על חיי היומיום בגרמניה: מהדורת התחבורה הציבורית
הגרמנים והתחבורה הציבורית
ארצות שונות, מנהגים שונים. לנה מאורר מדרום טירול מספרת על רגעי הלם התרבות הקטנים שלה מחיי היומיום בגרמניה. הפעם: הגרמנים והתחבורה הציבורית העירונית והבינעירונית.
מאת לנה מאורר
אני אוהבת מדרגות נעות. הן מביאות אותנו ברוגע למעלה או למטה, חוסכות זמן בחיפוש מעלית כשיש מזוודה כבדה ואם נודה על האמת הן פשוט מרתקות. מדרגה שזזה! וואו.
כילדה רציתי לחוות את המדרגות הנעות שוב ושוב. היו לכך סיבות רבות (שוב: מדרגה שזזה!), אולם הסיבה החשובה ביותר היא שלא היו מדרגות נעות בארץ הולדתי. כנערה כפרית ממחוז הררי בדרום טירול, התרגשתי מאוד לעבור להתגורר בעיר גרמנית שבה מדרגות נעות היו חלק מחיי היומיום. השמחה התמימה הזו לא ארכה זמן רב. הספיקה פעם אחת במדרגות נעות - ואז נזפו בי: "את יכולה לזוז הצידה?" אמר אדם שעמד מאחוריי, "הולכים בצד שמאל, עומדים בצד ימין, כל אחד יודע את זה."
עד אותו הרגע לא היה לי ברור כמה כללים בלתי כתובים קיימים בגרמניה ועד כמה מרושעים יכולים להיות המבטים אם חלילה לא נשמעים לכללים אלו. כדי להגן על כמה תיירים, מהגרים חדשים וזרים תמימים מפני חוויות דומות, הינה כמה מהתובנות שלי מתחום "התחבורה הציבורית העירונית והבינעירונית" שהגרמנים נוהגים לכנות בחיבה "Öffis".
הולכים בצד שמאל, עומדים בצד ימין
נראה שזהו חוק המדרגות הנעות החשוב ביותר, שתקף אגב לא רק בגרמניה. אם אדם רוצה לעלות במדרגות הנעות בעמידה עליו להישאר בצד ימין של המדרגות. כל האנשים הממהרים יכולים לחלוף על פניו בצד שמאל. אמנם לעיתים זה יוצר פקק תנועה בצד ימין, אך הגרמנים ממשיכים לדבוק בכלל זה. יש לציין שזה לא באמת תמיד הגיוני.
בניסוי בריטי נמצא כי האנשים היו מתקדמים מהר יותר אילו היו עומדים גם בצד ימין וגם בצד שמאל. עם זאת אני מעזה לפקפק בכך שתובנה זו עשויה לשנות את כללי ההתנהגות הבלתי כתובים במדרגות הנעות.
קודם יוצאים ורק אחר כך נכנסים
לאחר שסיימתם בהצלחה לעלות או לרדת במדרגות הנעות בתחנת הרכבת, חל החוק (הקיים גם במדינות אחרות): "קודם יוצאים ורק אחר כך נכנסים". כשהדלתות של כלי התחבורה הציבורית נפתחות, הגרמנים ממתינים עד שכולם יצאו, ורק אחר כך הם נכנסים. כלל הגיוני בהחלט, אך אלו שמתעלמים מהכלל מפאת חוסר תשומת לב יזכו לחוסר הבנה מוחט.סיכה נמצאת שם כדי לשמוע אותה נופלת - למעט ברכבת המהירה ביותר בגרמניה, ICE.
לגרמנים חשוב שיהיה שקט בתחבורה הציבורית. מסתכלים על ילדים צורחים ושיחות קולניות בכעס וכל מה שקשור לרעש מהטלפון נסבל בטון של לחישות במקרה הטוב. שיחות וידאו ללא אוזניות נענשות אפוא בחוסר הבנה מוחלט.
אסור לדבר ולשוחח בטלפון באזור השקט של רכבת ה-ICE. | | תמונה © picture alliance / נורברט שמידט | נורברט שמידט
נסיעה ברכבת במדים
אין צורך לדאוג אם פוגשים חיילים במדים ברכבת ICE. נהפוך הוא! מאחר שעצם נוכחותם של חיילים.ות מגבירה את תחושת הביטחון של הגרמנים והבונדסוור הופך להיות גלוי יותר בציבור, הם רשאים לנסוע ללא תשלום החל משנת 2020. אך לפני שכולכם מקבלים נסיעה חופשית ברכבות (BahnCard 100) בזכות המדים: מדי הבונדסוור לבדם אינם מספיקים. יש צורך להציג תעודת חייל וכרטיס נסיעה בתוקף עבור חיילים המשרתים בבונדסוור.העדפה ברורה לרכבות תחתיות ריקות.
חוויתי את אחד הרגעים האבסורדיים ביותר שלי בכל הנוגע ל"תחבורה הציבורית" הגרמנית כשהייתי בקונצרט. שם הבנתי שלמעשה יש אנשים שהולכים מרצונם החופשי הביתה לפני תום הקונצרט כדי לא לעמוד בפקקים או לנסוע ברכבת תחתית צפופה. זו תעלומה עבורי שאנשים מעדיפים נסיעה ברכבת תחתית ריקה על פני השירים האחרונים של הלהקה, אך נראה שקיימת רתיעה עצומה מרכבות תחתיות מלאות בגרמניה.ואם כבר לא נוסעים לפני תום הקונצרט, אז נדחפים אחרי האירוע כדי להתרחק מהמקום מהר ככל האפשר. אז טיפ שלי, לא-גרמנים יקרים: תישארו כמה שאתם יכולים, תחגגו עוד קצת ותיהנו מהרכבת התחתית הריקה אחרי שכל האחרים כבר עזבו מזמן.