"תביא לי בקבוק בירה, אחרת אני שובת פה ולא ממשיך לכתוב", אמר פעם קנצלר גרמניה לשעבר, גרהרד שרדר. הוא לא היה היחיד שהרגיש צמא: הגרמנים ידועים בעולם באהבתם לבירה. ועם הידע הזה על בירה, תוכלו גם אתם להשתתף בשיחה בעתיד בכל ביקור בביר גארטן (גן בירה).

מאת ג'ניפר אנגל

!O’zapft is

אם יש עיר אחת בגרמניה הידועה בבירה שלה הרבה מעבר לגבולות המדינה, זו מינכן ללא ספק.
רק שש בירות רשאיות כיום להיקרא רשמית “בירה ממינכן” („Münchner Bier). מה הדרישות?
“בירה ממינכן מיוצרת אך ורק במבשלות הבירה של מינכן, שמתקני הייצור שלהן נמצאים בתוך גבולות העיר. את מי הבישול הטריים שואבים מבארות עמוקות משלהן, המגיעות עד לשכבות מהתקופה הטרציארית,” כך נכתב באתר הרשמי. מבשלים את הבירה לפי חוק הטוהר של מינכן משנת 1487. תקנות מחמירות אלו הובילו לכך ש“בירה ממינכן” נחשבת מאז 1998 כסימון גיאוגרפי מוגן וכסימן מסחרי רשום.

קלש זה קלש

עם זאת, העיר הגרמנית שיש בה כנראה מספר סוגי הבירה ומבשלות הבירה הרב ביותר היא עיר אחרת: קלן! גם כאן מייצרים את הבירה האזורית, Kölsch, על פי תקנות מחמירות: כ-24 סוגים של קלש שונים מיוצרים ליד נהר הריין מאז שנת 874 ומותר לבשל אותם רק באזור קלן. כך בירה קלש יכולה להתגאות בתו האיחוד האירופי "ציון גיאוגרפי מוגן". כדי לשמור על טריות הבירה וקצף הבירה, קלש - בניגוד לבירות גרמניות אחרות - מוגשת בכוס של 0.2 ליטר, הנקראת "שטנגה". שימו לב: אם סיימתם לשתות את הקלש שלכם ואינכם רוצים עוד, עליכם להניח את תחתית הבירה שלכם על הכוס הריקה או לבקש חשבון - אחרת, מלצר מקומי יביא לכם כוס נוספת של קלש טרי מהחבית בלי שביקשתם.

פאולנר, אוגוסטינר ועוד

תחילה היו אלה נשים שעסקו בבישול בירה. בדומה לאפייה ובישול, זה נחשב חלק מעבודות הבית היומיומיות. הן הרתיחו מים כדי שיהיו ראויים לשתייה - לתת ותבלינים נועדו לשיפור הטעם. תהליך התסיסה, המייצר את האלכוהול, קרה במקרה. למרות זאת בירות גרמניות רבות כיום אינן נקראות על שם נשים, אלא על שם מסדרי נזירים ידועים, כמו פאולנר או אוגוסטינר. הסיבה לכך היא שאנשי הדת פיתחו משמעותית את איכות המשקה האלכוהולי. בין היתר, הם היו הראשונים שהוסיפו כשות בתהליך הייצור. היה להם זמן להתמסר לחלוטין לתהליך הבישול - ואינטרס מובהק בבירה טעימה: בתקופת התענית הנוצרית אסור היה לאכול אך מותר היה לשתות בירה משום ש"נוזלים אינם שוברים את הצום". הבירה המזינה שהנזירים ייצרו במיוחד לתקופת הצום מכונה עד היום בשם…

לחם נוזלי

שם זה מתאים במיוחד ל- Starkbier (בירה חזקה) מסורתית. את הבירה החזקה הראשונה, סלבטור, בישלו נזירי פאולנר. שתו אותה בעיקר במהלך הצום מהסיבות שהוזכרו. לבירה חזקה יש ריכוז סוכר גבוה יותר ולכן אחוז אלכוהול גבוה יותר מבירות אחרות - לפחות 6.5 אחוזים. הטעם שלה אינטנסיבי יותר ונע בין מתוק-מאלט לחריף-מריר. גם כיום נוהגים לשתות בירה חזקה בעיקר בתקופת הצום. מציינים את פתיחת עונת הבירה החזקה בחגיגיות רבה בבוואריה.

