כוח אדם מקצועי | כתבה על מומחית IT
מזל גדול עם תופעות לוואי

קייט ארגל נאלצה להשקיע מאמצים רבים כדי להיכנס לשוק העבודה בגרמניה. היום גרמניה זקוקה בדחיפות למומחי IT כמו האישה הזאת ממוצא לטבי - אלפים עדיין חסרים. עם זאת, האם ייתכן שהמוניטין של גרמניה בקרב מומחים בינלאומיים עלול להוות מכשול?

מאת הלנה אוט

"זה לא היה קל", אומרת קייט ארגל תחת האור החמים של אהיל המנורה העצום. כמו פעמונים ענקיים הם תלויים מעל פינות ישיבה מרופדות בצבע אפור בהיר. האישה בת ה-37 מספרת על צעדיה הראשונים בשוק העבודה הגרמני מיד עם סיום הלימודים, במרחק  1,700 קילומטרים מהבית. ביום שלישי בבוקר היא יושבת בקפיטריה בקומת הקרקע של מתחם משרדים חסר נשמה בצפון מינכן.

מה שגרם לה לצאת לחו"ל החל בשנת 2013 בברמן: במהלך סמסטר בחו"ל הכירה הסטודנטית למתמטיקה מריגה סטודנט להנדסת מכונות מברצלונה.

למצוא עבודה שמתאימה לך, לשכנע בתהליך הגשת המועמדות - זה תמיד שלב רגיש ומאתגר בחיים. אולם באותה תקופה לקייט ארגל לא היה ניסיון עבודה וגם לא הייתה לה שליטה בשפה הגרמנית. תחילה היא למדה מתמטיקה בריגה כדי לעסוק בהוראה. היא השלימה את כל ההתנסויות המעשיות שלה בבתי ספר. "שמעתי כל כך הרבה פעמים: עם מתמטיקה אפשר לעשות הכול.” ולכן היה מתסכל אף יותר שכל המועמדויות למשרות בתחום הבקרה או בחברות תוכנה נענו בשלילה.

בגרמניה חסרים 109,000 מומחי IT

כיום קייט ארגל היא אנליסטית נתונים בשכר גבוה באמזון במינכן. חרף המשבר הכלכלי הנוכחי חברות גרמניות ממשיכות לחפש נואשות מומחי IT. לפי איגוד התעשייה ביטקום באוגוסט 2025 היו חסרים 109,000 מומחי IT. מדובר בתעשיית מפתח שבלעדיה גרמניה לא תוכל להתמודד בהצלחה עם הטרנספורמציה הדיגיטלית במגזר הציבורי ובחברות.

צעירים רבים אוהבים לעבוד בחו"ל תקופה, גם בגרמניה. אולם התשובה לשאלה אם הם יישארו שם לטווח ארוך תלויה בגורמים חברתיים ורגשיים, אלא אם כן הם תלויים כלכלית בעבודה: האם האנשים שם נחמדים בעיניהם, האם הם אוהבים את מזג האוויר, האם הם יכולים למצוא טיפול טוב לילדיהם? ארגל מתגוררת במינכן כבר שמונה שנים וחמישה חודשים. הדימוי של גרמניה בעיניה מורכב. כמו במפה גיאוגרפית, יש צבעים בהירים אך גם גוונים כהים. האם היא הייתה מחליטה היום שוב לחיות, לעבוד ולהקים משפחה בגרמניה?

בדרכים עקיפות למשרה הקבועה הראשונה

למרות שכבר היה לה תואר במתמטיקה, העבודה הראשונה שלה הייתה כאו-פר כדי לשפר את הגרמנית שלה. בהמשך היא עשתה התמחות במשרד ראיית חשבון בהמבורג - את הקשר יצרה עוד כשהייתה באנגליה במסגרת חילופי תלמידים. "רציתי להוכיח שאני יכולה לעבוד בגרמנית." פעמיים בשבוע היא הלכה בשעות הערב לקורס שפה בבית הספר העממי, בלי קשר לכמה הייתה עייפה אחרי יום עבודה. "אין לי כישרון מיוחד לשפות כמו לבעלי, הייתי צריכה ללמוד הרבה." אבל היא למדה בחריצות, עשתה את כל התרגילים וכעבור שלושה חודשים עברה את מבחן הרמה B2.

לאחר מכן היא גילתה מודעת דרושים: סטארט־אפ מהמבורג חיפש אנליסט נתונים. הפעם היא הגיעה לשלב השני, עברה את המבחן המקוון והרשימה בריאיון. היא ביקשה שכר של 40,000 אירו בהתאם להשכלתה. עם זאת הסטארט־אפ הציע לה 20,000 אירו ללא אפשרות למשא ומתן. ליד השולחן בקפיטריה קייט ארגל מושכת עכשיו בכתפיה הצרות. "ברור שבכל זאת הסכמתי". העבודה נשמעה מעניינת והייתה הצעד הראשון שלה בענף הטכנולוגיה.

הגעה ליציבות מקצועית

כיום היא עובדת בצוות בינלאומי שעובד מרחוק. שם הם מפתחים ומשפרים כלי ניתוח עבור עמיתים.ות של אמזון בתחום המכירות. הם זקוקים לנתונים מנותחים ומעובדים היטב כדי לזכות בלקוחות לשטחי פרסום בפלטפורמה. המשימות משתנות כל הזמן. כולם עובדים בשיתוף והאווירה ידידותית. "אני אוהבת לעבוד עם הרבה אנשים צעירים וחכמים", היא אומרת.

