125 להולדתה של אנה זגרס
קול מרכזי בספרות הגלות

אנה זגרס: דמות ייחודית; ביוגרפיה שעוצבה בידי הדרמות של המאה העשרים; רומנים שהביאו לה תהילה עולמית. לפני 125 שנה נולדה במיינץ הסופרת, שהייתה מסורה ופעילה לאורך כל חייה. 

מאת מריט בורכרדינג 

כאשר אנה זגרס נולדה ב-19 בנובמבר 1900, שמה היה עדיין נטי ריילינג. הוריה היו סוחר האומנות והעתיקות איזידור ריילינג ורעייתו הדוויג. זגרס למדה תולדות האמנות, היסטוריה, לימודי סין ופילולוגיה בהיידלברג ובקלן. בשנת 1924 היא פרסמה לא רק את עבודת הדוקטורט שלה, היהודי והיהדות ביצירתו של רמברנדט, אלא גם את סיפורה הראשון,המתים באי דג'אל,תחת השם "אנטיה זגרס" בעיתון פרנקפורטר צייטונג. בשנת 1927 יצא לאור הסיפור הקצרגרובטש. מאחר שבשורת המחבר היה רק שם העט "זגרס", הניח מבקר אחד שהסיפור נכתב בידי גבר.

יצירתית מבחינה ספרותית, מעורבת פוליטית

בהיידלברג, המקום שבו למדה, הכירה הסופרת את הסוציולוג והקומוניסט ההונגרי הגולה לאסלו רדוואני והתאהבה בו. הזוג נישא בשנת 1925 ועבר להתגורר בברלין. בשנת 1926 נולד בנם פטר ובשנת 1928 נולדה ביתם רות. שנה זו מהווה גם אבן דרך ביוגרפית בהיבט אחר: כאנה זגרס – זהו שמה מאותה העת ואילך – פרסמה הסופרת את ספרה הראשון,מרד הדייגים של סנט ברברה. בעקבות המלצתו של עמיתה הסופר, האנס הני יאן, זכה הספר בפרס קלייסט היוקרתי בשנת 1929. בשנת 1928 אנה זגרס גם הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הגרמנית (KPD) ומשנת 1929 פעלה בארגון הסופרים הפרולטרים המהפכנים שנוסד באותה העת.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הייתה אנה זגרס כיהודייה וכקומוניסטית תחת איום חמור במיוחד. לכן היא לא המתינה זמן רב ונמלטה דרך שוויץ, תחילה לפריז. משפחתה באה בעקבותיה במהרה. בתקופה זו אנה זגרס הייתה יצירתית ופעילה מבחינה ספרותית ופוליטית כאחד. ברומן הראשון שלה שנכתב בגלות, שכר הראש (Der Kopflohn), התחקתה אחר הגורמים לעליית הנאציזם בגרמניה. היא גם כתבה בכתבי עת של גולים אנטי-פשיסטים.

יעד הבריחה: מקסיקו

1940: הכוחות הגרמניים פולשים לצרפת - לאסלו רדוואני נכלא, אך אנה זגרס מצליחה לדאוג לשחרורו. המשפחה נאלצת לברוח שוב: היעד הראשון הוא מרסיי בחלק של צרפת שעדיין לא נכבש, בסופו של דבר הם עוקרים דרך מרטיניק, סנטו דומינגו, אליס איילנד, ורקרוז למקסיקו סיטי. כל החוויות הללו משתקפות ברומן שלהטרנזיט, שהחלה לכתוב בצרפת. הסופרת מצליחה להציל את עצמה, את בעלה ואת ילדיה מהנאצים, אולם אימה מגורשת לגטו בלובלין ושם היא נרצחת.

אבני דרך לתהילה עולמית

למרות מכות גורל רבות ואירועים סוערים, אנה זגרס אינה מתעייפת ממאבק למען מטרות אנטי-פשיסטיות, גם בגלות במקסיקו. היא מקימה את מועדון היינריך היינה ועומדת בראשו, מייסדת אתתנועת "גרמניה החופשית"ועורכת את כתב העת הנושא את אותו השם. בשנת 1942 ראה אור הרומןהצלב השביעי- באנגלית בארה"ב ובגרמנית בהוצאת הספרים לגולים במקסיקו El Libro Libre. הרומן העוסק בבריחה של שבעה אסירים ממחנה ריכוז בתקופת השלטון הנאצי, מבסס את תהילתה של זגרס כסופרת גרמנייה חשובה. העיבוד הקולנועי משנת 1944 בידי הבמאי ההוליוודי פרד זינמן הגדיל את הצלחתה העולמית. באותה שנה ראה אורטרנזיטבאנגלית. בשנת 1945 התפרסמה המהדורה הספרדית. רק בשנת 1948 יצאה הגרסה הגרמנית של רומן הגלות המופתי הזה.

