יוליה מאן
אימו הברזילאית של תומאס מאן

גם לאחר שנים של משא ומתן עדיין לא ברור אם המיזם להקמת מרכז תרבות בבית הולדתה של יוליה מאן ב- Fazenda Boa Vista לשעבר בפאראטי שבברזיל יקרום עור וגידים. מומחים מצביעים על חשיבותו של מוסד המוקדש למשפחת מאן, מאחר שיוליה מאן עיצבה את חייהם של תומאס והיינריך מאן במידה רבה, עובדה שמבקרי הספרות הגרמנים לא הבחינו בה עד כה.

מאת יוליאנה ואז

ימים אחדים לאחר קבלת פרס נובל לספרות העניק תומאס מאן (1955-1875) ריאיון בברלין לסוציולוג הברזילאי סרג'יו בוארקה דה הולנדה (1982-1902), שהופיע ביומון O Jornal בינואר 1930. כשהכתב הצעיר באותה העת שאל את מאן על השורשים הברזילאיים של משפחתו, השיב הסופר הגרמני: "ברזיל אכן מעוררת בי כמה רגעים משובחים מהילדות ומהנעורים שלי. אני נזכר שאמי, שהייתה ברזילאית ונולדה במטע קפה או סוכר - אני כבר לא זוכר -  שוחחה איתי לעיתים קרובות על יופיו של מפרץ גואנברה".

תומאס מאן התכוון כנראה למפרץ פאראטי, שבו נמצאת אחוזת בואה ויסטה עד היום. האחוזה, שנבנתה במאה ה-18 בסגנון קולוניאלי בין הים ליער האטלנטי, היא כיום חלק מאתר מורשת היסטורית של העיר פאראטי. שם בילתה יוליה מאן, שנולדה בשנת 1851 בשם יוליה דה סילבה ברונס, את שנותיה הראשונות. לאחר מות האם הברזילאית עברה יוליה מאן בגיל שבע עם אביה הגרמני לליבק.

בעיר הצפון גרמנית היא קיבלה חינוך מסורתי, נישאה לתומאס יוהן היינריך מאן (1891-1840), סנאטור וסוחר, והביאה לעולם חמישה ילדים. שניים מהם, היינריך (1950-1871) ותומאס, משתייכים לקאנון הספרותי דובר הגרמנית של המאה העשרים. לאחר מות בעלה עברה יוליה מאן למינכן ולא שבה עוד לברזיל, אולם זכרונות ילדותה באזורים הטרופיים “בין קופים לתוכים” מצאו את דרכם אל הספר “ילדותו של דודו” (קונסטנץ: רוזנגארטן 1958, ברלין: הוצאת אאופבאו 1999) שהתפרסם לאחר מותה.

“משהו מצער או מביש"

במשך עשרות שנים התעלמו האינטלקטואלים הגרמנים ממוצאם הברזילאי של האחים מאן, כפי שציין סרג'יו בוארקה דה הולנדה במאמרו משנת 1930: “היסטוריון הספרות הידוע אדולף ברטלס שולל הנחה זו כאילו יש בה משהו מצער או מביש.” רק בשנות התשעים התעניין הסופר והפסיכולוג הנודע פרידו מאן, “הנכד האהוב” על תומאס מאן בסיפורה של סבתא רבתא שלו בעקבות מחקר לרומן שלו בראסה (מינכן: הוצאת נימפנבורג, 1999) שנכתב בהשראת הענף הברזילאי של המשפחה

לאחר ביקור בפאראטי נולד החלום להפוך את האחוזה בואה ויסטה למרכז תרבות. בשנת 1996 ייסד פרידו מאן את העמותה "קאזה מאן" בציריך ושנה לאחר מכן קיים פסטיבל סביב יוליה מאן בפאראטי עם תערוכות והרצאות ובהשתתפות של אמניות ואמנים ברזילאים. אולם ניגודי עניינים וסכסוכים משפטיים עם בעלי האחוזה דאז הובילו לעיכוב המיזם להקמת מרכז תרבות, ופרידו מאן ויתר על תוכניתו.

לא תומאס ולא אחיו היינריך מאן דרכו מעולם על אדמת ברזיל, אולם הם התייחסו לכך כל אחד בדרכו. תומאס מאן מתייחס שוב ושוב ביצירתו באופן לא מודע ל"דרום" ולדמויות זרות. "במשך שנים רבות הסתיר מאן את מוצאו הברזילאי. הוא לא רצה לסכן את מעמדו כמשורר גרמני מוערך", אומר פאולו סואתה, פרופסור בתוכנית הלימודים לתארים מתקדמים בלימודי ספרות באוניברסיטה הפדרלית do Paraná ומחבר הספר "מולדת אם. משפחת מאן וברזיל" (דיסלדורף: ארטמיס ווינקלר 2009), שנכתב בשיתוף קרל-יוזף קושל ופרידו מאן. סואתה מדווח כי "משנת 1938 ואילך הפך תומאס מאן למתנגד מר של הפשיזם הנאצי והקדיש תשומת לב רבה יותר לאמריקה הלטינית. הוא נפגש עם הסופר הברזילאי אריקו וריסימו (1975-1905) וכתב לאינטלקטואלים אירופאים שחיו בגלות בברזיל במהלך מלחמת העולם השנייה.

