדתה עד כדי אובססיה. התחושה שאנשים עלולים לחוות כשהם מגלים שסבם האהוב היה נאצי, היא התחושה שליוותה אותה במהלך ההתחקות אחר עיר הולדתה, כך סיפרה בזיאר בסרטון שהוקרן מראש ובו הוצגו המועמדים לרשימה הקצרה.

מאה שנות היסטוריה גרמנית מופיעות ברומן הזה בראש ובראשונה כהיסטוריה של אלימות. בזיאר ממחישה באופן מרשים כיצד אלימות עוברת מדור לדור דרך התנהגותם של הילדים בהיימסבאך, המחקים את המבוגרים. "ומכיוון שלפחד לא היה מקום באותה תקופה ובעולם של הילדים האלה, היא בחרה בטינה", נכתב באחד הקטעים בספר. "את הטינה הזאת היא הכירה היטב מאחר שהיא גדלה איתה בבית."

כריכת הספר "הפערים" מאת שידה בזיאר. © Kiepenheuer & Witsch

נאום זכייה לא שמח

בזיאר הגיבה לפרס באיפוק ודיברה ארוכות לאחר שקיבלה את התעודה. קשה היה לקרוא לדברים שנשאה באולם קייזר בבניין העירייה ההיסטורי של פרנקפורט נאום זכייה שמח. גם היא עצמה לא חשבה שזה יהיה ראוי, שכן הרומן "הפערים" עוסק בנרדפים ובנרצחים.

המחברת הפנתה את תשומת הלב למצב הפוליטי העגום בגרמניה. היא ציינה כי פשעים אנטישמיים וגזעניים הגיעו לשיא חדש וכי אין כיום קבוצת מיעוט במדינה שאינה נמצאת תחת איום. בזיאר גם לא הותירה מקום לספק באשר למקור האיום הזה. היא התייחסה לגירוש בכפייה, שמדברים עליו שוב בפומבי לראשונה מאז 1945, גם אם לא קוראים לו כך. הבעיה בשנת 1933, אמרה כשהיא מצטטת את חנה ארנדט, לא הייתה "מה שעשו אויבינו, אלא מה שעשו ידידינו". 

הרשימה הקצרה: מגרמניה המזרחית למחאת האקלים

לצד שידה בזאיר היו מועמדים השנה גם פרנצ'סקה גנסלר (Franziska Gänsler) עם אורקה, ולריה גורדיב (Valeria Gordeev) עם הציקדה בוקעת מתוך נשל הזהב המבריק שלה, אליאס הירשל (Elias Hirschl) עם לולאות, פגי מדלר (Peggy Mädler) עם ויסות עצמי של הלב ודנה פובינקל (Dana Vowinckel) עם אנטון ואלמה. הרשימה הציגה מגוון רחב של נושאים - החל מתרבות השוליים בגרמניה המזרחית ועד למתח ביחסים בין יהודים לגרמנים, מהחיים הפרובינציאלים בעיירה קטנה ועד למחאות האקלים.

טקס הענקת הפרס התקיים כמדי שנה בערב שלפני פתיחת יריד הספרים של פרנקפורט, שבו  יופיעו רבים מהסופרים והסופרות האלה, כמו גם רבים אחרים. מעל לכולם, כמובן, תעמוד השנה הזוכה בפרס.