נושאת תפקיד רשמי בגרמניה המזרחית

אנה זגרס שבה לגרמניה כבר בשנת 1947. תחילה היא התגוררה בחלק המערבי של ברלין, אולם כקומוניסטית מושבעת הצטרפה מיד למפלגת האחדות הסוציאליסטית של גרמניה (SED), שנוסדה באזור הכיבוש הסובייטי של עיר הבירה לשעבר. נוסף על כך, בשנת 1947, הוענק לה פרס ביכנר על הרומן שלההצלב השביעי. הספרהמתים נשארים צעירים, רומן חברתי סוציאליסטי, ראה אור בהוצאת אאופבאו במזרח ברלין ובהוצאת זוהרקמפ בפרנקפורט על המיין.

בשנת 1950 החליטה זגרס לעבור למזרח ברלין ועד מהרה כיהנה בתפקידים רבים: בין היתר, הייתה חברה בנשיאות מועצת השלום העולמית, חברה מייסדת של האקדמיה הגרמנית לאמנויות ויושבת ראש איגוד הסופרים של גרמניה המזרחית.

היא נמנעה מתמיכה פומבית בעמיתים ביקורתיים שאיבדו את חסד המפלגה וממשלת המדינה. אפילו במהלך אירועים כמו המרד העממי במזרח גרמניה בשנת 1953 והמרד בהונגריה בשנת 1956 הפגינה זגרס נאמנות בלתי מעורערת לקו מפלגת ה-SED, מפלגת השלטון במזרח גרמניה. "במבט לאחור", נכתב בטקסטב-MDRלרגל יום הולדתה ה-120 של אנה זגרס, "ללא ספק נותרת סתירה בין ההומניזם המיליטנטי שלה בתקופת הגלות לבין הקונפורמיות הגוברת שלה לאחר מכן".

לצד פעילותה במפלגה, המשיכה אנה זגרס לכתוב ספרות. הספר "ההפלגה"נחשב לשיא יצירתה המאוחרת. בעלה הלך לעולמו בשנת 1978, ולאחר מכן פרשה אנה זגרס מהחיים הציבוריים. יום מותה הוא 1 ביוני 1983. היא נטמנה בהלוויה ממלכתית בבית הקברות דורותיאנשטאט בברלין.

חשובה גם בימינו 

האם יצירתה של הסופרת אנה זגרס, שזכתה באזרחות הכבוד של עיר הולדתה מיינץ בשנת 1981, עדיין רלוונטית כיום? הקלאסיקות הספרותיות שלה, שאין עליהן עוררין, הן הספריםהצלב השביעיוטרנזיט, שנכתבו בתקופת השלטון הנאצי ובגלות. לדברי קלאודיה קבררה, שתרגמה מחדש את יצירותיה של אנה זגרס לספרדית מקסיקנית,דבר אחד ברור: "היא הייתה הסופרת החשובה ביותר של הגלות הגרמנית". לדעתה חשוב מאוד לשמר את זיכרון התקופה הזאת מאחר ש"תנועות ימין וימין פופוליסטי הולכות ומתעצמות בכל מקום בעולם, באירופה וגם בארה"ב. ... הפשיזם שוב הולך ומתחזק". יצירתה והשפעתה של אנה זגרס האנטי-פשיסטית ניצבות מול מגמה זו.

וגם הבמאי הגרמני כריסטיאן פצולדאומר: "ההווה והעבר קיימים בו זמנית", כשהוא מתייחס לעיבוד הקולנועי שלו לרומן של זגרסטרנזיט. לדבריו "הפליטים שנמלטו מפני הנאצים בשנת 1940 ונתקעו בערי הנמל קזבלנקה, מרסיי או ליסבון מקבילים לאנשים שנמלטים כיום מארצותיהם". סרטו הנושא את אותו השם אינו עוסק באופן שבו הדברים קרו במרסיי בעבר אלא הוא מבקש להראות שהמצב היום דומה למצב אז. מכיוון שההיסטוריה לא נגמרת אלא שניתן לחוש בה. לדברי פצולד "הדבר המרכזי הוא לפקוח את העיניים". הסופרת אנה זגרס הצליחה באופן מופתי לפקוח את עיניהם של אנשים בעזרת ספרותה במשך עשרות שנים.