המורשת הברזילאית

תומאס מאן כתב לאחד הסופרים הגולים האלה, המחזאי האוסטרי קרל לוסטיג-פרן (1967-1892), מכתב בשנת 1943: “גם אני תמיד הייתי מודע לכך שדם אמריקה הלטינית זורם בעורקיי, ואני חש היטב את חובתי לכך כאמן. רק בשל סרבול שמרני מסוים בחיי לא ביקרתי בברזיל מימיי. אובדן מולדתי (ארץ אבי) אמור להיות סיבה נוספת עבורי להכיר את מולדתי (ארץ אימי), אני מקווה שתגיע השעה לכך".

אצל היינריך מאן המורשת הברזילאית מופיעה באופן ברור יותר. בשנת 1907 פרסם בנה הבכור של יוליה מאן את ספרו הראשון, "בין הגזעים" (מינכן: אלברט לאנגן 1907; כמה מהדורות נוספות, למשל פרנקפורט: פישר 1987), רומן בהשראת זכרונותיה של האם. “רומן מעניין מאוד על אישה השואפת לאמנציפציה ולזכות להתגרש מגבר סמכותי ושמרן", אומר סואתה.

בינואר 2024, לרגל יובל המאה לצאתו לאור של הרומן הר הקסמים, ערך ראש עיריית פאראטי דאז, לוצ'יאנו וידאל, ביקור רשמי בליבק כדי למצוא שותפים לשימור המורשת של משפחת מאן, אך ללא תוצאות. באותה שנה הציג פסטיבל הספרות הבינלאומי של פאראטי את התערוכה הנודדת תומאס מאן: הדמוקרטיה תנצח! התערוכה נוצרה על ידי בית תומאס מאן בלוס אנג'לס בשיתוף מרכז התרבות ליטרטורהאוס מינכן. את התערוכה אצר בברזיל פאולו סואתה. היה פאנל דיונים על משפחת מאן בבית התרבות של פאראטי. עם זאת אף אירוע ספרותי לא התקיים באחוזת בואה ויסטה, רק כמה קילומטרים מהמרכז ההיסטורי

נכס עם עתיד לא ברור

בשנת 2025, השנה ה-150 להולדתו של תומאס מאן והשנה ה-70 למותו, עתיד הבית נותר לא ברור. הנכס שייך לאמיר קלינק, שהיה האדם הראשון שחצה את דרום האוקיינוס האטלנטי בסירת משוטים בשנת 1984. לאחר שנים במצב עגום ולאחר שהעיתונות הברזילאית דיווחה על כך, עבר הבית שיפוץ. כמו כן רשות המורשת הברזילאית איפאן בחנה אותו בשנת 2023. קלינק, שבבעלותו גם מרינה יוקרתית באתר, הודיע באמצעות משרדו שהוא ושותפיו העסקיים “פתוחים להצעות” בכל הקשור לקידום ולפיתוח של הבית.

אם זה אכן יקרה, יהפוך בית הולדתה של יוליה מאן בפראטי למרכז תרבות יחד עם שורה של מוסדות אחרים המשמרים את המורשת של משפחת מאן ברחבי העולם, למשל בית תומאס מאן בלוס אנג'לס, בית בודנברוק, מרכז תומאס והיינריך מאן בליבק, מונצ’נסיה בבית הילדברנד במינכן, ארכיון תומאס מאן בציריך ומרכז תומאס מאן בנידה, ליטא

זיכרון משפחתי

“אם הבית שבו התגוררה יוליה מאן אינו זמין כמבנה, נשמר את ההיסטוריה המשפחתית במקום אחר באמצעות כנסים", מבטיח יוהנס קרצ'מר, פרופסור לספרות גרמנית באוניברסיטה הפדרלית פלומיננזה בניטרוי שבברזיל  ומומחה לתומאס מאן. קרצ'מר עורך הקבלה בין המקרה של יוליה מאן לזה של שטפן צוויג (1942-1881), הסופר היהודי-אוסטרי, שנמלט לפטרופוליס מהמשטר הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה. הבית שבו צווייג חי והלך לעולמו הוא כיום מוזיאון הפתוח לציבור.  "בדיוק כפי שלקח לפטרופוליס זמן להבין את חשיבותו של שטפן צוויג, פאראטי מפספסת כרגע הזדמנות למשוך תיירות תרבות", מאמין קרצ'מר, שמארגן בעצמו סיורי סירה ספרותיים סביב פאראטי.

“המחקר הספרותי בגרמניה ובעולם מתייחס יותר ויותר למוצאם הברזילאי של תומאס והיינריך מאן. חשוב שיוקם בברזיל מוסד שיוקדש למשפחת מאן, מאחר שיוליה מאן עיצבה את חייהם של שני הסופרים במידה רבה יותר ממה שהניחו עד כה. כמו כן לתומאס מאן יש קהל קוראים חשוב בברזיל", טוען סואתה.