הרימו את הספלים!

עם זאת לא פסטיבל הבירה החזקה אלא דווקא האוקטוברפסט (ויזן) נחשב ככל הנראה לפסטיבל הבירה המוכר ביותר בגרמניה. יש לציין כי קיימים פסטיבלי בירה רבים נוספים מעבר לפסטיבל הסתיו במינכן: Cannstatter Volksfest בשטוטגרט, המקבילה השוואבית לוויזן, שבוע הבירה של ברלין לחובבי בירות קראפט, פריימרקט של ברמן, אחד הפסטיבלים העתיקים ביותר בגרמניה או פסטיבל Schützenfest של האנובר, פסטיבל הקליעה הגדול בעולם, אם לציין רק כמה דוגמות של פסטיבלי בירה.

Pils: בירה גרמנית מקורית?

הבירה הגרמנית הידועה ביותר היא פילז. לא נכון! סגנון בישול הפילז מגיע מצ'כיה, אזור בוהמיה לשעבר. הבירה נקראת על שם העיר פילזן, שם פיתח אותה מבשל בירה בווארי באמצע המאה התשע עשרה. למרות זאת היא הפכה לקלאסיקה אמיתית בגרמניה: עם נתח שוק של כמעט 50%, היא הבירה המובילה בשוק ללא כל ספק.

להיט ייצוא: בירה ללא אלכוהול

סוג בירה זה הוא הצומח במהירות הגבוהה ביותר בשוק הבירה הגרמני והוא מדורג במקום השלישי בפופולריות בגרמניה. הסיפור של בירה ללא אלכוהול החל את דרכו בגרמניה המזרחית: "בירת הנהגים", בקיצור AUBI, נוצרה בשנת 1972 כתגובה לצריכת אלכוהול גבוהה בגרמניה המזרחית. אולריך וואפלר פיתח אותה. בריאיון הוא מספר כיצד נפגש בחשאי עם פרופסור מאוניברסיטת מינכן. על אף קשיים בתחילת הדרך, הפכה AUBI להצלחה גם מעבר לגבולותיה של גרמניה המזרחית. ייצאו אותו אפילו לאנגליה ולארה"ב.

מי נקניקיות, דיזל, BMW

חלק מהשמות של משקאות בירה מעורבים נשמעים אולי לא מעוררי תיאבון במיוחד, אולם הם הפכו נפוצים מאוד. מותר להשתמש במונח "משקה בירה מעורב" אם הוא מורכב מלפחות 50% בירה - הגיוני. אין גבול למרכיבים שאפשר להוסיף: מיץ, לימונדה או אף תוספת אלכוהול. התערובת הידועה ביותר היא של בירה בהירה ולימונדה בטעם לימון - המכונים גם רדלר או אלסטר. המשקאות מי נקניקיות, דיזל ו-BMW הם תערובות עם לימונדת תפוזים, קולה או מים מינרליים.

מבוואריה לעולם כולו

חוק הטוהר הגרמני משנת 1516 ידוע בעולם גם בזכות חותם האיכות של בירה גרמנית. הוא דבר רציני שאין מקילים בו ראש. העיקרון המרכזי של החוק הוא כי בירה רשאית להכיל רק כשות, לתת, מים ושמרים. הדוכסים הבוואריים וילהלם הרביעי ולודוויג העשירי הנהיגו והחילו את החוק מסיבה טובה: בעבר נהגו להוסיף לבירה מרכיבים רעילים כמו אטרופה בלדונה או פרג אופיום. מאוחר יותר אימצו את החוק הבווארי ברחבי גרמניה. לחיים!