למתחילים
טיפים לקריאה "הר הקסמים"

הרומן של תומאס מאן "הר הקסמים" זכה למוניטין של ספר המיועד ל"אינטלקטואלים אמיתיים". אולם זה לא חייב להיות כה מסובך: טיפים עבור אלו שהם בתחילת הדרך בכל הקשור ליצירתו של תומאס מאן אך מעוניינים לתת הזדמנות לקלאסיקה הספרותית הזאת.

מאת הרנן דה קארו

"הר הקסמים" מאת תומאס מאן, שראה אור בשנת 1924, נחשב לאחד הרומנים החשובים של המאה העשרים. עבור רבים - במיוחד עבור אלה שעדיין לא קראו את הספר - גם כאחד הקשים ביותר.

לא קשה לסכם את עלילת הרומן: הנס קסטורפ, מהנדס צעיר ושאפתן, מבקר את בן דודו בבית המרפא לשחפת על הר באלפים השוויצריים. הוא מתכנן לשהות שם רק כמה שבועות, אולם בסופו של דבר נשאר שבע שנים, בין היתר מאחר שהוא מתאהב באחת המטופלות. קסטורפ עוזב את ההר רק כאשר הוא מתגייס לצבא עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כשהוא שוהה בבית המרפא הוא מנהל שיחות ארוכות ומורכבות עם אנשים שונים על פילוסופיה, תיאולוגיה, פוליטיקה והיסטוריה ומתעמק בסודות הבוטניקה, האסטרונומיה ותורת האבולוציה.

כבר בתחילת הדרך נחשב "הר הקסמים" לספר ל"אינטלקטואלים אמיתיים" המבטא את "תמצית התרבות האירופית". כתוצאה מכך רבים חשים בעיקר פחד כשהם משתעשעים עם הרעיון של קריאת הרומן. עם זאת האם מדובר בפחד מוצדק? לאו דווקא. קריאה מהנה ברומן אפשרית גם עבור אלו שאינם מלומדים, מומחים או משוגעים. להלן כמה טיפים להתקרבות מוצלחת ואף מהנה ל"הר הקסמים". 

1. תנו לעצמכם להישבות בקסם

ב"הקדמה" להר הקסמים תומאס מאן - או בכל אופן המספר של הספר - מסביר שלסיפורו של הנס קסטורפ יש "דבר אחד או שניים עם האגדה [...]." אופיו האגדי (וגם המיתולוגי) של הרומן בא לידי ביטוי בהיבטים שונים: בהופעתה החוזרת ונשנית של הספרה 7, בטבע המוזר של מקום ההתרחשות של הסיפור - בית המרפא  ברגהוף, מקום שבו שוררים תנאי זמן ואקלים יוצאי דופן שרק מעטים עוזבים בחיים - או בשימוש בדמויות ארכיטיפיות. ישנו הגיבור חסר הניסיון, הנס, שיוצא למסע אל הלא נודע. אבל גם "הבעלים" המסתורי והמוזר של בית המרפא, ד"ר בהרנס, ה"הומניסט" האיטלקי והמדריך הרוחני של הגיבור, לודוביקו סטמבריני, הפתיינית המסוכנת קלאודיה שושא או מלצרית שמתוארת בספר באופן מעורר תמיהה כ"גמדה".

אם כן, קחו את תומאס מאן - או לפחות את המספר של הספר - ברצינות (אך במידה, ר' טיפ קריאה מספר 5):קראו את הרומן כפי שסופגים אגדה עתיקה - בפתיחות כלפי אירועים וגיבורים שהם מוזרים או בלתי מובנים בחלקם.

2. הרשו לעצמכם לדלג

על פני פרקים ארוכים, הר הקסמים הוא ספר נגיש למדי שקוראים אותו בשמחה. אפשר לדלג על הקטעים הקשים בלי להפסיד יותר מדי (לפחות בקריאה ראשונה; ר' טיפ קריאה מספר 7). כך למשל הדיונים הארוכים מדי בין סטמבריני הנאור ואולי מעט אופטימי מדי לבין יריבו, ליאו נפתה הריאקציונר והאפל. כפי שכתב פעם המחזאי האנגלי ויליאם סומרסט מוהם, זה בסדר גמור לדלג כי "אדם שפוי אינו קורא רומן כמשימה אלא לשם הנאה.