זו הייתה יכולה להיות גם עיר אחרת באירופה. הזוג היה שנה בארה"ב ושנה במקסיקו. במקום לגור בעיירות חוף יפות, הם גרו בערים תעשייתיות בפנים הארץ, כי שם היו הסניפים של החברה של בעלה. "כעבור שנתיים אמרתי: בוא נחזור לאירופה, קרוב יותר למשפחות שלנו, ונעבור לעיר יפה", היא נזכרת. עוד לפני שהם התחילו להגיש מועמדות למשרות, כבר חיכתה לה בתיבת הדואר הצעת עבודה מחברת אמזון.

בדירוג כוח האדם המקצועי - באחד המקומות האחרונים 

כמעט אחד מכל חמישה עובדים בגרמניה הוא בעל אזרחות זרה. לפימחקר של קרן ברטלסמןהכלכלה הגרמנית תזדקק בעתיד ל-288,000 עובדים מקצועיים נוספים מחו"ל כל שנה. ואם המצב הכלכלי ישתפר, עשוי מספר זה אף לעלות ל-400,000.

עם זאת גרמניה אינה באמת אהודה. בסקר "Expat Insider" שערך ארגון "InterNational",היא מדורגת במקום ה-42 מתוך 46 מדינות מתועשות. בין הסיבות ציינו מחסור בדיור והתקדמות איטית של התשתיות הדיגיטליות. אך בראש ובראשונה: חוסר יחס מסביר פנים. רק שניים מתוך חמישה עובדים בינלאומיים מסכימים עם ההצהרה שגרמנים ידידותיים לזרים. כמעט 75 אחוז אינם מרוצים מחיי החברה שלהם בגרמניה ומתקשים ליצור קשרים חדשים.

הדימוי של גרמניה משתנה כשיש ילדים

לדברי בת ה-37, "בהתחלה מארק ואני שמחנו לראות כיצד הכול מסודר וכיצד רוב האנשים אמינים". אולם, מאז שהפכו להורים, הם שמו לב עד כמה המבוגרים כאן "נוקשים וקשים" בהתנהלות שלהם עם ילדים, כולל צוות הגננים.ות במסגרות הגיל הרך. בני הזוג מבלים זמן רב עם ילדיהם. הם יכולים להרשות לעצמם לא להשאיר אותם זמן רב בטיפול של זרים. ארגל מתחילה לעבוד רק בשעה 11:00 ובעלה אוסף את שני הילדים מהמטפלת ומהגן שלהם בשעה 14:00.

היא מתקשה להבין למה בגרמניה "אפילו הקטנים ביותר" צריכים לציית לכל כך הרבה כללים. לצד זאת לא התייחסו ברצינות לצרכים שלהם עצמם. באחת המסגרות לגיל הרך אמר הצוות שבמהלך ההסתגלות ילדים בוכים בכוונה כדי להישאר עם הוריהם. אבל זאת תגובה טבעית לחלוטין כאשר ילדים נפרדים מהוריהם בפעם הראשונה למשך זמן רב. היא מאמינה שיש לכך השלכות קונקרטיות על החיים המשותפים. "כיצד אדם אמור לפתח אמפתיה למצבם של אנשים אחרים, אם הוא לומד מגיל צעיר ביותר שלא מתחשבים בצרכים שלו עצמו?"

האם זהו מקור הטון הקשוח בגרמניה?

כעת אני מבינה, היא אומרת, מדוע גרמנים צועקים זה על זה בכביש כשמישהו עושה טעות. החברות שלה ובעלה מספרים לה לעיתים קרובות על מנהלים שמתייחסים לעובדיהם "בהתנשאות". היא עצמה כבר שמעה שיחות כאלה דרך הדיבורית של הרכב והתפלאה על הטון הלא מכבד.

האישה הזאת שנולדה בלטביה מצטערת שאלו פני הדברים. לדבריה, לגרמניה יש הרבה מה להציע לעובדים מקצועיים מחו"ל. מבחינת ההתפתחות המקצועית שלהם, השנים בגרמניה היו "מזל אמיתי". היא מתלהבת ממהיצע הרחב של השתלמויות, למשל סדנת הכנה לעבודה מטעם משרד העבודה שהיא השתתפה בה ממש בתחילת הדרך. "אני משתמשת במה שלמדתי שם גם היום בעבודה". יש לה גם זיכרונות טובים מקורסי הגרמנית הטובים במחירים סבירים במרכז לחינוך מבוגרים.

לפני שהיא קופצת לפגישה הראשונה שלה, היא עוד אומרת: "ברור שאנחנו מתגעגעים לקרבה למשפחות שלנו, אבל אין לנו תוכניות קונקרטיות לעבור ללטביה או לספרד". בלטביה או בספרד המעסיק או המשפחה היו מסתכלים עליי בצורה שלילית אם לא הייתי חוזרת לעבודה במשרה מלאה אחרי חופשת לידה קצרה. כאן בגרמניה אנחנו יכולים להחליט בעצמנו מאחר שלכל אחד מההורים יש זכות למשרה חלקית בשלוש השנים הראשונות. "גם מקובל יותר מבחינה חברתית לבלות הרבה זמן עם המשפחה", ארגל אומרת. בסופו של דבר היא מרגישה שהיא יכולה לחיות כאן בחופשיות רבה יותר מאשר במקום אחר.