3. בקשו עזרה!

אתם לא לבד - או לפחות אין סיבה שתהיו. שתי אפשרויות: הקימו קבוצת קריאה ודיון ואולי אף קבוצת תמיכה לקריאה בהר הקסמים. תתפלאו לגלות כמה אנשים משתוקקים, ואולי מעט חוששים, לגשת לספר. ותגלו כיצד שיחה קולקטיבית על ספרות תורמת להפרשת הורמוני אושר.

אם בכל זאת תעדיפו חוויה אישית: הספריות והאינטרנט כאחד מציעים שפע של חומרי עזר. לצד הביוגרפיות החשובות ביותר על תומס מאן כמו "תומאס מאן: החיים כיצירת אמנות" מאת הרמן קורצקה ו"תומאס מאן: יצירה וזמן" מאת דיטר בורכמאייר, ישנם גם ספרי עזר שיכולים לשמש כ"מלווי קריאה" נפלאים:

• דניאלה לנגר: הסברים ומסמכים ל"הר הקסמים" של תומאס מאן
• תומאס שפאר: הרי הקסמים - רומן המאה מדאבוס
• פולקר ויידרמן: איש הים. תומאס מאן ואהבת חייו

גם המסה שנכתבה באנגלית The Anxiety of Difficulty – Trying to Read Thomas Mann מאת חוקרת הספרות הפולנייה קרולינה וטרובה מומלצת מאוד.

4. השתמשו בספר ככלי מדיטטיבי

המשפטים של תומס מאן הם לעיתים קרובות ארוכים ומסובכים. בסופו של דבר השפה הגרמנית מציעה אפשרויות ביטוי המאפשרות לכותב להיות מפורט, מסורבל, שובב, מעורר חוסר נוחות לעיתים, מוגזם ובו בזמן גם מדויק או קטנוני. תומאס מאן מנצל זאת באופן עקבי ב"הר הקסמים" וברבים מספריו האחרים, מסות ויצירות ספרותיות כאחד. משפטים כאלה עלולים להרגיז, אולם יש להם גם קצב ייחודי. הם מסוגלים ליצור כוח משיכה, להכניס את הקורא לסוג של מצב זרימה, טראנס מדיטטיבי, בדומה לליטניות טקסיות ולמזמורים דתיים. ותרו על הגישה הקטנונית בורגנית הגורסת כי כל משפט הכרחי ל"עלילה". ותרו גם על הצורך לחפש "עלילה מותחת" – ופשוט תנו לעצמכם לשקוע במוזיקליות ובקצב הייחודיים לסגנונו של תומאס מאן. התודעה שלכם תוקיר לכם תודה על כך.

5. אל תיקחו את "הר הקסמים" ברצינות רבה כל כך!

הר הקסמים הוא סיפור על מחלה וכמיהה דקדנטית למוות. הנס מרגיש לדבריו "באלמנט שלי" כשהוא נמצא בקרבת אנשים חולים וגוססים. אבל הר הקסמים הוא גם ספר מצחיק מאוד במקומות מסוימים. אם אתם רוצים להשתכנע בכך, קראו את הקטעים האלה - בהנחה, כמובן, שיש לכם חוש הומור:

• בכל קטע שבו ד"ר בהרנס מדבר. סגנון הדיבור שלו כל כך ייחודי - מסורבל אך מוקפד, מרושע, מלא דמיון, חצוף! – שכל פעם צוחקים שוב ושוב בקול רם.
• פרק 3, קטע "הקנטה. צידה לדרך. עליזות מופרעת": חלק זה עוסק בהופעתו של "מועדון חצי ריאה", קבוצה מוזרה של מטופלים שאליה משתייכת אחת בשם "הרמינה קלפלד", ש"יכולה לשרוק באמצעות דלקת הריאות".
• פרק 6, קטע "התקפה שנדחתה": ג'יימס טינאפל, דודו ההגון אך גם התמים של הנס, מבקר בבית המרפא במטרה להחזיר את אחיינו ל"ארץ השפלה". התיאור של מאן את דמותו של ג'יימס ותשוקתו לגברת רדיש, אחת המטופלות, משעשע מאוד.
•  פרק 7, הקטע "המפוקפק ביותר": במהלך סיאנס בבית המרפא נקראת רוח בשם "הולגר", שטוענת כי הייתה משורר בעודה בחיים - ומציעה לנוכחים דוגמה אבסורדית של שירתה. הפרודיה של המשורר תומאס מאן מרושעת ומצחיקה.

6. תיהנו מהשהות שלכם ב"ברגהוף"

ובאותו אופן: כן, ספרו של מאן הוא הישג אינטלקטואלי עצום. כן, זו יצירה אנציקלופדית מרשימה. כן, הוא מציע ניתוח מבריק של המצב הנפשי של אזרחי אירופה המכובדים ביותר לפני מלחמת העולם הראשונה. אך הספר גם חושני מאוד. סקפטיים? אם כן, תנו הזדמנות לקריאות האלטרנטיביות האלה:

• "הר הקסמים" הוא רומן אהבה ארוטי ומודחק בחלקו: זה בא לידי ביטוי בקטעים הרבים שבהם הנס חושב על "מאדאם שושא", מתבונן בה (והיא מתבוננת בו) או מנסה להתקרב אליה. במיוחד בולט דיאלוג סוער בין השניים בצרפתית (בפרק "ליל ולפורגיס", פרק 5) שעלול להרגיז אפילו את הקוראים השלווים ביותר.
• ספר של עונג: ב"הר הקסמים", אנשים בריאים הופכים להיות חולים, והחולים מתים. אולם כל עוד הם בחיים – המטופלים בבית המרפא מנהלים קיום מהנה למדי, שתומאס מאן מתאר נפלא. הם נוסעים עם תיקים מעור תנין, עוברים טיפולים כשהם עטופים בשמיכות יקרות עשויות משיער גמלים, מעשנים סיגרים משובחים, אוכלים ארוחות מפוארות ושותים יינות יוצאים מן הכלל עד שהם משתכרים (כמו בחלק "עשרים ואחת", פרק 7).
• "הר הקסמים" ככתיבה על טבע (Nature Writing): מאן מתאר את היופי, ההוד ולעיתים גם האלימות של הטבע בצורה עוצרת נשימה. תקראו למשל את תיאורי הצמחים בתחילת הפרק "עוד מישהו" או את הפרק המפורסם "שלג" – אחד הקטעים האהובים בספרות הגרמנית. שניהם מופיעים בפרק 6.

7. תחזרו בקרוב

העצה האחרונה מגיעה מתומאס מאן עצמו:

"מה עליי לומר על הספר עצמו ועל האופן שבו יש לקרוא אותו? זה מתחיל בדרישה יומרנית מאוד, כלומר, שהקורא צריך לקרוא אותו פעמיים. הדרישה הזאת מתבטלת כמובן מיד במקרה שהקורא משתעמם כבר בקריאה הראשונה. אמנות לא צריכה להיות שיעורי בית מייגעים או מטלה שנעשית באי־רצון. אמנות צריכה ורוצה להעניק שמחה, לבדר ולהחיות. ואם יצירה לא מצליחה לעורר את ההשפעה הזאת על מישהו – הוא צריך להניח אותה בצד ולפנות למשהו אחר. אבל מי שהגיע לסוף של "הר הקסמים" מומלץ שיקרא אותו שוב משום שהסגנון הייחודי שלו, האופי שלו כקומפוזיציה, גורם לכך שההנאה של הקורא תתגבר בקריאה השנייה - בדיוק כפי שאדם צריך להכיר מראש את המוזיקה כדי ליהנות ממנה באמת". (תומאס מאן, מתוך נאום בפני סטודנטים באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1939)

המחבר מודה ליאנה בורבך ולמקס וולף, שתרמו רעיונות ומילים לטקסט זה.